דני (שם בדוי) לא מכחיש שהפעם הראשונה בה התנסה בסם מסוג ממסי הייתה מדהימה. הוא היה בין הראשונים בישראל שצרכו את הסם אחרי שהגיע ארצה לפני כמעט עשור, ובשיחה עם mako הוא נזכר איך השימוש הארעי התדרדר להתמכרות של ממש, שכמעט עלתה לו ביקר לו מכל - הזוגיות, העסק והמשפחה.
"התחלתי לצרוך ממסי כשהוא רק הגיע לישראל. אנשים לא שמעו עליו בכלל והייתי כמו עכבר מעבדה", הוא מספר היום, ארבע שנים אחרי השימוש האחרון בסם. "החומר עצמו השתנה מאז כמה וכמה פעמים, אבל אני זוכר שהפעם הראשונה הייתה מדהימה. זה היה כמו אמ.די וקוקאין שעשו ילד על סטרואידים. ממסי מרגיע כל חרדה חברתית והופך אותך לבן אדם ערני, ורבלי וחרמן".
עבור דני, השימוש בממסי היה יותר מאשר כיף לערב אחד. "אני בזוגיות ארוכה וזה נתן לנו בהתחלה מענה לשחיקה של הזוגיות, אבל הבעיה בממסי היא משך הזמן שאפשר לעשות אותו", הוא מסביר. "סמים אחרים מתישים את מערכת, אבל עם ממסי אפשר לסחוב ימים. אתה ערני ומפוקס, רוצה כל הזמן לדבר או לעשן, לא ישן ולא אוכל, אולי תפוח בארבעה ימים".
למה הוא תופס חזק כל כך אצל הומואים לדעתך?
"לדעתי כי הוא יושב על שייכות ובקהילה יש תחושת זרות גדולה. הוא נותן לך תחושת חופש וביטחון, חרמנות וגם תאווה בלתי נשלטת, והדרך הכי קלה להומואים להתחבר היא דרך סקס. על ממסי מרגישים כמו סופרמן. לא אכפת ממה יחשבו או ממה יגידו, אתה חרמן ורוצה להתחבר עם העולם ואפשר לעשות סקס שעות ארוכות. אנשים היו מגיעים אלי וחושבים שאני איזה קוסם. היו מתאהבים בי ולא מבינים שזה הסם".
ממסי הפך להיות הבילוי המועדף על דני, אבל אחרי שנה של "בילויים" השימוש הפך להיות תכוף יותר ויותר, עד שהוא החל לצרוך אותו באופן קבוע. "זה היה הסם העיקרי שעשיתי ומבחינתי לא הייתה מסיבה בלי ממסי", הוא נזכר בהתדרדרות ומסביר מדוע מצא עצמו מתקשה לעצור. "זה התחיל מליל חמישי שמח, הפך לחמשוש ואז התחיל להיגרר גם עד יום שני. הייתי ער כל הסופ"ש ואז הולך לעבודה על ממסי, כי אתה מספיק חד בשביל לתפקד וזאת הסכנה הגדולה בו. טיולים שלמים בחו"ל, שבועות שלמים על ממסי. הכל סבב סביב זה".
הסם הפך להיות כל כך נוכח בחייו של דני, שגם הסביבה כבר החלה לשים לב לכך. "כל כך הרבה זמן לא ישנתי, לא אכלתי וערבבתי כל כך הרבה סוגי סמים, שהגוף שלי פשוט נכבה ברגע אחד ונרדמתי ל-7 שעות בבית של מישהו שאני לא מכיר. כולם חיפשו אותי", הוא נזכר ברגע בהשתלשלות האירועים שהובילה להחלטה להתחיל לטפל בבעיה. "המשפחה התערבה אבל זה לא עבד. זה סיבך אותי ברשת של שקרים מול בן הזוג והוא עזב את הבית. אנשים בעבודה ראו אבקה על האף שלי והשותפה לעסק הודיעה לי שהיא חותכת אם אני לא משתנה. ואז מצאתי את עצמי ער שלושה ימים, שוכב עם כמות אנשים לא סבירה ועושה המון סמים. כשהתעוררתי הבנתי שאני בבעיה ולמחרת הייתי במרכז גמילה".
ארבע שנים עברו מאז אותו יום ודני מספר כי לא צרך מאז שוב סמים ואף הפסיק לעשן. "לדעתי הצומת בו סקס וסמים נפגשים הוא הדבר המסוכן ביותר, וזה לא משנה אם זה ממסי או כל סם אחר", ממשיך דני. "טינה (קריסטל מת') הוא הרסני וממכר הרבה יותר ויש אנשים שעושים שימוש בג'י, אבל קשה מאוד לחזור אחורה אחרי כמסקס. אם סקס עם ממסי זאת רכבת הרים עם שמונה לופים, סקס בלי ממסי זאת קרוסלה. אתה כל הזמן חרמן וכל הזמן רוצה עוד. אתה לא רוצה לגמור כי אתה יודע שאז תפגוש את עצמך ואתה לא רוצה את זה. עד שאתה קם עם דימום מהאף בשבת ושואל את עצמך מה קרה לחיים שלי".
מה יש לך לומר לכל מי שמתכנן לעצמו סופ"ש של חגיגות?
"תהנו, כי בסוף הכיף והגוף נגמרים. להכל יש מחיר, על הכל משלמים עם ריבית דריבית. אין ספק שזה כיף, אבל המחירים בטווח הארוך כל כך כבדים. קשה מאוד להשתקם ולחזור לעשות סקס אחרי ממסי. ומי שרוצה להמשיך לחיות ככה - שאלוהים יעזור לו".
ממסי: מכת קהילה
דני קורא לזה MMC, אבל אחרים יקראו לזה "דוקטור, "מיו-מיו" או אפילו "השורף". כל השמות והנגזרות להם זכה סם מפרדון בשנים האחרונות מתארים סם ממשפחת סמי הקאתינון, המופק מצמח הגת ומתנהג כמו סם ממריץ. בנוסף לאימפקט המעורר, המשתמשים בו מדווחים על תחושות אמפתיה, אהבה וקרבה רגשית, מה שמיתג את הגרסאות MMC3 ו-MMC4 כ"סם מחרמן" המעורר את החשק המיני.
וזה בדיוק מה שהפך אותו לכל כך פופולרי בשנים האחרונות, בין אם במסיבות ובין אם במפגשים מיניים ממושכים, גם באוכלוסייה הכללית, במיוחד בקרב להט"ב, אבל בפרט אצל גברים הומואים. הוא נוגע במוח בדיוק במקומות שמייצרים עונג, עם עלייה של 500% בדופמין ו-950% בסרוטונין, עד לחזרה של רמות נורמליות אחרי שעה או שעתיים. התגובות הקיצוניות הללו ללא ספק יוצרות גם נזק, שכן מחקרים שנערכו על עכברים גילו פגיעות במוח בשל שימוש מתמשך.
לפעמים, אחרי שההשפעה חולפת, זאת עלולה להיות חוויה לא נעימה בכלל. אובדן תיאבון, פגיעה בוויסות חום הגוף, הזעות, צמרמורות, עלייה בקצב הלב ולחץ הדם, התכווצות כלי דם, פה יבש, קשיי שינה, לסת נעולה, סחרחורות, חרדות והיינו חייבים לציין רק את כל התופעות הפופולריות, אבל תאמינו לנו שיש עוד לא מעט. וזאת בדיוק הבעיה: החוויה הדו-קוטבית של המשתמש ותחושת הדאון שמגיעה אחרי השימוש, מגבירה שימוש חוזר-כפייתי ויחד איתו את הסיכון להתמכרות פיזית או נפשית.
והדבר מורגש בשטח. בתקופה האחרונה אנחנו עדים לעלייה של להט"ב, בעיקר הומואים, המדווחים על שימוש ברמות שונות. בזמן שימוש מבוקר, משתמשים מדווחים על חוויה נעימה ומעוררת, אבל בשימוש לאורך זמן ובכמויות גוברות מגביר את הסיכון להתמכרות, כמו גם את הסיכון לבעיות בכלי דם, הכחלה של הידיים או כפות הרגליים, בעיות לב ואף במקרים קיצוניים מוות.
משיחות רבות שקיימנו בקרב משתמשים, עושה רושם כי "ממסי" הצליח לבסס את המעמד שלו כסם פופולרי משום שהוא מדווח כאפקטיבי בזמן מסיבה או מפגשים מיניים ממושכים, לצורך תפקוד יומיומי כסם מעורר או בתור סם שמעביר את הזמן והריקנות בלילות ובסופי שבוע. בכך, הוא תפס את כל המקום במרווח שבין העלות הגבוהה של סמים אחרים, כמו קטמין או GHB, לשם הרע שיש בצדק לקריסטל מת' ("טינה", "טי") כחומר מאוד ממכר בעל השפעות קשות. העלות, הנגישות והאפקטיביות שלו הפכו אותו לנפוץ מאוד.
החגיגה של "ממסי" נמשכת משום שמדובר בסם מסונתז, Designer Drug, שמאתגר את הרשויות כפי שנייס גאי וחגיגת עשו לפניו. כלומר, "ממסי" עובר אחת לכמה זמן שינויים קלים בהרכב הכימי שלו, מה שהופך אותו באופן זמני לחוקי בישראל, עד שהגרסה העדכנית נכנסת גם היא לפקודת הסמים בישראל. על הסם עצמו, ההשפעות שלו, הסכנות הטמונות בו והחומרים שפשוט אסור לשלב איתו תוכלו לקרוא במאמר המלא של ד"ר רועי צוקר, מנהל תחום הלהט"ב בבית החולים איכילוב.
למה ממסי נוגע כל כך לחייהם של להט"ב?
מאז פרצה הקורונה, מדווחת עלייה עקבית של צריכת סמים בכל רחבי העולם. על פי דו"ח הערכות האו"ם מיוני האחרון, 1 מכל 18 אנשים (5.6%) צרכו סמים בשנה האחרונה, הפופולרים ביותר הם קנאביס (40%), אופיואידים (35%) ואמפטמינים (15%). מבין כל המשתמשים, 13.6% עושים שימוש לרעה בסמים או מכורים להם ומתוך הקבוצה הזו - רק 1 מתוך 8 קיבל טיפול בהתמכרות.
מדובר באחת הסוגיות הרגישות ביותר הנוגעות ללהט"ב, אך כדאי לשים את הקלפים על השולחן. מחקרים מעידים על מועדות גבוהה של להט"ב לצריכת סמים: קרוב ל-30% בקרב להט"ב, בהשוואה ל-9% לאוכלוסייה הכללית, וזה לא נדיר להיתקל בדפוסים של שימוש רצוף ועמוס, שימוש לרעה ואף התמכרות.
על פי מחקרים ישראליים והנתונים הנמצאים בידי ועדת הסמים של הכנסת בנושא הקהילה הגאה, עולה כי להט"ב מעשנים סיגריות בשיעור הגדול ב-200% לעומת הטרוסקסואלים. גם בקרב חומרים אחרים הצריכה מוגברת יותר: להט"ב משתמשים בקנאביס פי שלוש יותר משאר האוכלוסייה, ורבע מהלהט"ב בישראל מדווחים על שימוש לרעה באלכוהול, לעומת לעומת 5-10% בקרב הטרוסקסואלים. לסביות עושות שימוש מובהק יותר באלכוהול, הומואים עושים יותר סמים משני תודעה וחברי וחברות הקהילה הטרנסית נמצאים בסיכון לעשות שימוש בסמים ואלכוהול פי 3 יותר מהאוכלוסייה הכללית .
כשזה המצב, אפשר רק להניח שלהט"ב יהוו נתח משמעותי מכלל צרכני השירותים המטפלים בסוגיית הסמים בישראל, אבל לא כך הדבר. למעשה, גם בזמן מצוקה ומשבר להט"ב נמנעים מקבלת סיוע לטיפול בהתמכרויות, והסיבות לכך מגוונות: מחוסר התאמה של המערכת לצרכים הייחודיים של להט"ב ועד היעדר הבנה או פחד משיפוטיות כלפי הזהות המינית או המגדרית.
אחת הדאגות העיקריות מעיסוק בסוגיית ההתמכרות בקהילה הגאה היא חשש כי הדבר יחזק את הסטיגמה השלילית על הקהילה הגאה, אך קיימות סיבות מוכחות מחקרית לכך שלהט"ב נוטים לצרוך יותר סמים: ראשית, הם חשופים מגיל צעיר לתחושת שונות ולאורך ילדותם חשופים ללהט"בופוביה, בין אם מדמויות משמעותיות בחייהם ובין אם בזירה הציבורית. הדבר מחולל תופעות דחק פסיכולוגיות, שבתורן מגבירות התנהגויות סיכוניות כמו התמכרות לסמים או לסקס לא מוגן.
שנית, עם השנים להט"ב עשויים לאמץ בבגרותם הומופוביה מופנמת, שמביאה עמה בושה, שנאה עצמית, יאוש, דיכאון. הם נקלעים לאורח חיים בו לא קיים ייצוג חיובי של חברות, זוגיות, מיניות בריאה, הורות או משפחתיות להט"בית, וכך מתעורר צורך רגשי "להקהות" כאבים נפשיים בחוויית החיים, גם אם לכאורה לא קיימת בעיה של קבלה עצמית כלפי חוץ.
הסיבה השלישית לצריכה מוגברת של סמים בקרב להט"ב היא, למרבה הצער, הרצון להשתייך. תת-התרבות הלהט"בית בישראל מספקת לחבריה מצד אחד ביטחון, תמיכה ותחושת שייכות, אך לעיתים היא כרוכה בלחצים חברתיים להשתתף בפעילויות כמו נטילת סמים ומיניות לא בטוחה על מנת לקחת חלק ולהרגיש "שייך".
אז מתי שימוש מזדמן הופך להתמכרות?
לגבי המונח התמכרות יש לא מעט מחלוקת וסטיגמה, ואם נשאל אנשים שונים מתחומים שונים נקבל תשובות מגוונות. לדוגמה, חוקרי מוח ישימו דגש על הפעלה חוזרת של מערכת התגמול במוח, בעיקר סביב שחרור דופמין, עד שהמערכת "נחטפת" והצריכה הופכת מהחלטה רצונית לפעולה כפייתית. מכורים נקיים רבים ידברו על התמכרות כמחלה כרונית, כזאת שלא ניתן להחלים ממנה לחלוטין, והסיבות לה לרוב רוחניות, ואילו פסיכיאטרים ישימו דגש על אבחנה לפי מספר קריטריונים. אנשי טיפול רגשי יראו בהתמכרות מופע התנהגות הנובע מכאבים, טראומות, דפוסי חשיבה או חוויות ילדות ראשוניות.
היום אנחנו כבר מבינים שגוף ידע אחד לא מספיק כדי לתת מענה להתמכרות. כיום נהוג להתייחס להתמכרות בראייה אינטגרטיבית בתור הפרעה פסיכו-ביו-סוציאלית שמטרתה להשיג עונג שוב ושוב, או לחלופין להימנע מכאב ומצוקה. התנהגות כפייתית עשויה להתבטא בשימוש בסמים ואלכוהול, אבל גם בהתנהגויות כמו התמכרות למין, אפליקציות, עבודה, אכילה ועוד.
בשדה הטיפולי קיימים שלושה שלבים על רצף השימוש. תחילה, חוויית צריכה הסמים מתאפיינת בעונג ("איזה כיף לי, בא לי להרים עוד") והשימוש הוא לרוב חברתי וסביב מצבים חיוביים כמו מסיבה או חתונה. כאשר השימוש מתגבר מדובר בשימוש לרעה (Abuse), אז נזהה צריכה לא רק כי "כיף לי", אלא כי "לא טוב לי ואני רוצה להימנע מהתחושה הזאת". בשלב זה הצריכה הופכת מחברתית לכזו המתרחשת לבד, ועל אף שיתחילו סימנים ראשונים של פגיעה בתפקוד החברתי, תעסקותי, רגשי או בריאותי - השימוש לא יפחת.
בשלב השלישי, בקצה הרצף, נזהה התמכרות של ממש, אז האדם והחומר הם אחד - "אני חי בשביל להשתמש ואני משתמש בשביל לחיות". בשלב זה נזהה תלות פיזית ואף תסמיני גמילה, עלייה בכמות וקיצור טווחי השימוש, צמצום תפקוד, פגיעה במערכות יחסים, התעסקות כפייתית ומתמשכת בהשגת החומר ומצוקה נפשית, תחושת ריקנות ודיכאון עמוקים.
איך אוכל לדעת האם אני בבעיה?
כמות החומר הנצרכת אינה מדד מספק כדי להבין האם קיימת בעיה או האם יש צורך בעזרה. כדי לאבחן את חומרת השימוש נבחן היבטים שונים כמו תדירות מקצרת בין שימוש לשימוש, כמות גוברת של המינון, הפחתת עוצמה של אפקט השימוש מול פיתוח עמידות, אירועים של אובדן שליטה וחוסר יכולת לעצור, פגיעה בתפקוד בשל הצריכה, תלות גופנית (שימוש בבקרים, או שימוש חזור מתחת ל-24 שעות), רגשות מצוקה, אשמה, בושה או חרטה, אובדן שליטה וקשיי זיכרון ועוד.
קיימים מספר שאלונים מגובים מחקרית לאבחון עצמי, כמו השאלון הקצר הבא. אם עניתם בחיוב על לפחות שתי תשובות, ייתכן ומדובר בשימוש לרעה עד כדי התמכרות.
- האם הרגשת צורך להפחית את השימוש?
- האם העירו לך או מתחו ביקורת על הרגלי הצריכה שלך?
- האם הרגשת רע או אשמה על הצריכה שלך ועל דברים שעשית בזמן ההשפעה?
- האם אתה צורך סמים או אלכוהול בבוקר, כדי להרגיע את העצבים או כדי להיפטר מהשעות של השימוש האחרון?
אז מה כדאי לי לעשות עכשיו?
כשחושבים על טיפול בהתמכרות חושבים על גמילה, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים יכולים לבצע שינויים חיוביים בחיים שלהם, ובפרט הפחתת השימוש והשבת השליטה לחיינו, עד כדי הפסקה מוחלטת, גם ללא גמילה.
לדוגמה, מחקרים על אלכוהוליזם מראים כי באוכלוסייה הכללית כ-20% לא שותים כלל, 55% שותים בצורה אקראית ללא בעיות, 20% שתיינים בצורה בעייתית ורק 5% יענו להגדרה של מכורים לאלכוהול. כלומר, 5% זקוקים לגמילה מלאה כפתרון לבעיית הצריכה, ואילו השאר יוכלו להיעזר בטיפול פרטני, טיפול קבוצתי או קבוצות לעזרה עצמית כמו "אלכוהוליסטים אנונימיים".
ולכן, החשוב ביותר במקרה שכזה הוא לשתף מישהו או מישהי: אדם קרוב, חבר או חברה, אפילו קרוב משפחה. אם הסיטואציה מעוררת אצלכם דאגה, אל תהססו להתייעץ עם איש מקצוע, רופא, איש בריאות נפש או עם אחד המתנדבים בקו הקשב של האגודה למען הלהט"ב. (2982*)
עו"ס גיא-ישראל יוסף. מנהל ומטפל במרכז מטר"א להט"ב, מרכז ייעודי לטיפול בלהט"ב על רצף השימוש בחומרים פסיכו אקטיביים והתנהגויות מתמכרות מטעם משרד הרווחה עיריית תל אביב-יפו.