להקת כלייזמר מיוחדת במינה מופיעה במרכז היהודי הקהילתי של ניו יורק, יוצאת במסע הופעות בקולג'ים רבים במדינה ומתארחת באירועים רבים בקהילה היהודית.
ארבעת חברי הלהקה הם לוסיאן, נוגה, ריקי ושמחה – ארבעה בחורים מוכשרים ויצירתיים, עם חוש הומור משובח ושמחת חיים, המשלבים בין המסורת היהודית, אהבתם הרבה למוזיקה והיותם טרנסג'נדרים.
בראיון שהעניקו לניו יורק טיימס, הם מספרים על הקמת הלהקה, מקור ההשראה ואיך הם מצליחים לשלב בין היהדות, המוזיקה וזהותם המגדרית.
התחילו כבדיחה, ומאז לא מפסיקים להופיע
כמו כל סיפור טוב, הלהקה התחילה כבדיחה. לוסיאן קאהן, בן 29, גיטריסט וזמר בלהקה, חלם על הקמתה של להקה של טרנסג'נדרים גברים בה כולם יהודים. השם הראשון שקפץ לראשו היה ה"שמקל" (איבר מין קטן, למי שלא דובר יידיש).
קאהן שיתף ברעיונותיו הנועזים את נוגה שוורץ, (שלימים הפך להיות נגן הבס של הלהקה) ואת ריקי ריוט, (נגן הקלידים וווקאליסט) - שניהם בני 26, שהצטרפו מייד. תוך שבוע הצטרפה גם שמחה הלפרט-הנסון, גם היא בת 26 והארבעה יצאו לדרך.
הומור יהודי: שרים על פח אשפה ועל חגים יהודיים
השם של הלהקה מבטא במובנים רבים את אופיה האירוני והקליל של הלהקה, לטענתה. חבריה אומרים כי הם מושפעים מפראנק זפה וממל ברוקס, והמסרים שלהם הם "אישיים, פוליטיים, נקודתיים ונוגעים בנושאים רבים ומגוונים. חלקם קשורים בחגים יהודיים ואחרים נוגעים בזריקת פח אשפה". הומור יהודי כבר אמרנו?
המוזיקה עצמה משלבת נגיעות של מוזיקת כליזמר מסורתית, ביחד עם מוזיקת פאנק גאה בראשית דרכה כמו פנסי דיויז'ן.
הלהקה החלה להופיע לפני שנה וחצי בפני קהל יהודי ולא יהודי, גאה וסטרייטי באזור ניו יורק, ומייד עלתה על גל ההצלחה. לאחרונה סיימה הלהקה להקליט אלבום בשם "קווירז און ריי", והחלה גם במסע הופעות בקולג'ים שונים ברחבי ארה"ב. מאז החלה להופיע, זוכים השמקלים להתעניינות רבה מצד חברות תקליטים ומגזינים בניו יורק.
"אני לא בטוחה שהלהקה יכלה לקום לפני 15 שנה, אומרת שרה קי-לאקס, מנהלת התכניות של המרכז הקהילתי היהודי. שרה רואה בלהקה כמסמלת את השינויים הרבים שעוברת הקהילה היהודית המיינסטרימית.
"בעבר היינו צריכים לוותר על חלקים בזהות שלנו כדי להתאים למשהו מוגדר. מה שמדהים הוא העובדה, כי כיום יותר ויותר צעירים אינם מסכימים לוותר על אף צד בזהות שלהם כדי להתאים למרחב היהודי הרצוי, ומצליחים לשלב בין הכל".
כבר בתלמוד היו שש זהויות מגדריות
על אף שנוטים להתייחס לטרנסג'נדרים כ"תופעה מודרנית", הלהקה מדגישה כי כבר בתלמוד היו קיימות שש זהויות מגדריות שונות. "יש את השניים שכולנו מכירים: גבר ואישה, אך יש עוד ארבע זהויות, ביניהן סריסים וגם כאלה שגדלו כבנות, אך פיתחו תכונות וסממנים גבריים בגיל ההתבגרות", אומר שוורץ.
שוורץ מתאר בכתבה את התהליך שעבר בין יהדותו לזהותו המגדרית. כשהחל להתכונן לבת המצווה שלו, הוא הרגיש שהוא שונה. "ישבתי עם הרב וניהלנו שיחות רבות", הוא אומר לעיתון הניו יורק טיימס. הרב אמר לשוורץ שהוא חי בתוך גוף גברי, ושהנפש שלו צריכה להכיר את שני הצדדים של המטבע: הגברי והנשי.
כאן, בעיניו, טמון הסוד של היהדות. "אנחנו צריכים להיות בני אדם טובים יותר ולא משנה אם אנחנו גברים או נשים".
לארבעת חברי הלהקה זיקה לדת. ריוט נולד בישראל, התחנך במשפחה אורתודוקסית בניו ג'רזי ועד היום חובש כיפה. קהאן אמנם מגדיר עצמו כאתיאיסט, אך סיים לימודי תואר שני בהיסטוריה של הדתות מאוניברסיטת שיקאגו, והלפר שגדל בסביבה חילונית, נמשך כל השנים לכיוון הדת ומצא עצמו בלהקה.
הלהקה לא מתייחסת אל עצמה כמרדנית וכפורקת כל עול, ואולי כאן טמון סוד הצלחתה. יחד עם זאת, היא עדיין יוצאת נגד הומופוביה, טרנספוביה ומיזוגיניה בחברה היהודית.
>> טרנסג'נדרית בת 11 תקבל סדרה משל עצמה בארה"ב
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?