"ביהדות, המשפחתיות והשייכות הם בין הערכים הכי חשובים שיש", אומר פרופסור גארי דיימונד, שמוביל עם ד"ר רותם בורוכוביץ-זמיר באוניברסיטת בן גוריון מחקר פסיכולוג, במסגרתו ניתן טיפול חינמי בזום ללהט"ב מעל גיל 20, אשר חווים דחייה מהוריהם.
נושא המחקר, השני במספר של דיימונד בנושא, מוכר לו היטב מביתו שלו. בנו בן ה-28 יצא מהארון בגיל 16 כביסקסואל, אם כי דיימונד עוסק במיטוב חייהם של מבוגרים צעירים בקהילה הגאה שנים רבות, עוד לפני שנולד בנו. במחקר הראשון, שהסתיים בהצלחה לפני ארבע שנים, התוצאות היו מעודדות עד מאוד: בקרב 30 משפחות שהשתתפו, הרוב הפיקו תועלת מהטיפול שהוצע אז, והמבוגרים שלקחו חלק חוו במחקר חוו ירידה בתחושת דחייה הורית והקשר עם הוריהם הפך יותר בטוח וחיובי. המשמעות היא כי בעקבות הטיפול שניתן במחקר, פחות מטופלים נמנעו מאינטראקציות עם הוריהם ושיתפו אותם יותר בחייהם.
דיימונד (64) נולד בפילדלפיה, אך בעברית רהוטה וקול רך במבטא אמריקאי נוכח, הוא מספר לנו ברומנטיות כיצד הגיע לישראל בצעירותו לאחר התואר הראשון עם גיטרה ותרמיל והתאהב בקיבוץ נצר סירני. הוא מעולם לא תכנן להשתקע, אז לאחר שנישא לאשתו וחי מספר שנים בישראל, הוא חזר לארצות הברית כדי להשלים את לימודיו כדוקטור לפסיכולוגיה המתמחה בטיפול משפחתי.
במהלך הדוקטורט וההתמחות, נחשף דיימונד בבית החולים שבו עבד לשיטות טיפול משפחתי למתבגרים דיכאוניים ואובדניים - מהראשונים שפותחו אי פעם - ובזמן העבודה עם החוקרים המובילים בעולם בתחום, הוא שם לב שרבים מהמתבגרים הפונים לטיפול הם בני הקהילה. "חשבתי שזה חשוב מאוד לתת את המענה הייחודי למשפחות האלו כי הטיפול הוא שונה, והיה ברור שאי אפשר להמשיך את הטיפול כרגיל. צריכים לעבד את כל החוויות של ההורים לגבי הזהות של הילד, כדי שהם יוכלו להיות דמויות מיטיבות, ולא לתת לפחד, לחרדות או לבושה והסלידה שלהם להשתלט".
במסגרת המחקר הנוכחי, מציעים החוקרים שני אפיקים שונים של טיפול משפחתי הנבחרים באקראי: טיפול משפחתי מבוסס התקשרות וטיפול פרטני קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אשר מתמקד בתעוקת מיעוטים ותגובות סביבתיות לא מטיבות (כגון סטיגמה, הימנעות או נטייה להסתרה).
במסלול הראשון, המטפלים מנהלים שיחה ראשונה עם המבוגרים הצעירים ומנסים להגיע לעמדה משותפת עם ההורים, מעין פוזיציה של שיתוף פתוח, במסגרתו יש כבוד הדדי ורצון של שני הצדדים להגיע למקום טוב יותר לטובת הקשר - לא משנה מה העמדות או הקושי של כל אחד. "זו שיחה שבה יש ביטחון לבטא את העמדות של החוויה האישית", מסביר דיימונד, "העבודה עם הבוגרים הצעירים עוזרת להם לנסח את התחושות שלהם. זו השיחה הראשונה ולאחריה מתפצלים לעבודה בנפרד עם המתבגר או המבוגר הצעיר ועם ההורים".
השיחות של המטפלים נפרשות על פני 16 מפגשים בזום, תוך כדי התמקדות בנושאים של חוויות חיים, ועוזרות למתבגרים לנסח את החוויות שלהם של אי קבלה, דחייה, ביקורת הורית, התרחקות רגשית או אכזבה. במקביל המטפלים עובדים עם ההורים בניסיון לעבד את המידע ולעזור להם לדמיין מה הקושי שלהם בקבלת הילד עושה להם, ועושה לקשר.
"דרך העיבוד המשותף ההורים מצליחים לרוב להתחבר לכאב של הילד, לכעס לתסכול, וכך אנחנו מזמינים אותם לגשת לשיח יותר פתוח עם הילד ולשים הכל על השולחן בצורה הדדית ולא מתנצחת. כך הם יוכלו לתמוך בילדים גם אם הם לא בהכרח מסכימים עם הכל, וגם אם הם מרגישים שהם לא יכולים לתת מענה לכל דבר שהילד מבקש. לפחות שירגישו שהם יכולים להיות איתו - כדי שלא יהיה לבד. ברגע שהילד מרגיש יותר בטוח שההורים מזמינים אותו לשתף יותר ואז מתפתח מעגל קסמים חיובי של שיתוף של קשיים והבנה. הילד משתף, הורה מגיב בצורה מיטיבה, ילד משתף יותר, וכן הלאה".
במסלול השני של הטיפול במחקר, אפיק הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי שפותח באוניברסיטת ייל, נערך טיפול פרטני ללהטב"ק בזום על ידי פסיכולוגים מתמחים. האפיק מתמקד בחוויות של לחץ מיעוטים, הקשור לתגובות סביבתיות שליליות שיוצרות סטיגמה והומופוביה מופנמת, נטייה להסתרה והימנעות משיתוף או מתקשורת כליל. כל הטיפולים ניתנים בחינם בזום בנוחות מהבית, מה שמאפשר סביבה מיטבית לשיתוף אמיתי מהלב.
אנחנו חיים במדינה מאוד דתית. איך מתמודדים בטיפול עם חוסר קבלה הורי מטעמי דת?
"לפחות 50% מהמשפחות שהשתתפו במחקר הראשון והפיקו תועלת מהטיפול הן משפחות דתיות או חרדיות. גם להורים דתיים שקשה להם מאוד עם הנטייה של הילד, אם מטעמי דת או מטעם החשש ממה יגידו או נידוי סביבתי, כאשר הם שומעים מה הפגיעה שלהם עושה לילד וליכולת שלו להרגיש ביטחון ושייכות בבית - זה גובר על החרדות. אנחנו לא מבקשים מההורים לשנות את העמדות הדתיות שלהם, אפשר להיות דתי ועדיין לחבק את הילד הלהט"בי, אפשר לשאול אותו לגבי החיים האישיים, אפשר להכיר את בן או בת הזוג ואפילו להזמין אותם הביתה. הביחד ותחושת הביטחון יותר חשובים והורים יודעים את זה.
נשאלת השאלה האם מחקר שכזה נערך גם באוכלוסיות לא יהודיות ודיימונד משיב שהיה שמח להתפתח לשם, אך נכון לכרגע לא היו פניות מאנשים לא יהודים בקהילה הגאה וגם אם היו, אין כיום במחקר מענה טיפולי בשפה הערבית, אבל עוד חזון למועד.
המסר העיקרי של דיימונד הוא שלא כדאי לוותר על הקשר, גם אם זה נדמה קשה. "אפשר להגיע למקום יותר טוב, ההורים יודעים ששלום-בית יותר חשוב. הקשר המשפחתי הוא מקור כוח, הוא הנשק הסודי. השייכות והמשפחתיות נותנת משמעות עמוקה בחיים וחוסן גם כבוגרים, כי ברגע שמקבלים אותנו בבית - כל דבר שקורה מחוץ למשפחה יותר קל. גם אם זה זה לא הלך עד עכשיו, זה לא אומר שזה לא יסתדר בעתיד".
תגובות