עדי (שם בדוי), גרה כבר יותר מעשור באותה דירה במרכז העיר תל אביב, אך הדבר מגיע עם מחיר, ולא בגלל מחירי השכירות הגבוהים ממילא. בכל שנה מחדש בעל הנכס מעלה לה את שכר הדירה באחוזים גבוהים ביחס לנהוג בשוק, ובאופן שוטף הוא אינו מוכן לתקן ליקויים שונים או בלאי טבעי בדירה.
בשנים האחרונות היא ניסתה למצוא דירה אחרת בעיר, אך למרבה הצער היא מקבלת סירובים בוטים ושומעת תירוצים מפה ועד להודעה חדשה - רק בגלל שהיא אישה טרנסג'נדרית. העובדה שהיא מאפרת ומעצבת שיער מקצועית לא מניחה את דעתם של בעלי הנכסים, שפעמים רבות מניחים כי היא עוסקת בזנות. אחד מבעלי הדירות שפגשה לאורך הדרך אף העז בשיא חוצפתו להסכים להשכיר לה דירה שבבעלותו, רק בתנאי שאחת לחודש תבצע בו מין אוראלי.
"זה לא סיפור יוצא דופן", אומרת בצער רב מעיין אלקס, מייסדת שותפה של עמותת "טרנסיות ישראל", המציעה סיוע ותמיכה לחברי וחברות הקהילה הטרנסית בארץ. "אני מכירה סיפור נוסף של אישה טרנסית שעזרתי לה במסגרת העמותה. היא שכרה דירת חדר בבניין שנמצא בבעלותו של אותו אדם, והוא הסכים להשכיר לה רק בתנאי שכל פעם כשיגיע לאסוף את השכירות היא תקיים איתו יחסי מין. ברגע שהיא הפסיקה לעשות זאת הוא פינה אותה מהדירה".
אלקס, אשר חוותה על בשרה את הקשיים הרבים הכרוכים במציאת דירה כאישה טרנסג'נדרית, מציפה בשיחה עם mako עוד ועוד סיפורים על נשים טרנסיות אשר נאלצות לעבור מסע מייסר בדרך לדירה, ללא קשר למצבן הכלכלי או הרקע התעסוקתי שלהן. "אני מכירה אישית טרנסית מעל גיל 50 שגרה שנים ארוכות בשכונת התקווה, אבל אחרי שהדירה נמכרה לבעל נכס חדש הוא הוא העיף אותה מהדירה", היא מספרת.
"טרנסיות נאלצות להסתדר לבד"
זה כנראה לא יפתיע איש שגם בשנת 2024 במדינת ישראל, ישנן אוכלוסיות מסוימות החוות קשיים רבים במציאת דירה, זאת בנוסף לקשיים הברורים מאליהם של היצע מוגבל ומחירים גבוהים ולעיתים מופרכים. בין אם מדובר בהומואים ולסביות שמקבלים סירובים מבעלי דירות רק בגלל נטייתם המינית, ובין אם מדובר בערבים או אתיופים אשר מתקשים למצוא דירה בשל מוצאם או אמהות חד הוריות הנאלצות להוכיח את כשירותן - לדעות קדומות וגזענות יש מקום "מכובד" בשוק הדיור הישראלי.
לטענתה של אלקס, נשים טרנסג'נדריות חוות רובד נוסף של קושי במסע למציאת דירה. "נשים טרנסיות חוות הדרה חברתית ותעסוקתית, שבתורן מובילות גם להדרה קשה בנושא הדיור", היא מסבירה. "בעלי דירות לא מוכנים להשכיר לנו דירות בגלל הזהות המגדרית שלנו, בתירוץ שאנחנו עוסקות בזנות, כי הם לא מאשרים את סגנון החיים הזה, או סתם כי לא בא להם להשכיר לטרנסיות והם לא מתביישים להגיד את זה".
גם לאוכלוסיות נוספות לא קל במציאת דירה. מה מייחד את הקהילה הטרנסית בנושא הזה?
"נשים טרנסג'נדריות רבות חיות בגפן, מודרות חברתית ותעסוקתית, פעמים רבות ללא עורף משפחתי תומך, והתמיכה שאנו מקבלות מעמותות או ארגונים מוגבלת. למשל, בסופר מתחת לבית שלי יש עובדות אתיופיות וערביות, כולן נשואות לבני זוג שעובדים ומביאים משכורת נוספת הביתה. לאמהות חד-הוריות יש עמותות המעניקות להן תמיכה ומשרד הרווחה מעניק סיוע, דברים המוסדרים בחוק. נשים טרנסיות נאלצות להסתדר לבד, . הדברים קשורים אחד לשני - כשאין עבודה נורמטיבית, אין בן זוג עם משכורת נוספת, אין תלוש משכורת מסודר ואת מודרת חברתית - נשים טרנסיות מתקשות במציאת דירה".
"לא אשכח את הגבות המורמות והלעג"
אך לקהילה הטרנסית, לפחות בעיר תל אביב, יש כעת סיכוי להקל ולו במעט על הסבל, אך הדבר נמצא בידיה של מועצת העיר תל אביב, שתצביע הערב (שני) על הקצאת חלק מהדירות הכלולות בפרויקט דיור בהישג יד לקהילה הטרנסית. למעשה, העירייה מפעילה בשנים האחרונות הגרלה אשר פתוחה לכל תושבי תל אביב, המקנה לזוכים דיור ראוי בשכירות נמוכה למשך חמש שנים.
אלקס וחברותיה לקהילה הטרנסית השתתפו בהגרלות המדוברות בשנתיים האחרונות, אך הן מעולם לא זכו, וכעת היא מלאת תקווה כי מועצת העיר תאשר את בקשת עמותת "טרנסיות ישראל" להקצות חלק מהדירות לחברות הקהילה הטרנסג'נדרית. "עמותת 'טרנסיות ישראל' הציגה למועצת העיר עדויות של נשים טרנסיות שחיפשו דירה בעיר וכעת זה בידיים של המועצה", היא מסבירה. "ההגרלה הזו פתוחה לכולם, גם לאנשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה (על פי תנאי ההשתתפות בהגרלה), אבל יש אוכלוסיות הזקוקות לכך כמו אוויר לנשימה".
את דבריה של אלקס מחזקת פזית רפאל, הבעלים של משרד התיווך "פז נדל"ן", אשר מעניקה בין היתר סיוע לנשים טרנסיות במציאת דירה. רפאל החלה לעסוק בתחום לפני כ-15 שנה, והיא נזכרת בשיחה עם mako בפעם הראשונה שבה ראתה אישה טרנסג'נדרית נכנסת למשרד התיווך שבו עבדה בעבר. "אני לא אשכח את הגבות המורמות או את הלעג של הקולגות שלי", היא מספרת. "לקחתי אותה לחדר צדדי, כדי לנטרל את הלועגים, שלא ישמעו אותה. שמעתי ממנה מה היא מחפשת, הבנתי שיש בידיה את כל הערבויות הנדרשות, ומתוך מעגל הנכסים שהיה לי היו שלוש דירות אופציונליות. שיתפתי את בעלי הדירות בסיטואציה והם אמרו לי שהם לא מוכנים ולא רוצים, למרות שהיא עמדה בכל התנאים. אחד מהם אפילו הקשיח את תנאי השכירות שלו ודרש ערבות של חמישה חודשי שכירות, אבל לבסוף אחד אחר התרצה ושני הצדדים יצאו מרוצים".
מאז אותו מקרה, שמה של פזית עבר מפה לאוזן בקהילה הטרנסית והיא הפכה למלאכית הנדל"ן של נשים טרנסיות רבות, אותן היא מסרבת לכנות בתואר "שכבה חלשה". "הן לא חלשות, הן פגיעות. יש ביניהן רבות מוכרות, יצירתיות ומצליחות, וצריך לרומם אותן - לתת להן את השוויון האמיתי, ללא הבדל דת, גזע ומין. בין הקולגות שלי יש כמה שעדיין מנפנפים אותן ואומרים שהדירות לא רלוונטיות למרות שהם עדיין ממשיכים לפרסם אותן, ואני שומעת על טרנסיות שנכנסות לדירה ומתחילות הליך להתאמה מגדרית ואז בעל הנכס פתאום מתנכל להן וזה לא בסדר. בשורה התחתונה - כל בן אדם רוצה שקט נפשי ויציבות לטווח ארוך".
כעת, רפאל מבקשת ממועצת העיר תל אביב להקצות לקהילה הטרנסית חלק מהדירות בפרויקט לדיור בהישג יד. "לעיתים בעלי נכסים נרתעים ומקשים וזה מצמצם להן את אפשרויות הדיור, גם אם הן עומדות בכל התנאים וידן משגת", היא אומרת. "אני עושה את המקסימום בשביל הלקוחות שלי, אבל צריך כאן עוד יד מסייעת. זה יהיה משמח מאוד אם הדבר הזה יקרה, לא רק בתל אביב, אלא בכל הארץ".