"אתה יכולת להגיד 'טוב, לא בא לי'?", שאלה הפסיכולוגית קרן פטל ארנברג את בנה, איתמר, על התנסויות מיניות שחווה בגיל צעיר, בסרטון שבו היא משוחחת עם בנה על מיניות להט"בית ועל אפליקציית הדייטינג "גריינדר". "כשהייתי צעיר, לא הייתי יודע איך לומר את זה", השיב לה איתמר בסרטון לאי נעימותה. "הייתי שמח אם הייתי מרגיש שהייתי יכול לדבר על זה עם ההורים שלי".
האנקדוטה הזו, מתוך סרטון שעלה לאחרונה לרשת, היא רגע קצר בסדרת סרטונים שאיתמר, אושיית רשת ופרסונה מוכרת בקהילה הגאה בתל אביב, מתכנן לפרסם בשבועות הקרובים לצד אמו הפסיכולוגית, ובה השניים משוחחים על נושאים שהם טאבו ובכל מה שקשור לשיח פתוח בין ילדים להט"ב והוריהם. "החלטנו לדבר על זה בפעם הראשונה אחרי 24 שנה שלא נגענו בזה בכלל, זה היה מפחיד לשנינו", מספר איתמר בראיון משותף עם אמו.
למרות שלעיתים הייתה מצטרפת אליו לסרטונים שצילם לאינסטגרם, כשאיתמר פנה אל אמו בבקשה ליצור תוכן על נושאים שהם מעולם לא דיברו עליהם, בין היתר גם על מיניות, היא לא הסכימה מיד. "לא היה לי פשוט להסכים לזה, זה לא כמו להיכנס באגביות לסרטון, מדובר בנושא רגיש ונפיץ", מסבירה קרן. "מיניות מתחברת לאינטימיות וזה לא נושא קל. לא ידעתי על מה אנחנו מדברים במיניות. על יחסים, דחפים, מפגשים, רצונות או חשקים? עם זאת, איתמר לא בדיוק רצה לשתף אותי לאורך הדרך, ואני רציתי לדעת אבל הדלת הייתה סגורה. פתאום הוא אמר 'בואי', אז באתי".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
קרן לא זרה כלל לעולמם של הומואים וגם בשיחה המצולמת בין הצמד היא מראה בקיאות מרשימה בז'רגון הלהט"בי, בין אם מדובר במילים כמו וודג' ואקטיבי או אפילו התבדחות על המילה מצויד: "מצוידת ב...", איתמר אמר בציפייה להמשך המשפט מאמו, שענתה "כלי חימוש משוכללים" בהומור. גם בחזית המקצועית בתור פסיכולוגית קלינית היא יודעת דבר אחד או שניים על חייהם של מטופלים מהקהילה, אך למרות זאת היא הופתעה לשמוע על החיים של בנה כגבר הומו.
"היה קשה להיחשף לזה בבת אחת, החוויות שהוא תיאר לא נעימות לשמיעה בתור אמא", קרן מספרת על אותה השיחה בסלון ביתה ברמת גן. "דאגתי לו. מאוד חשוב שלפחות ההתנסויות הראשונות יהיו חיוביות. כששמעתי את מה שהוא סיפר לי זה היה מצחיק קצת, אבל לא היה קל לשמוע את זה".
גם ארנברג עצמו היה מהוסס לאחר שפתח את הנושא והרגיש אי נוחות מסוימת. "שאלתי את עצמי אם זאת הייתה טעות. היו דברים שסיפרתי שלא ידעתי איך היא תתאושש מהם אחר כך. יש כל כך הרבה דברים שההורים שלך לא יודעים עליך ועל החיים שלך, ואתה לא יודע על החיים שלהם. הסתכלנו אחד על השניה, אנחנו לרווחה, אמרתי לך שאני הולך לעשן סיגריה והיא אמרה שהיא צריכה קלונקס. אבל פשוט המשכנו הלאה".
אחרי השיחה הבינו האם והבן כי יש צורך מהותי בתקשורת פתוחה על מיניות בין ילדים להט"ב להוריהם, למרות המורכבות. "זה דורש באמת פתיחות משני הצדדים. גם הורים יכולים לחוות בושה או מבוכה או קושי מאוד גדול, לכן לא כל חשיפה היא חשיפה טובה. צריך ששני הצדדים יהיו פתוחים, מוכנים, רוצים לשמוע ולשתף", מסבירה קרן על הצורך בשיתוף נכון.
סדרת הסרטונים שצולמה בשיתוף דורקס כוללת ארבעה פרקים העוסקים במפגשים לא מוצלחים, גיל ההתבגרות (אותו איתמר מתאר בתור "מחריד ודוחה"), וכמובן פרק על ציפייה מהצד של ילדים והורים. "לא התחלנו את זה עם דורקס, אבל זה הגיע אליהם ואני מאוד שמח שהם היו אמיצים לקחת תוכן להט"בי לא קונבנציונלי, כזה שלא עובר חלק מאוד בגרון. זה נתן לנו דרייב", אומר איתמר.
אבל שיחה שכזאת בין השניים לא הייתה יכולה לקרות לפני עד לפני כמה שנים, כך מסביר איתמר. "אם היינו מנהלים את השיחה הזאת לפני שש שנים זה היה מתפוצץ ונגמר בצרחות", הוא אומר. "החוויה של כמעט כל להט"ב ביציאה מהארון היא תחושת דחייה, גם אם ההורים מקבלים, והתחושה הזאת מלווה אותך שנים. הפרויקט הזה והשיחה הזאת שחררו ממני המון כעסים".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הקושי שיש בשיחה גרר דעות חלוקות בסביבתו של איתמר, וגם בתגובות לפרק הראשון בפרויקט. "היו תגובות של 'גועל נפש' כרגיל אבל לא התייחסתי. אמא של חבר אמרה לי שאני רק בן 24 ושאלה למה צריך לדבר על מיניות עם אמא שלי", מספר איתמר, וקרן מצידה מספרת ש"אמרו לי שזה לא קל לשמוע את זה, ואמרו שעמדתי בזה יפה". לצד זאת, רבים הביעו אהדה לסרטון ושיבחו את האומץ של האם והבן בפתיחת שיחה שעדיין מוגדרת כטאבו.
תחום העיסוק של קרן אמנם עוזר לה להבין את בנה טוב יותר, אך היא מודה שקיימת מורכבות גדולה בין הורות סטרייטית לנוער להט"ב,. "הרגשתי מאוד רחוקה ולא ידעתי איך זה עובד, והורים לילדים להט"בים נתקלים בזה. הם יכולים ללכת לקבוצות תמיכה, אבל צריך לנרמל את הקונספט של 'הורות ללהט"בים'. כשאתה הורה סטרייט לילד להט"ב אתה נמצא במצב מוזר כי זה עולם אחר. יש המון דברים דומים, אבל זה מכניס את ההורה לאיזשהו לחץ שאולי הוא לא מבין ואולי הוא לא יודע. ההורה מתחיל לתהות 'איזה מן מפגשים מיניים וקשרים יהיו לבן שלי?'. זה נושא רחב שצריך להיות נוכח במאמרים, סדרות טלוויזיה וחייב להיכנס לשיח התרבותי. גם להורים יש אשמה, בושה, הסתרה וחוסר הבנה, צריך לעזור להורים לנרמל את הדבר הזה".
איתמר מסתכל על הדרך שעברה אמו, ומביע גאווה גדולה בה. "אמא שלי גם עברה תהליך יפה מאוד, אבל אף אחד לא נתן לה איזושהי הדרכה על איך להתמודד עם הורות לילד להט"ב, ועכשיו היא הבן אדם שמנרמל להורים אחרים", הוא אומר. "אם הייתי מרגיש שיש לי את מי לשתף כמתבגר, הדברים היו מתנהלים אחרת. אם התכנים האלו יעודדו ילדים להט"בים או את ההורים שלהם לקבל תקווה שדברים עשויים להשתנות, עשינו את זה. לדבר על מיניות זה סימפטום של מערכת יחסים הרבה יותר גדולה ובריאה מזה, ואם נטענו את התקווה בהורים וילדים שהם יכולים להאמין שהיחסים עם ההורים שלהם יכולים להשתפר ולהיות יותר טובים וכנים, זה הכל".