כאשר נתקלים בקהילת הלהט"ב בקמפיינים ופרסומים שונים הקשורים לצורך לשמור על הבריאות, מדובר כמעט תמיד ב-HIV ואיידס.
ולמרות החשיבות הגדולה במניעת הידבקות בנגיף הארור, ישנן מחלות ותופעות נוספות, בדרגות סיכון שונות, שכדאי להיות מודעים אליהם.
אז ממה צריכים הומואים להיזהר במיוחד? למה אמורות לסביות לשים לב? ומה הבעיות העיקריות מהם סובלים טרנסג'נדרים?
אין מחלות "של הקהילה הגאה"
ד"ר דדי דוד לניאדו, שעד לפני חצי שנה עבד במרפאה הפתוחה של הבית הפתוח בירושלים, וכיום ממשיך לעבוד במרפאתו שבגבעת משואה בעיר, מבהיר כי אין דבר כזה "מחלות של הומואים או של לסביות". אלא שישנן מחלות ותופעות שהומואים ולסביות נמצאים בדרגת סיכון גבוהה יותר אליהן, באופן יחסי. "כל אחד מהנושאים הללו הוא מורכב, ויש הרבה על להרחיב. אבל שלא יהיו אי הבנות – התופעות הללו מופיעות גם אצל סטרייטים".
באשר להומואים, אומר ד"ר לניאדו, מדובר בעיקר במחלות המועברות במגע מיני. "חשוב להבהיר, זה נכון לגבי כל האוכלוסייה", הוא אומר. "אך מכיוון שהנתונים מצביעים על כך שחלק גדול מנשאי ה-HIV הם הומואים, אוכלוסייה זו נמצאת בדרגת סיכון גבוהה יחסית למחלות המועברות במגע מיני שאינו מוגן".
בין המחלות ניתן למנות את הזיבה. הפוגעת בעיקר בשופכה, והתסמינים שלה מתבטאים בעיקר בכאב במהלך מתן שתן ולפעמים אף בהפרשת מוגלה מאיבר המין.
מחלה נוספת המועברת בעיקר במגע מיני לא מוגן היא העגבת, המועברת באמצעות מגע עם פצע מזוהם, כאשר החולה נמצא בשלב הראשון של המחלה, ויש לו כיבי עגבת פתוחים. ללא טיפול הולם, יכולה העגבת לגרום לפגיעה באבי העורקים, במוח, בחוט השדרה, בעצמות, בעור ובריריות. סיבוך אפשרי הוא של עגבת עצבית, שתסמיניה כוללים תגובות היפראקטיביות, שיטיון (ירידה בתפקוד הקוגניטיבי) ועיוורון.
הימצאות בארון מול רופא המשפחה מונעת קבלת טיפול רפואי הולם
מי שמקיים יחסי מין לא מוגנים חשוף גם למחלת ההפטיטיס B. מדובר במחלה שפוגעת בכבד, ועלולה אף להוביל לסרטן.
מעבר לכך, מסביר ד"ר לניאדו, גם ההימצאות של הומואים ולסביות בארון מול רופא המשפחה שמה אותם בסיכון רפואי, והדבר מונע מהם לקבל טיפול רפואי הולם, כמו רפואה מונעת.
מלבד זאת, נתונים רבים מצביעים על כך שלסביות נבדקות פחות בממוגרפיה – בדיקה מוקדמת לזיהוי ואבחון מוקדם של רקמות חשודות באיזור החזה, והיא מומלצת בעיקר לשם אבחון מוקדם של סרטן השד. גם בדיקת PAP – בדיקה של צוואר הרחם, היא בדיקה שלסביות נוטות הרבה פחות לעבור אותה.
שכיחות גבוהה יותר של דיכאון ונטיות אובדניות – בעיקר בקרב בני נוער
"ייתכן שחלק מהלסביות חושבות שמכיוון שהן לא עוסקות בפעילות מינית וגינאלית ולא זקוקות לגלולות, הן לא חשות צורך ללכת לרופא נשים", אומר ד"ר לניאדו. "חלקן מגיעות בתדירות נמוכה מאשר נשים סטרייטיות".
מעבר לכך, אומר ד"ר לניאדו, כי נשים שלא נכנסו להריון מעולם נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד.
בקרב להט"בים, בעיקר בני נוער וצעירים, ישנה שכיחות גבוהה יותר של דיכאון, חרדות, עישון ושימוש בסמים, כמו גם נטיות אובדניות ולהתאבדויות. כל אלה נובעים כמובן מההתחבטות הפנימית, חוסר קבלה עצמית, הקושי החברתי והחשש מהומופוביה.
"זו אומנם תופעה פסיכולוגית, אך מבחינתי זו בעיה בריאותית", אומר ד"ר לניאדו. "אם מסתכלים על האדם כמכלול, צריך להסתכל גם על הדברים הללו".
ההתמודדות של טרנסג'נדר עם הזהות כוללת צורך קבוע בבדיקות
באשר לסיכונים רפואיים של טרנסג'נדרים, הבעיות העיקריות נובעות מטרנספוביה של רופאים ומטיפולים פיראטיים – טיפולים ללא פיקוח רפואי. ב-15 בנובמבר העבירה נורה גרינברג, ממנהיגות הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל, הרצאה בפני סטודנטים לרפואה על מפגש הרופאה לבין המטופל הטרנסג'נדר. ההרצאה התקיימה בבית החולים רמב"ם בחיפה.
"מדובר רק בקצה הקרחון", אומרת גרינברג. "בנושא אפשר לכתוב כמה ספרים טובים. נושא הבריאות בקרב טרנסג'נדרים התפתח בשנים האחרונות. לרופאים יש יותר ידע וניסיון, וזהו הכרח, כל רופא עשוי להיתקל במטופל טרנסג'נדר. הומואים ולסביות בדרך כלל אינם זקוקים לרופא מעצם נטייתם המינית. אולם, הטרנסג'נדר, עצם ההתמודדות עם הזהות שלו כוללת צורך קבוע לבדיקות רפואיות, כך שהקשר בין רופא למטופל יותר הדוק".
לדבריה של גרינברג, יש עדיין רופאים שמתייחסים בחוסר כבוד מופגן ומסרבים לטפל בטרנסג'נדרים. "אני אוספת עדויות רבות מאוד של מקרים בהם נשים שנתקלו בהערות מזלזלות ברופאים", אומרת גרינברג. "אני בעצמי עברתי חוויה כזאת בזמנו. אני לא רוצה להרחיב על זה, אבל אף אחד מאיתנו לא חסין".
גרינברג מדגישה: "הדברים הללו לא רק פוגעים ברגשותיו, שזה לכשעצמו מספיק גרוע, יש לזה גם השלכות טיפוליות רפואיות. לא פלא שאנשים עוברים לטיפולים פיראטיים, שהם מסוכנים מאוד, כי הם לא רוצים לעבור את החוויות הללו".
"המדיניות הקיימת במשרד הבריאות מאוד מיושנת"
והטיפולים הפיראטיים, אומרת גרינברג, היא רעה חולה בקרב טרנסג'נדרים. "אם ניקח למשל נטילת הורמונים, נורא חשוב שזה ייעשה תחת מעקב רפואי. יש הרבה מאוד שעושים את זה ללא פיקוח, ורוכשים הורמונים באינטרנט או בשוק השחור. היום הוסר חלק גדול מאוד מהמכשולים שהיו בעבר.
"הפיראטיות הייתה 'מוצדקת' בעבר בגלל המכשולים שהערים הממסד. היום יש יותר ידע, פתיחות והבנה, ולכן אין הצדקה לקחת הורמונים ללא פיקוח. עדיין יש צורך גדול מאוד לחנך חלק משמעותי מהקהילה הרפואית, ומשרד הבריאות עדיין מסרב ליישם לקחים של יידע בטיפול בטרנסג'נדרים, וקריטריונים וגישות טיפוליות שבעולם מאוד מקובלים. המדיניות הקיימת מאוד מיושנת".
גם הזרקת סיליקון על ידי אנשים לא מוסמכים היא מסוכנת. "באופן כללי מומלץ להימנע מהזרקות", אומרת גרינברג. "התוצאות יכולות להיות הרסניות, כמו סיליקון שמתקשח ומתפורר, ומתחיל לנסוע בכל הגוף. זה גורם לרפורמציות ועיוות בכל הגוף. אני ראיתי בחורות מעוותות לגמרי. יש גם סכנות לפגיעה במחזור הדם, פציעות פנימיות או שהסיליקון יתאחה עם השריר עצמו".
השתלים המומלצים של סיליקון היא אצל מנתח פלסטי, שכן הורמונים לא פועלים באותה דרך אצל כל אדם. "הרי תעשיית הניתוחים הפלסטיים לא מתבססת על נשים טרנסג'נדריות", אומרת גרינברג. "בקרב כל אישה ההורמונים פועלים בדרך אחרת, מה שגורם לה לפעמים לחזה גדול מדי או קטן מדי".
אלא שבקרב טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות לא מדובר בצורך קוסמטי, כפי שהממסד עדיין מתייחס לכך ומסרב לממן את הטיפולים. "זהו צורך חיוני. מדובר בטיפול יקר מאוד, שגורם לרבים להעדיף את הטיפול הפיראטי", אומרת גרינברג.