האינטלקטואלית היהודייה-אמריקאית ג'ודית באטלר, תאורטיקנית פורצת דרך בתחום המגדר, התברגה לרשימת המוחות המשפיעים בעולם, זאת למרות התבטאויות קשות הנוגעות לישראל, ביניהן האדרת ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה כ-"לוחמי חופש".
באטלר (68), עד לא מזמן חלוצה לסבית בתחום הפמיניזם ותאוריות המגדר, נרשמה כא-בינארית בקליפורניה לפני כמה שנים, אך למרות שכבר עדכנה את לשון הפנייה שלה ללשון They/Them היא בחרה לשמור על השם המקורי שלה, החלטה שאף הפתיעה את השופט באותו זמן. מטעמי השפה העברית הדיווח יתייחס אל באטלר בלשון נקבה בלבד.
באטלר התפרסמה בשנות ה-90 עם פרסום תיאוריות המגדר, שאותן ביססה כאקדמאית פמיניסטית עשור לפני כן, כאשר בבסיסן הטענה שמגדר הוא פרפורמנס ("מופע") שקשור בדיכוי. בתגובה לזכייתה כאישה יחידה בדירוג הגבוה של המגזין, לצד פילוסופים אחרים (גם מתנגדים בולטים של ישראל) דוגמת נעם חומסקי, יורגן האברמאס ותומא פיקטי – כולם גברים, היא אמרה: "אני בחברה גברית מהוללת. האם זה הופך אותי לגבר?"
בהמשך תוהה הפילוסופית המוכרת האם זכייתה בתואר הנכסף היא בעקבות מאמריה האקדמיים, או בעצם בשל אמירותיה השנויות במחלוקת בנושא המלחמה בעזה, או הריב שפרץ בינה לבין פמיניסטיות אחרות סביב שילוב אנשים על הקשת הטרנסית. תיאוריות המגדר והפרפורמנס, אשר התפרסמו בספרה הידוע "צרות של מגדר" (1990) והפכו את באטלר לכוכבת עולמית בתחום, גובשו לטענתה בהשראת רעיונות של פילוסופיות ופילוסופים דוגמת סימון דה בובואר ("אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אחת"), מישל פוקו, הגל ועוד.
לדעתה של באטלר, כיום יש הרבה יותר פתיחות לערער על התפיסות המגדריות הוותיקות. "יש שינויים כיום באיך שאנשים צעירים חושבים, לגבי העתיד ולגבי עצמם", היא אומרת בראיון. "שינויים במבנה המשפחה, פתיחות לגבי מיניות, סקרנות לגבי מגדר - אלה נושאים ציבוריים, לרוב מביכים, שמביאים אינטלקטואלים שונים לגדולה רק בגלל שהם עוסקים בנושאים שמסתבר חשובים מאוד לאנשים באותו הזמן".
מחוץ לתחומי המגדר והפילוסופיה ידועה באטלר בקו ניצי אנטי-ישראלי שהיא מובילה, עם התבטאויות המלבינות את ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה כארגוני התנגדות לגיטימיים, או כפי שהיא מכנה אותם "לוחמי חופש", ועם הניסיון להפריד בין אנטישמיות לאנטי-ישראליות. "זה חיוני להתנגד לאנטישמיות כפי שמתנגדים לכל סוג של גזענות. הבעיה מתחילה עם ההגדרה של אנטישמיות", היא מסבירה בראיון.
"זה לא יכול להיות שאם אתה מבקר את ישראל אתה בעצם תוקף את העם היהודי", המשיכה. "גם בתוך ישראל עצמה נשמעים קולות ביקורת חריפים, גם כנגד הציונות, ואם עיתון 'הארץ' יכול לקיים דיון כזה מדוע לקיים אותו גם בארצות הברית יכול רק להיחשב אנטישמיות? צנזורה והאשמות חסרות שחר קורות בשיחות קשות, אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כרגע, במיוחד עכשיו כאשר דמוקרטיות רבות הן ממש על הסף של להיכנע לכוחות סמכותניים".
כאשר נשאלת באטלר על כך שהגדירה את חמאס כתנועת "התנגדות" היא מנסה להקטין. "זה מצער. אנשים לוקחים ביטוי וזה הופך להיות כל העמדה שלי. כל כך ממהרים לצנזורה וגינוי שזה מאוד קשה להיות חלק מדיון פתוח. אם אני אומרת שחמאס הוא 'תנועת התנגדות' אני מתארת אותו, אני לא תומכת בו. ויש מן מבחני לקמוס כאלה של מילים שמותר להגיד ומילים אחרות שאסור, ואם לא תגידי אותן בדיוק נכון השם הטוב שלך יוכתם".
"חמאס משתמשים בטקטיקות של ארגון טרור בוודאי, אבל ככל הידוע לי אפילו באו"ם הם לא תמיד מוגדרים כארגון טרור: יש להם זרוע מדינית לא צבאית, המספקת רווחה ושירותים ציבוריים ומפיצה סיוע הומניטרי, וזו הסיבה שהישראלים מפגיזים את השיירות האלה. מדוע אלימות ממוסדת של מדינת ישראל, שהיא הרבה יותר הרסנית ומבצעת פשעים נגד האנושות על בסיס קבוע, לא מכונה 'מדינת טרור'? בארצות הברית המילה טרור שמה סוף לשיחה, אבל אם רוצים להבין למה הפלסטינים התקוממו כך צריך לספר את הסיפור היותר ארוך. להפוך את זה לדיון לא מזכה אותם. אני כתבתי ספר שלם שנקרא 'כוחה של אי-אלימות' ובו אני מבהירה את המחויבות שלי לפעילות ופרקטיקות לא אלימות. אני חושבת שזה לא אחראי וחסר תום-לב לטעון שאם אני מסוגלת להכיר בחלק המזוין של תנועת השחרור הפלסטינית זה אומר שאני תומכת בכך ובוגדת בכל העקרונות שלי".
בהמשך הראיון מפרטת הוגת הדעות כיצד תפישות של דה-הומניזציה מאפשרות פעילויות של רצח-עם, תוך שהיא מייחסת אותן כמובן איך לא - לישראלים, עם אבחנה בין מוות שראוי להתאבל עליו (ישראלים) ומוות שלא (פלסטינים), תוך ציטוטים של נציבת האו"ם לזכויות אדם פרנצ'סקה אלבנז (שמואשמת באנטישמיות), וכמובן לא שוכחת להדגיש עד כמה 'טקטיקות ההשמדה' הללו הן נוהג של מדינת ישראל מיום היווסדה: "מה שקשה לאנשים להבין ולתאר זה שהטקטיקות הללו של הרג לא החלו ב-7 באוקטובר 2023, אלא הן חלק מהותי באלימות הישראלית הממוסדת עוד משנת 1948".
כאשר מנסים לחזור אל נושא המגדר, באטלר מפרטת בראיון את עמדותיה בנוגע לנושאים היותר נפיצים בתחום, כגון טיפולים מאששי מגדר לקטינים. "אם נלמד אותם מגדר בבית הספר זה לא שאתה אומר להם להפוך להומואים או לטרנסג'נדרים. לא לספק תמיכה לנערים ונערות מגוונים מגדרית מרגיש לי כמו אקט אכזרי. אני לא חושבת שכל פעם שילד אומר 'היי, אני רוצה הורמונים' צריך ישר לרוץ לרופא. אבל אני גם לא חושבת שצריך לפסול את זה על הסף".
עוד עונה הפילוסופית בראיון על שאלות בנושאים משיקים בהם היא עוסקת כמו 'פחדי שווא' כפי שהיא מכנה אותם, של הורים לילדים מגוונים מגדרית, ושל פמיניסטיות אשר סבורות כי תאוריית המגדר מוחקת נשים: "פמיניסטיות מסוימות באנגליה וספרד חיברו את עצמן, בצורה קצת לא חכמה לדעתי, עם הימין הקיצוני כשזה נוגע להטמעת פחדי השווא הללו בנוגע למגדר", היא מסבירה.
"אני מבינה את הפחדים הללו, אבל זה לא אומר שאני חושבת שהם מבוססים על ידע. אולי הפמיניסטיות הללו צריכות הבנה יותר טובה של מי הם באמת אנשים טרנס. נשיות לא תימחק רק כי אנחנו מרחיבים את הקטגוריה ומזמינים עוד אנשים להיכנס. זוהי העת להרחבת בריתות, לא לניהול דיוני מחנאות בנוגע לשירותים. נשים יודעות מה קורה כשמונעים מהן שירותי בריאות, כרגע מונעים מחלק מהן גישה לרפואת רבייה בחלק מהמקומות בעולם, כולל ארצות הברית, אז למה שהן לא יתמכו במאבק הטרנסי לשירותי רפואה, כדי לחיות חופשיות מפחד מאלימות?"
לקראת סוף הראיון נשאלת באטלר על זכייתו של דונלד טראמפ בנשיאות ארצות הברית, והאם זה אומר כי שפוליטיקת הזהויות ותנועת ה-WOKE עתידות להיעלם. היא מבטלת במחי יד את הנושא ואומרת: "מבחינתי WOKE זה סתם כינוי גנאי שהימין הקיצוני משתמש בו. זהות היא נקודת השקה עם אחרים כדי ליצור בריתות שצריכות לכלול כל מיני אנשים מטרנס ועד מעמד הפועלים. זהות היא נקודת התחלה נהדרת ליצור קשרים כדי להפוך להיות חלק מקהילות גדולות יותר, אבל אי אפשר שתהיה פוליטיקת זהויות רק סביב זהויות, כי אם אתה עושה את זה אתה בעצם מותח קווי הפרדה ונוטש את רעיון קשרי התלות ההדדית".