>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אך בשעה שמרבים הגייז שביקשתי לראיין פתאום קיבלו בעיות זיכרון על אותה תקופה, מצאתי צדיק אחד בסדום, ולא אחר מאשר גל אוחובסקי. "החלטתי שאני חייב לבדוק את זה אחת ולתמיד. עניתי לעשרה אנשים שפרסמו מודעת היכרות בעיתון. הייתי בן 23. אז זה היה בלי תמונות ולא מבוסס מיקום", חושף בפניי גל אוחובסקי. "לבסוף נפגשתי עם איזה 4 בחורים. מאחד ממש ברחתי. הוא והבית שלו בנורדאו היו מדכדכים. עם שניים רק דיברתי בטלפון. עם הרביעי ביליתי בערך שבועיים. הוא היה סביר דווקא".
"הקח-תן" הלוהט של ההומואים
אוחובסקי היה הגבר היחיד בחודש האחרון שהסכים להודות בגאווה, כי השתמש בגריינדר המודפס של שנות ה-80, וזאת ללא קשר להיותו עורך עיתון "העיר" בשנות הזוהר של מדור ההיכרויות הפופולרי בדימוס, ה"קח-תן".
בעידן של היום, בו אפשר להכיר מאות גברים בהחלקת אצבע, קשה מאוד לדמיין תקופה בה גייז שרצו להכיר, הצטרכו לשלוח מכתבים ולחכות ליד קווי בזק לצלצול הגואל. בשנות האלפיים, עם הכניסה המאסיבית של אתרי ההיכרויות האינטרנטיים, הצליחו רק מקומות המפגש הוויזואליים כדוגמת מועדונים וגנים ציבוריים לשרוד בשן ועין, אך תעשיית מדורי ההיכרויות המודפסים הוכחדה כליל.
בהיותי עקשן, התייצבתי בשעת הפתיחה הבודדת ביום, בספרייה העירונית בית אריאלה בארכיון העיתונות, וחיטטתי בקלסרים של השנים 1980-2000 המאגדים בתוכם עיתונים כגון עיתון תל אביב, זמן תל אביב וכמובן עיתון "העיר".
לא מעט נוסטל-גאה נכתבה כבר על עיתונות להט"ב לגווניה באופן כללי, ולכן בחרתי להתמקד דווקא במדור שאף אחד לא התמקד בו, מדור ההיכרויות והמידע לקהילה הגאה.
כשנפתח מדור בנים/בנות שפנה להיכרויות להט"ב, לא רק ההומואים התעניינו בו, אלא כולם. תוך חצי שנה התמלא ה"קח-תן" בעשרות מודעות היכרויות בשבוע.
מכירים לסקס ונשארים בארון
בשלב זה, החליטה מערכת העיתון להשתעשע מעט עם ניסוחי המודעות, ובחרה להם פתיחים מצחיקים ושנונים. לא, לא לכל מודעת כיסא או חתול למכירה נבחרו פתיחונים, אלא דווקא למודעות הסנסציוניות של בנים/בנות.
"חודש אחרי שהתחלתי לעבוד בעיתון קיבלתי פרס, לבחור כותרות למודעות. זה היה נחשב פרס כי כולם היו קוראים את זה. בוקר אחד בא ירון לונדון, שכתב טור בעיתון, למערכת וכולו משועשע ומבודח. הוא שאל מי עשה את הכותרות למדור השבוע, כולם הצביעו עליי והוא טפח על שכמי. זאת בהחלט הייתה מחאה לוהטת", מתענג אוחובסקי.
דוגמאות לפתיחים המדוברים: "שש בש: אשכנזי מעוניין להכיר גבר נשוי בן 40 ממוצא עיראקי" או "הגיע הזמן: בתול בן 26 מחפש מדריך מין. בת-ים" או "נשים קטנות: אישה כבת 25 מעוניינת ליצור קשר עמוק עם אישה" וגם "הוא פשוט: שריונר צעיר במילואים מחפש חיילים קרביים בסדיר או מילואים לסדרות ירי משותפות ולקרבות בשטח בנוי. ת.ד....".
מודעות שנות ה-80' אופיינו בהמון הסתרה, הכחשה או התנצלות. צריך לזכור שמדובר על הימים בהם חוק איסור משכב זכר עוד היה בתוקף, למרות שזה היה "חוק מת" כבר שנים. דוגמא למודעות שכאלה: "בן 26, נאה, גברי מחפש טיפוס סטרייט ממכון כושר לקשר מהנה ודיסקרטי" או "חסרת ניסיון בת 30 רוצה לנסות טעם של אישה. ת.ד...".
"בערך בשנות השבעים הורה היועץ המשפטי לממשלה שלא לעצור אנשים על בסיס החוק הזה, ולכן לא הייתה למערכות העיתון כל בעיה באופן רשמי לפרסם מודעות אלו", אומר אוחובסקי. יחד עם זאת, מפרסמי המודעות היו ברובם עוד בארון וחששו מאוד לחשוף פרטי התקשרות. הם היו שוכרים תיבת דואר אנונימית, והולכים ובודקים את תוכנה משבוע לשבוע בציפייה לקבל מכתב עם הזמנה לפגישה.
כשהמילה "נייד" לא הייתה קיימת
מעבר לניסוחים הארוניסטיים-מצ'ואיסטיים של המודעות, הבדל נוסף שניתן למצוא בין אז להיום, הוא שאין במודעות מילים כמו "לעכשיו" או "מחר בבוקר מגיע לחדרה" כמו בימי האפליקצי-אטרף העליזים והחפוזים.
אוחובסקי מסביר איך זה הלך, או יותר נכון זחל: "יום שישי היית מעיין במודעה. יום ראשון היית שולח מכתב בדואר. הוא היה שולח לך חזרה מכתב עם הטלפון שלו, שהגיע ביום שישי-שבת. ביום ראשון-שני היית מצלצל אליו. צריך לזכור שזה טלפון קווי, והיית צריך לתפוס אותו בבית. עד שהייתם נפגשים היו יכולים לעבור גם שבועיים."
עם הזמן החלו להתקדם ולקדם, וחוק איסור משכב זכר בוטל ב-1988. מאות גברים, נשים ומה שביניהם החלו יוצאים מהארונות ומתיבות הדואר, והמכתב הפך לתיבה קולית, וה"קח-תן" הוליד את עיתון "מגעים" הגאה, שהקדיש חלק עבה למדורי ההיכרויות בסגנון טלקשר. הודות לחברי אגודת הלהט"ב המאורגנים, יכולתי לשים את ידי על העותק הראשון של עיתון מגעים, כמו גם על עותקי נתיב נוסף, הזמן הוורוד ופנדורה, שבאו בעקבותיו.
בתקופת שנות ה-90 המוקדמות כבר ניתן היה למצוא אזכורים במודעות לאמירות מעט יותר פתוחות ובוטות, והקהילה החלה רוכשת בטחון עצמי מיני. "הגבולות היו יחסית פתוחים אבל לא סוטים. לא חולים." מדגיש אוחובסקי. הנה דוגמא מעמודת ה"סטוצים" בעיתון "מגעים" שפנה לחברי הקהילה הגאה בלבד: "בן 20 פסיבי מחפש גברים עם כלים גדולים. טלקשר" או "מאלף עבדים מומחה מעוניין להשכיר או להשאיל ללא תמורה עבד לכל מטרה." וגם "בת 50 מעוניינת בקשר רציני עם אינטלגנטית רגישה ואיכותית".
בנימה אישית, וכדי שגל אוחובסקי לא יהיה הצדיק היחיד בסדום ועמורה, אני חייב לספר כי למרות שהייתי רק בן 15, גם אני מצאתי עצמי צרכן נלהב של מודעות הטלקשר.
כמו כן ניתן היה למצוא בצמוד למדורי ההיכרויות, את כל המידע שגוגל ואטרף לילה מספקים לנו כיום, אודות מקומות בילוי ומוקדי חירום לקהילה הגאה. כך גם אני מצאתי דרכי ל-HESHE, בר הגייז המנוח, ולקו הקשב ולברנוער בגיל ההתבגרות.
לקראת שנות ה-2000 הכל החל להשתנות. עם כניסת אתרי הצ'טים וההתכתבויות באינטרנט, החלו מצטמצמים מדורי ההיכרויות בכלל, ושל הקהילה הגאה בפרט. לצד מודעות ההיכרויות בקח-תן, תפסה את עיני מודעה פרסומית מ-1994 עם הכותרת החדשנית: "הכרויות מחשב!" ונכתב בה: "אל תפקיר את גורלך ביד המקרה! גם מי שמסתדר מצוין נאלץ להתפשר לעיתים קרובות. המחשב לעומת זאת יכול לבדוק אלפי אנשים בן-רגע, ולמצוא לכם בדיוק את מה שרציתם".
אחת הכתבות הבאות עליכם לטובה במדור "נוסטלגייז", תהיה על עלייתה ועלייתה של תרבות ההיכרויות הגאה אונליין, מימי הMIRC העליזים של שנת 1995 ועד להולדת האפליקציות מבוססות המיקום.