בעקבות החלטת בית המשפט העליון בארה"ב לאפשר נישואים גאים בכל 50 המדינות, שיתפה טריש גורמן, אחות טראומה ביחידה לטיפול נמרץ מפנסילבניה, סיפור קורע לב המציג זווית ראיה נוספת על החשיבות של שוויון בנישואים.
גורמן שיתפה חוויה שעברה כשעבדה בבית החולים בתקופה שבני זוג מאותו המין לא זכו לזכויות ביקור. בהודעתה בפייסבוק, סיפרה גורמן כי החוויה גרמה לה להחליט שהיא מתכוונת לבלות את שארית חייה במלחמה על שוויון בנישואים ברחבי ארה"ב
"לפני 20 שנה, כשעבדתי כאחות צוות ביחידה לטיפול נמרץ טראומה, הגיע אלינו למחלקה צעיר עם פגיעת ראש מסכנת חיים כתוצאה מתאונת דרכים.
רוב המטופלים שמגיעים במצב זה מקבלים מספר ושם מזויף - "unid-1234" - עד שנוכל לאתר את משפחתם. וכך היה גם הפעם, עד שאיתרנו את אמו של הבחור הזה, והזעקנו אותה להגיע לבית החולים.
היא הייתה אחראית על כל ההחלטות הרפואיות שהתקבלו בנוגע לבנה. בזמן שהוא עבר ניתוח, זה היה תלוי בה אם נחיה אותו במקרה ולבו יפסיק לפעום. כמו כן היה תלוי בה, למי נקרא במקרה חירום ולמי נאשר להיכנס לבקר.
ובכן, מתברר שאמו של הצעיר זה לא ראתה את בנה למעלה מעשרים שנה. היא התכחשה לו לאחר שיצא מהארון והודיע להם על החלטתו לחיות עם הגבר בו התאהב.
בכל מקרה, הידיים שלנו היו קשורות.
בסופו של דבר איתרנו את הבחור עמו הוא חי בעשרים השנים האחרונות. הם קנו בית יחד. הם רכשו רהיטים יחד. הם בנו את חייהם יחד.
בכל מקרה, הידיים שלנו היו קשורות.
'המשפחה' של המטופל כבר הכינה רשימה של כללים ושל מי יכול לבקר. בן הזוג לחיים של הצעיר לא היה ברשימה.
היה עלינו - באופן חוקי - לעמוד בכל מה שהאמא ביקשה מאיתנו.
אחת הבקשות הנחושות ביותר שלה היה שבן הזוג לחיים של בנה לא יורשה לבקר.
היה עלינו לציית.
לא הייתה לנו כל ברירה חוקית.
במשך שבועות הייתי עוזבת את העבודה ויוצאת לקנות קפה לאיש המסכן שיושב בלובי ובוכה כי הוא לא יכול לבקר את בן הזוג של זה עשרים שנה. בלי שיש לי אפשרות חוקית לעדכן אותו במצבו של בן הזוג שלו.
הידיים שלי היו קשורות. והלב שלי נשבר.
החלטתי לבלות את שארית החיים שלי במלחמה למען שוויון בנישואים.
ההחלטה של בית המשפט העליון משמעותית עבורי יותר ממה שאתם יכולים לתאר".