הישראלים לא מכירים לעומק את הזמר הפלסטיני ההומוסקסואל בשאר מוראד, זאת למרות שהוא מחזיק בתעודת זהות כחולה, היה התלמיד הפלסטיני הראשון בבית הספר למוזיקה "רימון" ומתגורר בשכונת שייח ג'ראח בירושלים. מוראד בן ה-30 אף עלה לכותרות בישראל במספר הזדמנויות, הבולטת שבהן אירעה חודש לפני האירוויזיון שהתקיים בתל אביב ב-2019, אז צילם קליפ עם נציגת איסלנד לתחרות האירופית באותה שנה, להקת "הטארי", שזכורה לישראלים בעיקר משום שהניפה את דגלי פלסטין באירוע הגמר.
כמעט שלוש שנים מאוחר יותר, ביוני 2022, הוא עלה לכותרות פעם נוספת לאחר שמספר פעילים פלסטינים הצליחו להביא לביטול הופעה שלו ברמאללה משום שיועדה לקהילה הגאה, תוך כדי שהם מכריזים כי "כל מי שיעז לפגוע בדת שלנו יחצה קו אדום".
המוזיקאי, הזמר, הפזמונאי והיוצר המקורי הפלסטיני הוא ללא שום ספק אמן פורץ דרך, שכן הוא עוסק בשיריו בחברה המסורתית ומגדר, כמו גם בחייהם של הפלסטינים. הוא אף מגיע ממשפחה מיוחסת, ואביו, סעיד מוראד, היה מוזיקאי בעצמו שייסד את להקת "סאברין" החלוצית, שזכתה להצלחה בישראל בשנות ה-70 וה-80.
לאחרונה העניק הזמר הפלסטיני הגאה למגזין האמריקאי הקווירי THEM ראיון מוטה פוליטית בו דיבר ארוכות על המלחמה, הדיכוי, הכיבוש, האלימות הישראלית נגד פלסטינים והחלום על חופש אמיתי, אך באופן נוח למדי נשכחו בשיחה אירועי האימה ב-7 באוקטובר, ארגון הטרור הרצחני חמאס, החטופים הרבים שעוד נמצאים בעזה והאלימות האכזרית של החברה הפלסטינית כלפי להט"ב.
"בעוד המתקפה על עזה נמצאת בחודש השלישי שלה, ישנם אישי תרבות שהתאגדו לדרוש הפסקת אש", שאל את מוראד המראיין הפלסטיני ניקי קטורה, שחי בפילדלפיה, ארצות הברית. "מה אתה רואה כתפקידו של אנשי התרבות במערב?".
"יש אחריות עצומה", ענה לו מוראד. "בכל סיטואציה אחרת, יקח לאמנים שנייה לדרוש הפסקת אש או להביע עמדה לטובת זכויות אדם. אבל במצב של פלסטין מכונת התעמולה פועלת כבר עשרות שנים כדי לעשות דה-הומניזציה, אז אמנים מהססים. אני מבין שהם 'רק רוצים ליצור אמנות', אבל אנחנו במצב שזה לא אפשרי. כשאמנים עוצמים עיניים הם גם מצהירים. מאז תחילת הלחימה העזתים אומרים 'אנחנו לא רוצים תרומות, אנחנו רוצים שתהיו הקול שלנו, אל תפסיקו לדבר על עזה'. עזה אומרת לעולם שזה בידיים שלנו לעשות שינוי, אז עלינו להשתמש בבמה שלנו כדי לעצור את רצח העם ולקרוא סיום הכיבוש והדיכוי".
כשנשאל מוראד על הבחירה שלו לשיר בעיקר בערבית, לאחר שהחל את הקריירה עם שירים באנגלית, הוא הסביר שהוא מאמין כי מוזיקה "יכולה להיות בו זמנית סוג של ביטוי עצמי ואקט של התנגדות". "מוזיקה היא כלי חשוב של חוסן וריפוי", השיב. "ראינו סרטונים יוצאים מעזה של פלסטינים יושבים סביב הריסות ושרים ביחד, משתמשים במוזיקה כדי לרפא את הפצעים שלא ניתן לרפא, ואולי אפילו לטשטש את קולות המל"טים הישראליים".
"אני מסכים", השיב לו בחוסר אובייקטיביות המראיין. "הכיבוש כל כך מקיף עד לנקודה שבה שירה על אהבה בתור פלסטיני היא שירה על הכיבוש. האם תוכל לשתף מה השתנה בירושלים מאז ה-7 באוקטובר?". מבלי לציין את ארגון הטרור חמאס, את מתקפת הפתע על ישראל באותה שבת איומה, או את 1,200 הישראלים והישראליות שמצאו את מותם בדרכים אכזריות ומאות החטופים שרבים מהם עדיין שבויים בעזה, השיב מוראד כי מאז ה-7 באוקטובר "כל הפלסטינים ברחבי העולם חשים מתקפה על הזהות שלנו".
"אחרי ה-7 באוקטובר, אנשים פחדו לפרסם פוסטים באינטרנט או להפגין אהבה או תמיכה באנשים בעזה", אמר מוראד, כשהוא במקרה שוכח לציין את חלוקת הממתקים בגדה ובעזה, את הפוסטים הצוהלים והמאושרים שרבים בעולם הערבי פרסמו לאחר מתקפת הפתע הרצחנית, ואת הפגנות הענק שהביעו תמיכה בעזה - הרבה לפני תחילת התגובה הישראלית. "בגדה המערבית ובירושלים מתנחלים ניצלו את הרגע הזה ותקפו בתים של פלסטינים, הרסו את מכוניותיהם ואף השליכו בקבוקי תבערה לחצרות הקדמיות שלהם בלילה".
מוראד המשיך ואמר איך "ציונים חיים בארץ הפנטזיה המוזרה הזו שבה הם חושבים שהם יכולים להפחיד אותנו כדי להסתיר את זהותנו". "הם חושבים שרק בגלל שאנחנו חיים בעיר ירושלים תחת כיבוש אנחנו מזדהים כישראלים. זו אשליה מגוחכת שממשיכה להחמיר את המצב - ההכחשה הזו של קיומנו", הוסיף.
המראיין, שותף נלהב לרעיונותיו של מוראד ומתנגד נלהב עוד יותר למדינת ישראל ולציונות, המשיך ושאל ישירות את מוראד על קוויריות פלסטינית. "אנחנו בלתי נראים במובן זה שאנשים מתעלמים מכך שאנחנו קיימים בעזה, אבל אנחנו גם מאוד גלויים, כי המלחמה בעזה לפעמים ממוסגרת כמלחמה נגד הומופוביה, הנשענת על תפיסה מזרחית של העולם הערבי. אנשים קווירים שתומכים בשחרור פלסטין מואשמים בתמיכה בדיכוי שלהם עצמם. איך העבודה שלך דוחפת את הנרטיב הזה, ומה הסיפור על פלסטינים קווירים שהיית מספר במקומו?".
בשלב זה בראיון נכנס מוראד לנאום ארוך ומפותל, בו הוא באופן לא מפתיע מגלגל את האשמה על מצבה של הקהילה הגאה הפלסטינית על ישראל, ומתעלם באופן בוטה מכל אלימות רצחנית של החברה הפלסטינית נגד להט"ב, בין היתר חטיפתו ורציחתו של אחמד חכם אבו מרח'יה, ומכך שחברי וחברות הקהילה הגאה בפלסטין מוצאים לעיתים מקלט בישראל, לפני שהם עוזבים לאירופה, ארצות הברית, קנדה או אוסטרליה.
"מה שאני מנסה להראות דרך המוזיקה שלי זה שהפלסטינים הם כמו כל בן אדם אחר", השיב מוראד. "יש להם את אותם מאבקים, אבל הם תחת כיבוש, לכן לא נוכל לדבר על שום דבר שקשור לפלסטין תוך הסרת הקשר הזה. יש אנשים קווירים בכל מקום, ויש הומופוביה בכל מקום. למה אנחנו מנסים להעמיד פנים כי הומופוביה קיימת רק בפלסטין? אנשים קווירים נהרגים בעזה בזמן שאנחנו מדברים, לפצצות אין חיישן מיוחד שמזהה אם אנשים הומואים או לא. אין תעודת זהות ורודה שאנחנו מראים לחיילים כדי להראות להם שאנחנו הומואים. אין דלת ורודה בחומת האפרטהייד שמאפשרת לפלסטינים קווירים לברוח.
"כפלסטינים כולנו סובלים מאותו כיבוש. אנחנו מאמינים שהמאבק שלנו לחופש הוא מכל הדיכויים, בין אדם זה קולוניאליזם, ציונות, טריארכיה וכו'. למרות כל החרא הנורא הזה שקורה עכשיו, הקהילה הקווירית ברחבי העולם רואה מבעד למסך העשן הוורוד של ישראל. להיות קווירי לא גורם לך להיות חסין מלהיות כובש, זה לא הופך אותך ליוצא מן הכלל. אז חשוב לא לתת לזהות הקווירית להיחטף כדי להצדיק זוועות נגד פלסטינים".