המינוי ההיסטורי של גבריאל אטל לתפקיד ראש ממשלת צרפת בשבוע שעבר עורר כצפוי סיקור נרחב בכלי התקשורת ברחבי העולם והוביל לתגובות רבות ברשתות החברתיות. אבל בעוד ניתן היה להניח כי הדבר יעורר שמחה עצומה בקרב פעילי להט"ב במדינה, שכן אטל הוא ההומו הראשון בתפקיד, מפתיע מאוד לגלות אכזבה וכעס רב בקרב הפעילים הרדיקליים ביותר.
ארגוני הקהילה הגאה בצרפת אמנם בירכו וראו במינויו של אטל בן ה-34 סימן ל"קידמה", אך ברשתות החברתיות פעילי להט"ב רבים מחו על הבחירה וסירבו בתוקף להשתתף בחגיגה. "חשדנו שהמינוי של אטל יעורר הומופוביה ברשתות החברתיות", אמר בהפתעה ארנו אבל, נשיא הארגון הגאה הצרפתי "גאוות האזרח". "אבל מצד שני, לא תיארנו לעצמנו שדווקא ההתקפות הכי אלימות יגיעו מהשוליים הרדיקליים של האקטיביזם הלהט"בי במדינה".
דוגמה בולטת אחת להתקפות שכאלה הגיעה בתגובה למאמר מערכת שפורסם במגזין הלהט"בי הצרפתי "טטו", שבו מביע המחבר אושר עצום על עצם בחירתו של גבר הומוסקסואל לתפקיד ראש הממשלה. בתגובה למאמר, צייץ דוקטורנט לסוציולוגיה מאוניברסיטת פריז תגובה חריפה שבה טען כי "לשמוח על מינויו של אטל בגלל שהוא הומו זה להיות שותף לכל הזוועות הגזעניות הקלאסיות שההומוסקסואליות שלו תאפשר".
בתגובתו, טען הדוקטורנט כי אטל הוא שותף למערכת דיכוי שמטרתה לשמור על הטרוסקסואלית ובינאריות בתור הנורמה, תוך כדי דחיקת זהויות להט"ביות לשוליים. התגובה זכתה לכמה מאות אלפי צפיות וללא מעט תמיכה מצד פעילי להט"ב רדיקליים, לפני שנמחקה בסופו של דבר על ידי המגזין עצמו. התגובה אמנם כבר לא באוויר - אבל הלך הרוח נגד אטל בקרב הפעילים חי ובועט.
אותם פעילים מאמינים שראש הממשלה החדש לא הולך להיות "הומו טוב", ואולי במידת מה הדבר מזכיר את יחסה של חלק מהקהילה הגאה הישראלית ליו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, או את יחסה של קהילת הלהט"ב הסרבית לראש ממשלת סרביה, אנה ברנאביץ'. ארנו מניח כי אחת הסיבות המרכזיות לכך היא כי ההומוסקסואליות של אטל "לא ראוותנית", יש שיאמרו אף הטרונורמטיבית - בעיה חמורה בתקופה שבה פוליטיקת הזהויות תופסת חלק משמעותי בשמאל הרדיקלי.
חלק מהפעילים אפילו טוענים כי הנטייה המינית של אטל תנוצל פוליטית על ידי הממשלה כדי לתת לגיטימציה למדיניות "גזענית אנטי-דמוקרטית". יוצרת תוכן א-בינארית צעירה בטיקטוק, למשל, פרסמה סרטון שנצפה יותר מ-185 אלף פעמים שבו היא מותחת ביקורת חריפה על המינוי. לטענתה, ההומוסקסואליות ההטרונורמטיבית של אטל תשמש אסטרטגית את הימין הפוליטי בצרפת. "הפעילים הללו מצמצמים את המחויבות הפוליטית של אדם לנטייה המינית שלו בלבד, בדיוק כמו שכל הומופוב רגיל היה עושה, בקיצור", מסכם ארנו אבל את גישתם של פעילי השמאל הרדיקלי.
בכך, למעשה, מוקיעים מקרבם פעילי הלהט"ב "הומואים לבנים" בשם המאבק בהומופוביה ומתוך טענה כי אותם הומואים מחזיקים בפריבילגיות השמורות רק להטרוסקסואלים. "גם אם אנחנו חולקים את אותם מדכאים, קווירים לבנים חייבים לקבל את זה שהם משחקים תפקיד נגד אחיהם ואחיותיהם השחורים והמעורבים", כתב ב-2019 פעיל הלהט"ב, הסופר הא-בינארי ג'ורג' ג'ונסון. אז האם להט"ב יכולים להיות טובים לקהילה הגאה והמאבק החברתי לשוויון זכויות רק אם הם לא-לבנים, שמאלנים ומדוכאים חברתית? אם תשאלו את פעילי השמאל הרדיקלי בצרפת, התשובה כנראה ברורה.