"אני נחנקת מדמעות. אני מרגישה שפגעו בי פעמיים": כך מספרת בבכי ל-mako עמית בר, שהבניין שבו היא גרה נפגע מטיל וקרס ביום הראשון של המלחמה, וכעת נלחמת ברשויות המדינה להכיר בה כנפגעת פעולות איבה או לקבל סיוע כלשהו, לאחר שבקשתה נדחתה. "אני בסערת רגשות ולא מפסיקה לבכות. כמה אטימות יכולה להיות במוסד ממשלתי? האם מזג האוויר הרס את הבית שלי? אם זה לא איבה - אז מה כן?".
בר בת ה-37 מביעה בשיחות איתה מצוקה אדירה וחוסר אונים מוחלט, לאחר שחייה התהפכו על פיהם ב-7 באוקטובר. כמו מדינה שלמה, גם היא התעוררה בבהלה בבוקר שבת האיומה והתמלאה חרדה איומה לגורל תושבי העוטף ומדינת ישראל. לאחר שהייתה צמודה למסך במשך יום שלם, יצאה בר לקראת השעה 20 בערב לטיול קצרצר עם הכלב, החלטה שככל הנראה הצילה את חייה, שכן לא עברה דקה מהרגע שיצאה מהמבנה, עד שטיל פגע ישירות בדירתה.
116 ימים עברו מאז אותו יום שבו הכל השתנה, ובר זועקת לעזרה וסיוע, בתקווה שמישהו יושיט לה יד. "אני לא אותו אדם שהייתי. זאת מלחמה על החיים שלי מבחינתי", היא אומרת ומשתפת שבתור שורדת זנות טרנסג'נדרית, דרכה לאותה דירה שכבר איננה הייתה ארוכה וקשה. "אני בסערת רגשות ולא מפסיקה לבכות. הם דנים אותי לחיים שאני לא רוצה. יתהפך העולם אני לזנות לא חוזרת. אני מתחננת, רק לא זה. אם אני לא אקבל סיוע אני אחזור להיות מודעה ואאלץ לחורר את הנפש שלי שוב. חבל שלא מתתי בדירה".
בימים הראשונים שאחרי נפילת הטיל והתמוטטות המבנה בו חיה בר, היא הייתה שרויה בהלם ולא הצליחה לעכל את אשר אירע. בסיוע עיריית תל אביב היא פונתה תחילה לבית מלון בעיר, ובהמשך השתכנה במלונית באזור דרום תל אביב בסיוע mako. כשבוע לאחר קריסת המבנה שבה בר יחד עם שאר דיירי הבניין למקום הנפילה, אז גילו לתדהמתם כי האזור נבזז ופריטים אישיים רבים נעלמו כלא היו. בר, שנכנסה לדירה חודש ימים לפני פרוץ המלחמה, גילתה כי כל הריהוט החדש שנקנה לכבוד הדירה נחרב לחלוטין והיא נותרה מחוסרת כל.
הימים והשבועות עברו ובר זכתה לתמיכה וסיוע מגורמים שונים, ביניהם הסוכנות היהודית, שדווקא כן הכירה בה כנפגעת פעולות איבה והעניקה לה מענק חד פעמי בסך 4,000 שקלים. גם התביעה שלה למס רכוש אושרה, אם כי היא מספרת כי הסכום שקיבלה נמוך משמעותית משווי הפריטים שהיו בדירתה.
למרות הסיוע הכספי הזה, מצבה של בר לא השתפר והחמיר ככל שהזמן עבר, נפשית ופיזית, שכן היא כבר מוכרת בביטוח לאומי כבעלת 100% נכות כללית וספגה טראומה נוספת בעקבות האירועים הקשים. "מאז המצב הנפשי שלי התדרדר מאוד והוסיפו לי עוד תרופות, אז הקצבה שאני מקבלת מביטוח לאומי לא מספיקה לכלום", היא מספרת ומוסיפה כי אינה מסוגלת לעבוד וחוששת מאוד מפני העתיד. "עברו יותר משלושה חודשים וסירבו להכיר בי כנפגעת פעולות איבה".
על פי הביטוח הלאומי, בר קיבלה תשובה שלילית לדרישתה להיות מוכרת כנפגעת פעולות איבה מהרשות המאשרת במשרד הביטחון משום שאינה נכחה במקום בעת פגיעת הטיל, מופרך ככל שזה ישמע, שכן אם הייתה הסבירות שהייתה שורדת נמוכה מאוד. "הטיל פגע ישירות בדירה שלי. דיירים אחרים שהיו בבניין נפצעו, אבל אם אני הייתי שם לא הייתי מדברת איתך היום", היא אומרת.
"רק עורך דין יכול לתקשר איתם בצורה נכונה"
שכנתה של בר, נוי כהן, דווקא כן זכתה לסיוע כספי מביטוח לאומי בגובה 9,000 שקלים, זאת למרות שגם היא לא נכחה במקום בעת הפגיעה. בשיחה עם כהן (27), שדירתה הייתה צמודה לדירה של בר, היא מספרת כי זכתה לסיוע רק בזכות עורך דין אשר התנדב לטפל בתיק שלה בחינם ולסייע לה למצות את כל זכויותיה. "כשהטיל פגע בבניין הייתי במרחק כמה מאות מטרים משם, אצל חברה בנחלת בנימין", סיפרה כהן ל-mako. "קיבלתי מלא שיחות טלפון והודעות, אני חושבת שרק אחרי כמה שעות נפל לי האסימון שזה הבניין שלנו ולא נשאר כלום. הייתי המומה. עמית התקשרה אלי בבהלה, אני זוכרת שהיא אמרה לי שהיא יצאה מהדירה, הלכה שתי דקות ושמעה את הטיל נופל. היא הראשונה שדיברה איתי".
באותו הערב נשארה כהן בדירה של חברתה, וביום שלמחרת עדכנה אותה בר על סיוע שמציעה עיריית תל אביב לאנשים שדירתם נפגעה. "בהתחלה לא הייתי ברשימות של הסיוע, אבל בסופו של דבר שיכנו אותי במלון בחוף הים", נזכרת כהן. "קיבלנו גם סיוע כספי לצרכים בסיסיים, ועדכנתי את עמית שמקבלים כסף, כי היא לא ידעה. הבנו שאנחנו צריכות לשנס מותניים ולדאוג אחת לשנייה כי כולם היו בלחץ. גם האנשים שבאו לעזור לנו היו במצב לא טוב, היה המון בלאגן, אבל ראו את הרצון הטוב של כולם".
כהן מתארת בשיחה תחושת חוסר אונים גדולה מול הרשויות, שכן היא לא ידעה כיצד היא אמורה להתנהל וממי היא אמורה לבקש סיוע. למזלה הרב, פנה אליה כבר בימים הראשונים עורך דין שהתנדב לסייע לה למצות את כל זכויותיה מול המשטרה, הביטוח הלאומי ומס רכוש. "רק עורך דין יכול לתקשר איתם בצורה נכונה", היא מכריזה ומשתפת כי קיבלה ממס רכוש סיוע בשכר דירה ופיצוי על הריהוט שאבד.
לדבריה של כהן, הסיוע הכספי לא בא בקלות והגיע רק אחרי הליך מתיש. "הייתי בוועדות רפואיות וחקרו אותי אם התלונות שלי מוצדקות או לא מוצדקות", נזכרת עמית. "הייתי צריכה להסביר איזה סימפטומים יש לי שלא היו בעבר, שאני בטראומה, שאני צריכה לעבד את הנתונים ולא מצליחה, שאני צריכה טיפול - לא חיצוני עם כדורים, אלא טיפול נפשי. אני משלמת חודש בחודשו ביטוח לאומי והוא עכשיו צריך לעזור לי. זאת הזכות שלי בתור אזרחית. זה לא היה קל, אבל בסוף קיבלתי הכרה רק בזכות עורך הדין שלי".
לאחר פיגוע או נפילת טיל, הפצועים מפונים לטיפול ומוכרים אוטומטית כנפגעי פעולות איבה, אך על פי החוק היבש, אנשים אשר לא נכחו במקום אינם מוכרים כנפגעי פעולות איבה, כך הוסבר ל-mako מטעם ביטוח לאומי, אשר כפוף להחלטת הרשות המאשרת של משרד הביטחון. עם זאת, באותה נשימה, באתר "כל זכות" מסופר סיפור אחר לגמרי.
"המשמעות של הכרה בפעולה כפעולת איבה היא שמי שגופו, פיזית או נפשית, או רכושו נפגעו כתוצאה מהפעולה, יוכר כנפגע פעולת איבה", נכתב באתר. "רק לאחר שהרשות המאשרת תקבע שהפגיעה היא פגיעה איבה, יטפל המוסד לביטוח לאומי בזכויות הנפגע ובזכויות בני המשפחה. הפנייה אל הרשות המאשרת לא מתבצעת על ידי הנפגעים באופן ישיר, אלא על ידי המוסד לביטוח לאומי".
"יש אנשים שאין להם לאן לחזור וזה קושי אדיר", מסבירה כהן. "את נמצאת במקום הבטוח שלך ושנייה אחר כך אין לך כלום. לא כולם יודעים איך לקום מדברים כאלה. בשבוע הראשון היו לי סימפטומים גופניים מאוד קשים: התכווצויות, נדודי שינה, חוסר תיאבון, רעידות, קפיצות בעיניים, המחזור איחר. אני מכלכלת את עצמי ובניתי את החיים שלי מחדש תחת המון סטרס".
הסימפטומים האלה, שנבעו ממתח נפשי כבד, לא נעלמו.
"הם רק החמירו. עשיתי תאונת דרכים כי היה לי פלאשבק של טיל נופל על הבניין והבנתי שאני לא בסדר. הבנתי שאני בלופ מתמשך, שאני לא יודעת לעצור ולנשום. הטיל נפל על הדירה של עמית והיא ניצלה ברגע האחרון - זאת טראומה לכל דבר".
שתי שכנות עם חוויה דומה, אך התוצאה שונה לחלוטין - אחת זכתה לסיוע חינמי של עורך דין וקיבלה סיוע כספי, והשנייה אישה קשת יום, טרנסג'נדרית, שורדת זנות אשר זקוקה נואשות לסיוע אבל איכשהו נופלת בין הכיסאות. "אני מרגישה שנטשו אותי", אומרת בר בכאב רב. "יש לי חברה שחלון בבית שלה נפגע מרסיס והיא קיבלה הרים וגבעות, ואני מתחננת לנדבות. אפילו כשדיברתי עם נציגה של ביטוח לאומי היא דיברה אלי בלשון זכר, למרות שאמרתי לה כמה פעמים שאני טרנסית. אני יודעת שאני האחרונה בשרשרת המזון, אבל מתישהו צריך להגיע גם התור שלי".
מערכת mako פנתה לרשות המאשרת ולביטוח לאומי לקבלת תגובה, וזו תתפרסם לכשתתקבל