כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל" והמדינה כולה הייתה שרויה בשוק וזעזוע, היה נתנאל שלר, מנכ"ל ארגון הלהט"ב הדתי "חברותא", בחופשה באיטליה כדי לבקר את בן זוגו בשמונה השנים האחרונות, ניב, שלומד רפואה באוניברסיטה במדינה. "זה היה הלם מוחלט", הוא נזכר בשיחה עם mako באותה שבת איומה, שהובילה אותו למהר לחזור לישראל במטרה להתגייס לשירות מילואים. "הצלחתי לעלות על טיסת חילוץ כעבור יומיים, ומשדה התעופה נסעתי ישירות לבסיס".
מאז 7 באוקטובר, ראה שלר (28) את בן זוגו רק פעם אחת, ליומיים, כשהוא הגיע לישראל לאירוע משפחתי. "זה היה קצר מדי, אבל כל רגע איתו יקר מפז", הוא אומר ומספר על הדרכים שבהן המלחמה השפיעה על לימודיו של ניב. "המצב מאוד מורכב. בכיתה של ניב לומדים סטודנטים ממגוון מדינות, כולל מדינות עוינות. אחרי המתקפה ב-7 באוקטובר, רבים מחבריו לכיתה נקטו עמדה ברורה נגד ישראל ונגדו בפרט. ברחבי העיר התקיימו הפגנות אנטי-ישראליות, חבריו לקבוצה הפיצו מסרים אנטישמיים ברשתות החברתיות, והיו אפילו קריאות לאלימות מצד סטודנטים ממדינות אויב שונות".
סיטואציה מפחידה. מה עושים במצב כזה?
"הוא נאלץ להפחית אינטראקציה ככל הניתן מבלי לפגוע בלימודים, אבל זה קשה. האוניברסיטאות נראות כמו זירת קרב ומלאות באנטישמיות. מעניין שדווקא רבים מהסטודנטים האיראנים בכיתה שלו פעילים נגד חמאס ולוקחים חלק במחאות להשבת החטופים, מביעים תמיכה".
איך הצוות במילואים מתייחס למצב האישי שלך?
"המפקד והצוות במילואים מדהימים, מאוד מבינים ותומכים. הם אפילו התעקשו שאטוס לבקר את ניב באיטליה. זה מחמם את הלב לראות כמה הם מתחשבים ומבינים את החשיבות של הקשר שלנו. אבל אני מודע למשמעות של זה. אם אטוס זה אומר שהצוות שלי יצטרך לעשות משמרות בתדירות גבוהה יותר וזה מעמיד אותי בדילמה קשה. מצד אחד אני משתוקק לראות אותו ולוודא שהוא בסדר, אבל מצד שני יש לי מחויבות עמוקה לצוות שלי ולמשימה שלנו. זו הסיבה שקשה לי לקחת את החופשה הזאת, למרות שאני יודע כמה היא חשובה לניב ולי. בסוף, אני מנסה למצוא את האיזון בין הצרכים האישיים שלי לבין המחויבות שלי לצוות ולמדינה".
"המלחמה מעוררת מצוקות ייחודיות לקהילה"
לצד שירות המילואים והאהבה שמתנהלת תקופה ארוכה בשלט רחוק, שלר מחויב גם לארגון "חברותא", שהוקם ב-2007 פועל למען חברי וחברות הקהילה הגאה הדתית בישראל. "כמייצג של קהילה להט"בית דתית וחרדית מגוונת, הכוללת דתיים לאומיים, חרדים, בני ישיבות, מילואימניקים ואפילו מצביעי מפלגת 'נעם' ופעילי 'להבה', אני נמנע מלגעת בצד הפוליטי", מדגיש שלר, שלפני שלוש שנים נכנס לתפקידו כמנכ"ל הארגון. "התפקיד שלנו הוא לתמוך בכל חברי הקהילה, ללא קשר להשקפה הפוליטית שלהם".
לדבריו של שלר, מאז פרצה המלחמה הפעילות של הארגון רק התעצמה והתרחבה, אם כי הדבר לא נובע מסיבות משמחות. "מלחמת חרבות ברזל העצימה קונפליקטים רבים עבור להט"בים דתיים", הוא מסביר. "רבים נאלצו להתפנות מבתיהם, להפסיק טיפולים פסיכולוגיים או להתגייס למילואים. יש מקרים של להט"ב שאיבדו בני זוג ללא הכרה ציבורית, או כאלה שנפצעו וחסרי תמיכה משפחתית. המלחמה מעוררת מצוקות ייחודיות לקהילה, ועבור רבים מאיתנו שחוו טראומות בעבר התקופה הזו מעוררת אותן ביתר שאת".
שלר ממשיך ומספר כי מאז החלה המלחמה הארגון מוצף בפניות לאורך כל שעות היממה, בהיקפים חסרי תקדים. "להט"ב מרקע דתי וחרדי פונים אלינו דרך כל הערוצים האפשריים, ובמקביל הקבוצות שלנו ממשיכות להתמלא מתוך רצון להפיג בדידות ולהיות חלק מהקהילה המאוחדת שלנו".
איך אתה מצליח לשלב בין ניהול הארגון לבין שירות המילואים?
"זה מאתגר ומורכב, אבל למרבה המזל יש לנו צוות מקצועי במטה שיודע לגבות אותי כשאני נעדר. עם זאת, גם בזמן המילואים אני מוצא את עצמי מג'נגל בין פגישות עבודה, פגישות עם עובדי הארגון, ובמקרים דחופים - עם מנהלת מערך הסיוע והתמיכה שלנו. אני משתדל גם להגיע לאירועים ולקבוצות כשמתאפשר לי".
"חוק הרבנים" עורר דיון ציבורי סוער לאחרונה. מה דעתך עליו?
"במקום להתעסק בחוקים שנויים במחלוקת בתקופה כל כך מורכבת, עלינו להתמקד באוכלוסיות החלשות בישראל אשר תורמות למאמץ המלחמתי. יש להט"ב רבים שנושאים בנטל, חיים בארונות כפולים ומתמודדים עם קשיים ובדידות, אבל איש אינו מכיר בכך. הקהילה הגאה גאה לתרום למאמץ המלחמתי, אך היא עדיין שקופה מבחינת זכויות בסיסיות שמגיעות לה, במיוחד לאור תרומתה המשמעותית".