הסיפור שלנו כולל איש עשיר מאוד שנפטר לאחר שערך מספר צוואות. המנוח, שנפטר בשנת 2020 בגיל 75, הניח שלוש צוואות שנערכו בשלבים שונים בחייו – הראשונה בשנת 1999, השנייה ב-2018, והשלישית ב-2019. בצוואתו האחרונה החליט להשאיר את עיקר רכושו, שכולל נכסים, ניירות ערך וממון בשווי מוערך של למעלה מ-24 מיליון דולר, לבניו בלבד מנישואים ראשונים, תוך שהוא מבטל צוואות קודמות שנעשו לטובת בתו ולאשתו לשעבר השנייה.
אחת ההתנגדויות המרכזיות לצוואה האחרונה הגיעה מצד בתו של המנוח, שטענה כי עריכת הצוואה התבצעה בצל השפעה בלתי הוגנת מצד אחיה ובן זוגו. לטענתה, לא ייתכן שאחיה, אשר נמצא בזוגיות חד-מינית שהאב התקשה לקבל, יעדיף את בנו ובן זוגו על פני יתר בני המשפחה.
בסעיף 100 של פסק הדין כתבה כבוד השופטת סגלית אופק: "האם מאן דהוא יוכל לומר ברצינות כי המנוח העדיף שבן זוגו של המבקש (זוגיות שהמנוח התקשה לקבל) ירש מחצית מעיזבונו במקום לדוגמה בתו האהובה? ברם, תהייה זו – היה מקום שתקבל מענה בחקירה של עורך הצוואה, אך הנתבעות בחרו להימנע מהצגת השאלה והימנעותן זו פועלת לחובתן".
כוונת השופטת בסעיף זה היא להבהיר שכל בר דעת יבין שהמנוח לבטח לא היה מעדיף שבן זוגו של בנו יירש מחצית מעיזבונו במקום בתו, אבל שאלה זו היה לה מקום מול חוקר הצוואה, אך בשל כך שנמנעו האם והבת מלהציג את השאלה במעמד חקירת הצוואה - נזקפתן הימנעות זו לרעתן.
בנוסף, המתנגדים לצוואה טענו כי המנוח סבל מדמנציה שהשפיעה על שיקול דעתו בעת עריכת הצוואה. עוד הועלתה הטענה כי בנו ובן זוגו של המנוח הפעילו עליו לחצים בלתי הוגנים לשנות את צוואתו לטובתם.
מנגד, עורכי הדין של התובעים הציגו עדויות מעדים ניטרליים, כולל עורכי הדין שערכו את הצוואות, שטענו כי המנוח היה מודע לטיב מעשיו והבין היטב את השלכות הצוואה. כמו כן, הובאו עדויות רפואיות שהצביעו על כך שאומנם מצבו הקוגניטיבי של המנוח היה ירוד, אך לא באופן שפוגע בכשירותו המשפטית לערוך צוואה.
ההתייחסות לזוגיות חד-מינית הייתה אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות. המתנגדים לצוואה טענו כי החלטת המנוח להעדיף את בנו ובן זוגו הושפעה מלחצים רגשיים שהופעלו עליו, במיוחד לנוכח מצבו הבריאותי, אך לא הצליחו להוכיח זאת.
בסופו של דבר, ב-18 בדצמבר דחה בית המשפט את ההתנגדויות לקיום הצוואה האחרונה והשופטת קבעה כי על פי העדויות היה המנוח כשיר משפטית לערוך את הצוואה בשנת 2019 והיא תכובד. עוד פירטה השופטת כי לא הובאו ראיות חד-משמעיות להוכחת השפעה בלתי הוגנת מצד בן המנוח ובן זוגו, אשר לפי סעיף 35 לחוק הירושה, אם היו התובעות מצליחות לבסס השפעות שכאלה הצוואה הייתה בטלה. הובהר כי המנוח היה מודע להחלטותיו וכי הצוואה אכן שיקפה את רצונו האמיתי. בנוסף, אולצו הנתבעות לשלם הוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.