זוגות של הומואים נוטים לבחור לגור בערים הסמוכות לחוף, בעוד זוגות של לסביות מעדיפות ערים קטנות או עיירות פסטורליות יותר, כך עולה מנתוני מפקד האוכלוסין שנערך בארצות הברית בשנת 2020, שמחזק כמה דעות קדומות לגבי קהילת הלהט"ב.
על פי נתוני המפקד שנערך אחת לעשור, המחוזות עם הריכוז הגבוה ביותר של משקי בית המנוהלים על ידי צמד גברים הם סן פרנסיסקו, מנהטן, בוסטון וושינגטון הבירה. לעומת זאת, המחוזות עם ריכוז משקי הבית המנוהלים על ידי זוג לסביות נמצאים באזור כפרי במערב מסצ'וסטס, שבו נמצאים כמה מכללות, מוזיאונים לאמנות ותיאטראות.
התוצאות הללו לא מפתיעות את החוקרים, משום שהן תואמות את הסטריאוטיפים התרבותיים לפיהם הומואים הם יצורים עירוניים, בעוד לסביות אוהבות אזורים כפריים יותר. "סטריאוטיפים קיימים מסיבה כלשהי, אבל הם יכולים להיות בעייתיים בגלל שהם מבטלים את האינדיבידואליות", הסבירה כריסי דלפונסו, מנהלת המרכז לחינוך והסברה להט"בית במכללת אית'קה בניו יורק.
הנטייה הטבעית של הומואים לערים גדולות ולסביות לערים קטנות יכולה להיות קשורה גם באי-שוויון בשכר, משום שלזוגות גברים יש הכנסה גבוהה יותר מאשר לזוגות נשים, ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לגור בערים גדולות ויקרות יותר, בעוד זוגות נשים נוטות יותר להביא ילדים לעולם ולבחור באזורים קטנים וזולים יותר. "באופן כללי, מסגרות עירוניות גדולות יקרות יותר ופחות ידידותיות לילדים מאשר אזורים פרבריים וכפריים, לכן זה הגיוני שזוגות נשים יבחרו באזורים פחות עירוניים", הסביר גארי גייטס, דמוגרף בדימוס מאוניברסיטת קליפורניה שחקר סוגיות להט"ביות.
הסיבות לחלוקה הברורה הזו עשויים להיות קשורים גם במקום שבו גברים או נשים מרגישים הכי בנוח, בין אם מדובר בתחושת הביטחון בעיירות קטנות או בריכוזי הומואים בערים הגדולות. "זה המקום שבו אנשים מרגישים בטוחים לחיות בו או שבו הם מוצאים תמיכה", הסבירה איימי סטון, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת טריניטי בסן אנטוניו. "המקום שבו הומואים מרגישים בטוחים והמקום שבו לסביות מרגישות בטוחות הוא לא תמיד אותו מקום".