דימה חמדאן, עיתונאית ויוצרת קולנוע פלסטינית-ירדנית המתגוררת בברלין, זכתה בפרס הסרט הקצר של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה של וויילס, +IRIS LGBTQ, על סרטה "דם כמו מים", המבוסס על סיפור אמיתי של צעיר פלסטיני הומו. במעמד קבלת הפרס אמרה חמדאן כי היא מרגישה "כבוד רב" לזכות בו, משום שמדובר "באוסקר של עולם הסרטים הקצרים של להט"ב" וכי "זה מגיע מקהילה שמביעה יותר ויותר תמיכה בפלסטין בשנים האחרונות". 

"קשה לחגוג הישגים אישיים כאשר המלחמה המסוקרת ביותר בשידור חי בתולדות האנושות נמשכת שנה ללא סוף באופק", אמרה חמדאן. "אין שום גאווה בחייל ישראלי אשר מניף דגל הגאווה באמצע רצועת עזה על חורבות בתים של פלסטינים. אני מאוד מודה לחברי הקהילה הגאה שלקחו על עצמם לחנך את עמיתיהם בנוגע לזה. כדי לשרוד את הזמנים האפלים האלה אני מוצאת כוח בזה שאני רואה את העתיד שבו כל זה יסתיים. בחזון זה, אני מתנחמת בידיעה שהפרס הזה, הצוות הנפלא שלו וחבר השופטים יחזיקו מקום מיוחד בלבי על כך שהם עומדים לצידנו ועוזרים להעצים את קולנו". 

על פי אתר הפסטיבל, סרטה של חמדאן מספר את סיפורו של שאדי, שיוצא להרפתקה סודית וגורר בטעות את משפחתו למלכודת: "או לשתף פעולה עם עם הכיבוש הישראלי, או לספוג השפלה מבני עמם". גובה הפרס שהוענק לחמדאן עומד על 30,000 ליש"ט (כ-150,000 שקלים) - הפרס הכספי הגדול ביותר שניתן ליוצרים במסגרת פסטיבלי קולנוע גאים ברחבי העולם. 

אדם פרייס, מנהיג הקודם של מפלגת "פלייד קמרי" הוולשית וראש חבר השופטים של הפסטיבל, כינה את הסרט "תזכורת חשובה לכך שאנשים קווירים קיימים בכל מקום, כולל בפלסטין בזמן מלחמה וכיבוש". מנהל הפסטיבל, ברווין רולנדס, אמר שהוא גאה בכך שהאירוע "משתף סיפורים שלא בהכרח מסוקרים במיינסטרים", והוסיף כי "השנה יוצרי הסרט התמקדו בהיבט יותר רציני של חיי להט"ב. למרות שהזמנים חשוכים עדיין יש תקווה". 

נזכיר שהפסטיבל הבינלאומי הישראלי לקולנוע גאה, ה-TLVFest, ייפתח ב-31 באוקטובר בסינמטק בתל אביב בהקרנת בכורה מקומית חגיגית של "היפהפייה מעזה", סרטה התיעודי של הבמאית הצרפתייה-יהודייה יולנד זאוברמן שעורר עניין רב בפסטיבל הקולנוע היוקרתי קאן. הסרט נולד בעקבות היכרות של הבמאית עם צעירה טרנסג'נדרית עזתית, שסיפרה לה כי נמלטה מהרצועה מחשש לחייה והגיעה לתל אביב כדי להגשים את זהותה. כעבור מספר שנים זאוברמן חזרה לתל אביב כדי למצוא אותה, ובמהלך החיפוש היא פגשה שורה של נשים טרנסיות פלסטיניות, שחלקן עובדות בזנות וחלקן הצליחו להגשים את זהותן מבלי לעבוד ברחוב.