מלחמת האזרחים בסוריה, שהתחילה בחודש מרץ לפני חמש שנים ונמשכת בעודכם קוראים את הכתבה, כבר קיבלה את התואר המפוקפק של אחד מסכסוכי העמים המחרידים בעשורים האחרונים. המעצמה הסורית בראשות בשאר אל-אסד מתפוררת אט אט, חלק גדול מהמדינה נהרס כליל, ארגוני טרור כמו דאע״ש וחיזבאללה מנסים לכבוש אזורים נכבדים במדינה, וכבר לא ברור אם סיום המלחמה הנוראית נראה באופק. על פי ההערכות של הארגון הסורי לזכויות אדם, עד סוף שנת 2015 נהרגו במסגרת המלחמה מעל למאתיים אלף בני אדם, מחציתם אזרחים.
אחת הסוגיות הבוערות בהקשר של המלחמה בסוריה היא סוגיית הפליטים. מאז תחילת הלחימה במרץ 2011, מעל ל-4 מיליון אזרחים סורים (מתוך 17 מיליון) חצו את הגבולות ועברו לקבלת מחסה במדינות אירופה והמזרח התיכון. המצב החדש גרם למתחים רבים בפוליטיקה האירופאית, וההתמודדות של המדינות עם הפליטים הפכה לאחד הנושאים האקטואליים האקוטיים ביותר. חלק מהמדינות החליטו לסגור את שעריהן בפני המהגרים בטענה שאינן יכולות לקלוט פליטים, חלק מהמדינות פותחות את הגבולות אבל דורשות תנאים מסוימים, ובאופן כללי העולם לא באמת יודע כיצד להתמודד עם הסיטואציה המורכבת. מיליוני פליטים סורים מפוזרים היום ברחבי אירופה, חלקם בתנאים מחפירים ללא עבודה וללא מיטה לישון עליה, ורובם חיים באי ודאות לגבי עתידם.
"אף פעם לא נוכל להיות מחוץ לארון בסוריה"
לא פשוט להיות פליט, בלשון המעטה. יום אחד בבוקר אתה קם והעולם כולו מתהפך, אתה הופך להיות מחי לשורד, עוזב את הנוף המוכר לך, את המשפחה והתרבות, ויוצא למסע ייסורים אחר עתיד טוב יותר. אם מעמדם של הפליטים בכי רע, מצבם של הפליטים הלהט״בים גרוע עוד יותר. הם נמצאים בתחתית הפירמידה החברתית, הם הראשונים שמקופחים במקרה הטוב, ומעונים או מוצאים להרוג במקרה הרע. לחזור לסוריה זו לא פחות ממשימת התאבדות. על פי ההערכות, ישנם עשרות אלפי פליטים להט״בים שברחו מסוריה מאז תחילת הקרבות, רבים מהם עברו חוויות קשות במרכזי פליטים, ורק מעטים הגיעו לחוף מבטחים.
שניים מהם הם ג׳אפר מוסטפא (26) וחסן סאלם (30), שעזבו את בתיהם בלטקיה בשנת 2014. העיר שבה גרו היא בשליטת אסד ובאופן יחסי המלחמה לא חלחלה לשם. במקרה של מוסטפא וסאלם, הסיבה העיקרית לבריחתם היא עצם העובדה שהם הומוסקסואלים. לא המלחמה גרמה להם לברוח מסוריה, אלא בני משפחתם שאיימו להרוג אותם. ״אנחנו אף פעם לא נוכל להיות מחוץ לארון בסוריה, אתה לא יכול להגיד לאנשים שאתה הומו ולחיות חיים נורמליים״, אמר מוסטפא בראיון למגזין ׳טיים׳, שהתפרסם בשבוע שעבר.
מוסטפא וסאלם נאלצו לברוח מחוץ למדינה. הם הגיעו לטורקיה ושם, למרבה המזל, פגשו בעובדת סוציאלית של האו״ם שדאגה לסווג אותם כפליטים פגיעים במיוחד, מה שגורם לכך שיש להם סיכוי גבוה יותר למצוא מחסה. כך הם הצליחו להגיע לקליפורניה, למקום בו לא היו מעולם ושאת שפתו הם מדברים בקושי רב. לפחות הם כבר לא צריכים לחיות בפחד מפני משפחותיהם. ״אני מרגיש בר מזל״, אמר סאלם והוסיף: "אני רוצה לחיות חיים נורמליים. אני רוצה להרגיש בטוח. אני רוצה דברים בסיסיים שכל אחד זכאי להם״.
"לקחו אותי לבית מבודד ושם תקפו אותי"
אחד הארגונים ההומניטרים שמטרתו לעזור ולתמוך במהגרים להט״בים הוא ארגון ORAM - ארגון בינלאומי לפליטים ולמבקשי מקלט פגיעים ביותר, כאלה שנמלטו בשל רדיפה על בסיס זהות מינית. מי שהקים את הארגון הוא שאבי נהאס, תושב סורי לשעבר ממחוז אידליב בצפון סוריה, שהיה קורבן בעצמו להומופוביה ונאלץ לברוח בשנת 2012 בשל התקפה על עירו. הסיפור של נהאס מעורר השראה. הוא הבן הבכור במשפחה, עמדה שנושאת עמה אחריות גדולה בחברה המוסלמית. בגיל 15 נפגש עם פסיכולוג אשר הפר את האמון המקצועי וסיפר למשפחתו אודות הנטיה המינית שלו. יחד עם התגברות המלחמה והגזענות כלפי ממעגלים קרובים, נהאס היה חייב לברוח מסוריה.
היום נהאס הפך לסמל הפליטים הלהט״בים, והוא מהראשונים שהתראיינו לתקשורת וסיפרו את הסיפורים שעברו. נהאס הוא גם הפליט הלהט״בי הראשון שנאם במועצת הביטחון של האו״ם. בנאום, שהתקיים לפני מספר חודשים, אמר: ״אני כאן כדי לספר את מה שחוויתי בתור הומו בארצי. אני נמצא כאן גם כמייצג של ארגון פליטים להט״בים שעושה הכל בשביל לגייס מדינות נוספות כדי להציל את עמי - כל אלה שעדיין לכודים בסוריה, שאיבדו את הכל והפכו לפליטים״. הוא ספר על הרגע המפחיד שבו הבין שהוא חייב לברוח מארצו: ״בשנת 2012, הפכתי להיות מטרה בעצמי. יום אחד חיילים עצרו את האוטובוס בדרך לאוניברסיטה, הם לקחו אותי לבית מבודד שבו הם תקפו אותי. הם הבחינו בנשיות שלי ולעגו לי, קראו לי הומו, סיסי, וניבולי פה אחרים. חששתי שאחד מהם ינסה לאנוס ולהרוג אותי. באורח פלא, שוחררתי״.
לאחר מספר חודשים הלחימה באזור החמירה, ארגון ג׳בהת א-נוסרה (המורדים הסורים) השתלט על העיר והומואים רבים נוספים נאסרו ועונו. ״הודיעו במסגד שהם מתחילים בתהליך טיהור של כל ההומואים בעיר. המסגד, יחד עם קבוצות אסלאמיות אחרות התחילו להוציא להרוג עשרות הומוסקסואלים, פרסמו תמונות של עינויים של להט״בים והכל נעשה מתחת לעיניו של העולם החיצון״. נהאס הצליח לברוח מסוריה. הוא עבר ללבנון, שם שהה שישה חודשים. לאחר מכן עבר לטורקיה לכמה חודשים, אבל גם שם היה חשש לחייו. לבסוף הצליח להגיע לארה״ב, שם הקים את הארגון שעוזר היום לאנשים כמוהו לשרוד ולחיות בשלום.
"הזמן הולך ואוזל"
בסיום הנאום פנה נהאס לחברי מועצת הביטחון ואמר: ״חזיתי במו עיני את ההשמדה של הציוויליזציה והאנושות כפי שאני מכיר אותם. עבור מליוני סורים, הן בתוך המדינה והן מחוצה לה, הזמן הולך ואוזל. עבור בני ארצי אשר אינם משתלבים בנורמות של מגדר ומיניות, הדקה תשעים כבר עברה. הם זקוקים לעזרה שלנו עכשיו. אני מפציר בכם, נציגי ממשלות בעלות מצפון, להקשיב לתחינה ולפתוח את הדלתות לאלה שישרדו את האסון האנושי הגדול הזה של העידן המודרני. אני מפציר בכם לעשות כל שביכולתכם לתת למיעוטים מיניים ולפליטים פגיעים אחרים מקלט בטוח שבו יוכלו שוב להרגיש בטוחים״.
בעקבות מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה, התחייבו מספר מדינות מערביות לקלוט פליטים סוריים הנמלטים מאזורי הקרבות, ולשכנם באמצעות תכניות יישוב מחדש, כאשר העדיפות היא לקלוט את אלו השייכים לקבוצות הפגיעות ביותר - נשים, ילדים, נכים וניצולי התקפות אלימות. קנדה ובריטניה, שהכריזו על תוכנית דומה, כבר אישרו כי להט”בים יהיו בין אלה המוגנים על פי התוכניות שלהם. לאחרונה הצטרפה אליהן גם ארה”ב שהודיעה כי היא תעניק "עדיפות" לפליטים סורים להט”בים.
ישנם אינספור סיפורים על פליטים להט״בים שעברו התעללויות, סבלו גילויי גזענות וחוו פחד ממשי לחייהם. חלקם כבר נמצאים במקומות בטוחים ברחבי הגלובוס, אבל ישנם עוד הרבה שנמצאים בדרכים, שמתחבאים במקומות מסתור והכל בשל נטייתם המינית. במלחמה, נורא ככל שזה נשמע, יש היררכיה של קורבנות, ולהט״בים נמצאים בתחתית.
