הקופץ למים האגדי, גרג לוגאניס, הגיע לריו ותפסנו אותו לשיחה קצרה על הספורט אותו הוא מייצג, על החיים בצל מחלת האיידס, ועל המסר שהוא שולח לספורטאים הומוסקסואלים. לוגניס בן ה-56 זכה ב-4 מדליות זהב אולימפיות, שתיים בלוס אנג'לס 1984 ושתיים בסיאול 1988, ובאמתחתו גם מדליית כסף אחת ממונטריאול 1976. בשנות ה-80 היה האמריקני לקופץ למים הדומיננטי בעולם, ובנוסף למדליות האולימפיות זכה גם ב-5 מדליות זהב באליפויות העולם בשחייה בברלין 1978, גואיאקיל 1982 ומדריד 1986.
"אני כאן מטעם ערוץ תקשורת ברזילאי ואני ממש מחכה לתחרויות, זה יהיה מרגש", פתח לוגאניס את השיחה. על מפת הקפיצה למים, שהשתנתה מאז השנים בהן הוא התחרה, אמר: "המצב בעולם הקפיצה למים הוא שכל העולם רודף אחרי סין, הם מובילים בפער גדול. אבל יש קבוצות טובות כמו למשל מקסיקו. לנו האמריקאים יש צעירים טובים, דיוויד בודייה שזכה בזהב בלונדון עדיין קופץ והוא חבר לסטיל ג'ונסון הצעיר, כך שאנחנו מקווים להשיג מדליה".
מעבר להישגיו הרבים כספורטאי, לוגניס זכור בעיקר מהתקרית שהתרחשה באולימפיאדת סיאול, בה פגע ראשו בקרש במהלך הקפיצה והוא דימם בתוך הבריכה. האמריקני, שהיה מודע לכך שהוא נושא את נגיף האיידס, החליט לא לגלות זאת לרופאים שטיפלו בו בבריכת הקפיצות, וכך בעצם סיכן את הספורטאים האחרים. "נשארה לי צלקת, היא ממש שם", אמר לוגניס והצביע על ראשו, "זו הייתה נקודה מדהימה בזמן, אני חושב שמה שהיה הכי חשוב הוא הקפיצה שבאה אחרי, לעלות שוב על הקרש".
בשנת 1994 יצא לוגניס מהארון וקיבל על הדרך כמה תובנות. "מה שגיליתי בקשר ליציאה שלי מהארון זה שהעיקר הוא טובת הכלל, כלומר טובתם של ספורטאים צעירים שיבואו אחריי, שיהיה להם את הביטחון. כשיצאתי מהארון חשפתי גם את עניין ה-HIV, כך שלא ידעתי מה תהיה תגובת הציבור. היו כאלה שביקרו אותי, אבל אנשים בעיקר חיבקו אותי, אנשים אמרו: 'הצלת את חיי, גרמת לשינוי, יצאתי בפני משפחתי'. זה מדהים מה אפשר לעשות רק מלהיות ולשתף את מי שאתה".
