>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בעוד אנשים רבים מוקסמים מהסרט "אשת הברזל" של הבמאית פילידה לויד, בקהילת הלהט"ב בבריטניה זועמים. הסרט, בו מגלמת מריל סטריפ את דמותה של מרגרט תאצ'ר, אינו מזכיר כלל את תקנה 28 ההומופובית והנזק שנגרם לבני נוער בבריטניה.
"על הידיים של תאצ'ר יש דם של בני נוער שהתאבדו, בגלל שהם נותרו חסרי ישע", אומר טוני פנוויק בשיחה עם mako גאווה. "עכשיו הסרט יהפוך אותה לגיבורה".
פנוויק עומד מאחורי אירועי חודש ההיסטוריה הלהט"בית בבריטניה, המתקיימים במהלך פברואר, יחד עם סו סנדרס. "אני הייתי מורה בבית ספר לבנות בתקופה שבה החלה תקנה 28", אומרת סנדרס. "הייתה עלייה משמעותית במספר ההתאבדויות, ופחדו לגעת בנושא".
הפעילים מכל הארגונים ששוחחו עם mako גאווה הסכימו על דבר אחד: בעוד כל אזרח בריטי יודע מה משמעות המילים "תקנה 28", ברחבי העולם לאיש אין מושג במה מדובר. ובינתיים, הסרט שמופץ בכל העולם, הם אומרים, מייצר פולחן אישיות למישהי שעשתה נזק בלתי ישוער לבני נוער הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים.
התקנה עוררה תגובות זועמות בקהילת הלהט"ב. אחד האירועים הבולטים היה הפגנה סוערת שהתקיימה בשנת 1988 במנצ'סטר, בירת ההומואים הבריטית, בה השתתפו יותר מעשרים אלף בני אדם. במהלך ההפגנה צבעו חלק מהמשתתפים אוטובוסים ציבוריים בוורוד או שכתבו עליהם באדום את הספרות "28".
חקיקה הומופובית בעידוד פעיל של התקשורת
התקשורת ההומופובית, שעודדה היטב את החוק, דאגה להסביר לאזרחים שכך לא "ייהפכו" בני הנוער הרכים והתמימים להומואים.
החוק יצר מצב שבו מורים פחדו לסייע לתלמידים שמספרים על נטיותיהם המיניות. במקרים קיצוניים יותר, תלמידים הוטרדו על רקע נטיותיהם המיניות, לעתים אף באלימות, והמורים פחדו לפעול נגד הבריונים, מחשש שהדבר יהווה עבירה על התקנה.
עם כניסתו של טוני בלייר לרחוב דאונינג 10 התחילו יותר ויותר בתי ספר להתעלם מהתקנה, אולם היא בוטלה באופן רשמי רק אחרי כמה שנים – בשנת 2000 בסקוטלנד ובשנת 2003 באנגליה, ווילס וצפון אירלנד. מדובר היה באחד האתגרים הקשים עבור בלייר, שניסה לבטל את התקנה. כמו שאומרים: קל להרוס, קשה לבנות.
"הציקו לי, והמורים לא התערבו – הם לא רצו לצאת עבריינים"
אנדי ווסלי הרגיש על בשרו את תוצאותיה של תקנה 28. כיום הוא משמש מנהל מחלקת התקשורת של ארגון סטונוול, שקם במטרה להילחם בתקנה, ועוסק עד היום בחינוך נגד הומופוביה ותמיכה בבני נוער.
ווסלי פתח את השיחה עמנו בתשבוחות על יכולת המשחק המופלאה של מריל סטריפ. "היא בטוח תקבל על זה אוסקר", הוא אומר. מצד שני, אומר ווסלי, הסרט מנסה ליצור דרמה, כאילו מדובר באישה ליברלית שלחמה בעולם שמרני של גברים, כאשר למעשה היא אחת הנשים הכי שמרניות שהיו בממלכה המאוחדת.
"קשה מאוד לעשות סרט נייטרלי על דמות שנויה במחלוקת כמו תאצ'ר", הוא אומר. "ברור לי שאי אפשר להכליל הכל בתשעים דקות, אבל חבל שאנשים בעולם לא יודעים על משהו שהשפיע כל כך קשה על עשרה אחוז מהאוכלוסייה".
ווסלי יצא מהארון בגיל 14, באמצע שנות התשעים. לא אחת הוא זכה לגילויי בריונות. "בכל מקום אליו הלכתי, היו אומרים לי: 'מתרומם' ו'הומו מסריח', והיו מתנכלים לי, מרביצים לי ועושים לי את החיים קשים. אבל למרות שלשון החוק דיברה על הפצה של חומר, המורים כבר פירשו את זה בצורה כזאת שהם פחדו להתערב. הם לא רצו לצאת עבריינים".
"לא הרגשתי שנתנו לי את התמיכה הנדרשת, כנער הומו צעיר. בגיל 14, כשאתה מרגיש שאין לך אל מי לפנות, זאת הרגשה איומה. ארגון סטונוול עבד קשה מאוד במשך שנים רבות כדי לוודא שהתקנה תוסר ולעולם לא תשוב".
>> סילקו מהמסעדה את הסנאטור ההומופוב
"אנשים לא בודקים עובדות – הם חיים לפי ההיסטוריה של הוליווד"
אמנדה פיטרס, פעילה בת 15 בארגון הנוער הלהט"בי של מנצ'סטר, מרגישה שהסרט עושה עוול לכל בן נוער שחושש לצאת מהארון. "מצד אחד, הסרט כאילו לא מתעסק בפוליטיקה, אלא בסיפור של אישה שעלתה לשלטון ובסוף חלתה באלצהיימר", אמרה. "זה סיפור אנושי ומרגש, אין ספק".
מצד שני, אומרת פיטרס, הסרט כן נוגע בפוליטיקה. "בסרט כן רואים איך היא רומסת את ארגוני העובדים, איך היא מובילה מדיניות כלכלית שמבחינתי היא זוועתית וכמובן שגם מלחמת פוקלנד מוזכרת. אבל לא להזכיר את תקנה 28 זאת סטירת לחי. כלסבית גאה, אני מרגישה שהתעלמו ממני, ואני כועסת. הסרט מתעלם מהפשעים ההומופוביים של תאצ'ר.
"בסופו של דבר, אנשים לא בודקים עובדות, הם חיים לפי ההיסטוריה של הוליווד, שהפעם הופכת את האישה עם הלב מברזל לאיזו גיבורה מעוררת השראה".
בבקיאות היסטורית מפתיעה, אומרת פיטרס: "אני בספק כמה מכם בישראל, למשל, מבינים איזה נזק היסטורי עשה לכם הסרט 'נאום המלך', שזכה באוסקר בשנה שעברה. הסרט מצייר מלך אנטישמי שניסה כל הזמן להתפייס עם היטלר כאילו היה הגיבור שבזכותו אנחנו הבריטים ניצחנו את הגרמנים".
כמות כמעט כפולה של מתאבדים
מי שנשמע חריף מכולם הוא טוני פנוויק, ממארגני חודש ההיסטוריה הלהט"בית. בגלל שלטונה תאצ'ר עזב פנוויק לאיטליה, וחזר רק כאשר ג'ון מייג'ור החליף את אשת הברזל בתפקיד. "באופן אירוני, באותו הזמן, איטליה הייתה מקום טוב יותר להיות בו הומו", הוא אומר. "היום , כמובן, אי אפשר לומר את זה על איטליה".
לדבריו, תאצ'ר עשתה נזקים רבים לבריטניה, שלקח שנים לתקנם. "היא רצתה להרוס את ארגוני העובדים ואת מעמד הפועלים, וחוקקה חוקים רבים שגרמו לאבטלה. היא תמיד ידעה להצדיק כל דבר שעשתה, ובתוצאות העגומות האשימה אחרים".
פנוויק מסביר כי בעוד היה ניסיון לגרום לשינוי וחינוך, התקשורת הובילה קו של פאניקה. "האשימו את פעילי זכויות הלהט"ב שאנחנו 'הופכים' את בני הנוער להומואים, וחייבים להגן עליהם. אז תאצ'ר מיהרה לחוקק את תקנה 28.
"על פי הנתונים שהצלחנו לאסוף, אנחנו יודעים שהייתה כמות כמעט כפולה מהיום של בני הנוער שהתאבדו על רקע תחושת בדידות הנובעת מהנטייה המינית. אבל אני מפחד לחשוב כמה מקרי התאבדות לא הצלחנו לתעד. הרי לא כל מי שמתאבד בהכרח מספר למה הוא עשה את זה".
ווסלי אומר כי מלבד ההתאבדויות, תקנה 28 גרמה לטראומה וצלקות לבני נוער רבים, שהרגישו "לבד במערכה" אל מול הבריונות. "הסרט מצייר אותה כאיזו גיבורה, כשלמעשה מדובר באישה שהייתה מסוכנת לממלכה".
