>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מחניים. עבור חלקנו זיכרון צורם של 5 וחצי שניות בהן טופפנו בתוך ריבוע קטן כמו צאן מפוחד המובא לטבח בעודנו מנסות להימלט מ"פיגוזים" של הקבוצה היריבה ועד אותה מכה יבשה, מהירה וכואבת שבישרה לנו כי מקומנו מחוץ למגרש.
עבור חלק אחר, מחניים הייתה הזדמנות מצוינת להפגין כושר מנהיגות, יכולות אתלטיות, חיסולי חשבונות כיתתיים, לגיטימציה לצעוק בקולי קולות ובגדול- שלא כדאי להתעסק איתנו.
מנשנשות ומשחקות
אבל היום ואחרי שהכרנו את קבוצת הריצה הגאה ואת קבוצת הכדורעף הגאה, הגיע הזמן להכיר את קבוצת המחניים לנשים בניצוחה של מיכל שפירא (36), שהצליחה לרכז את כל אותן ההפגזות, המסירות, הבריחות והצעקות לכדי מפגש חברתי אמיתי.
באותם מפגשים, לצד הפעילות הספורטיבית נוצרות חברויות חדשות, מתפתחות מערכות יחסים רומנטיות ואפילו הזדמנויות עסקיות וכל זה תוך אכילה, שתייה ולרלורים. הגעתי לאחד המשחקים כדי "לטעום" מכל זה בעצמי.
מכל ארסנל משחקי הכדור למה בחרת דווקא במחניים?
"זו לא הייתה בחירה מקורית שלי, מי שהתחילו את רעיון משחקי המחניים היו קרן דותן וענת ליננברג ב-2008. ראיתי בפייסבוק שהן עושות משחק פיילוט והחלטתי לנסות. באתי, שיחקתי והיה ממש כיף. אחרי כמה חודשים ספורים שנפגשנו כל שבוע נמאס להן לתחזק את הקבוצה ולהוציא events אז ביקשתי שיהפכו אותי ל-admin וזהו, אני מחזיקה את הקבוצה עד היום."
את זוכרת איך נראו המפגשים הראשונים?
"אותו דבר רק עם יותר מצלמות, עניינים, יותר תקשורתי ומפוצץ בנות. כמובן שמאז היו מפגשים אפילו יותר עמוסים אבל לפיילוט הגיעו המון בנות, הביאו נשנושים, ישבו ודיברו בדשא, שיחקנו מלא שעות. בחורף זה כבר היה יותר בעייתי כי מהקור והמכות החזקות נסדקו ואפילו נשברו לבנות אצבעות. לי יש אצבע עקומה עד היום. הטעות היא שהמשכתי לשחק; הרגשתי שמשהו לא בסדר, המשכתי, שוב פגע בי הכדור, הרגשתי משהו זז קצת ובפעם השלישית כבר לא יכולתי יותר. צריך לדעת גם מתי להפסיק".
למי ששכח: מחניים למתחילות
חוקי המחניים פשוטים: השחקניות מתחלקות לשתי קבוצות כשמטרת כל קבוצה היא לפסול את שחקני הקבוצה היריבה. השחקניות יכולות להתמסר ביניהן אבל אסור ללכת בעת החזקת הכדור. שחקנית שנפסלה נקראת "שבויה" ועוברת לשטח שמקיף את הקבוצה היריבה.
היא יכולה להתמסר עם חבריה לקבוצה ולפסול את חברי הקבוצה השנייה. פסילה מתרחשת אם הכדור פגע בשחקנית ואז פגע בארץ (בגרסאות מסוימות של המשחק תפיסה של הכדור ע"י שחקנית מהקבוצה היריבה פוסל את השחקנית הזורקת או מאפשר להחזיר שחקנית "שבויה"). לפני תחילת המשחק, נבחרת שחקנית אחת מכל קבוצה להיות "שבויה מדומה". השחקנית הראשונה שנפסלת מחליפה אותה והשבויה המדומה חוזרת למגרש קבוצתה.
מי שופטת במקרים של ערעורים?
"כל מי שמכירה את החוקים יכולה לטעון שמה שקרה לא בסדר ואז הרוב קובע בשביל לא לריב יותר מידי. בדור הראשון של קבוצת המחניים היו מריבות שאת לא יכולה לתאר לעצמך, זה היה נוראי. הגיע שלב שבנות הפסיקו לבוא רק בגלל כל הוויכוחים והכיסוחים".
גם סטרייטיות מוזמנות
הקבוצה מוגדרת כקבוצה לנשים בכלל, בלי קשר לנטייה מינית, אבל נראה כי הרוב המוחלט שמגיעות הן לסביות. שפירא מסבירה: "זה קורה כי חברה מביאה חברה, בכיף שסטרייטיות יבואו גם, אבל הן פחות מכירות וחשופות לזה. אם עוברות פה בנות וחסרות לנו למשחק אנחנו קוראות להן, כל מי שעוברת פה מבחינתנו זו שחקנית פוטנציאלית. הצטרפו אלינו פעם אפילו אימא ובת, הן נראו מתעניינות אז קראנו להן לשחק, עד שהאימא נפלה ונשברו לה משקפי השמש".
כמו שמבהירה שפירא, מגיעות למשחקים מגוון נשים - חובבות ספורט, הרבה פרודות המגיעות כדי להכיר. "היו פה אחיות שאחת הביאה את האחות הסטרייטית שלה, או בת דודה, יש זוג נשוי, אישה שהתגרשה מבעלה בשביל אישה, גרושה שבאה עם הילדים, אפשר למצוא פה את כל סוגי האוכלוסייה".
שפירא חושבת שמה שמושך את הנשים להגיע מלבד ההיבט הספורטיבי הוא הפן החברתי שקשה יותר ליצור, לדעתה, באווירת הברים והמסיבות.
"אין פה פוזה זה לא כמו בבר שאת באה כוסית ומשחקת אותה", היא אומרת. "פה את מגיעה עם הג'יפה שלך, רואים אותך מזיעה וצורחת כמו בהמה וזה לגיטימי, זה נורא כיף. יוצא שאנחנו זורמות ויוצאות אחרי משחק, לפעמים אנחנו מארגנות מפגשים כי הפכנו כולנו לחברות וזו חבורה שהולכת וגדלה. אפילו נסענו פעם לצימרים ביחד. זה ממש נחמד, את יכולה ממש לפתח פה קשרים".
אחרי שהעברתי שעתיים וחצי של מסירות, זריקות, התחמקויות, שבויות ולא מעט פטפוטים, התרשמתי שקבוצת המחניים בהחלט מורכבת ממגוון סיפורים מעניינים על נשים שכל אחת הגיעה לקבוצה בצורה כזו או אחרת אבל כולן מעידות על אותו אלמנט שמחזיר אותן לשם בכל שבוע- האווירה הטובה והבנות.
הגיעה בשביל האהבה - נשארה בשביל האווירה
לילך ונטלי הן דוגמא אחת מיני רבים לזוג שהכיר מתוך הקבוצה, ולשיחה מצטרפות גם שירה ומורן, שחקניות וותיקות:
"הצטרפתי לקבוצה לפניי שנתיים דרך מישהי שהכרתי, נטלי הפסיקה להגיע לקבוצה עוד קודם", מספרת לילך. "אחת הבנות שאלה אותי אם אני מכירה את נטלי כי היא ראתה תמונה שלנו בקבוצה בפייסבוק, אז הצצתי בפרופיל שלה וראיתי שאנחנו גם לומדות באותה אוניברסיטה. התחלתי לדבר איתה, הצעתי לה לחזור לקבוצה, נפגשנו כמה פעמים, עד שהתחיל בינינו הסיפור הרומנטי".
מאז ממשיכה לילך להגיע בגלל האווירה והבנות שהפכו לקבוצה שנפגשת כל שבוע. "זה מפגש חברתי שהוא גם ספורט, יש פה הרבה חברויות ואהבות שהתפתחו, לי לפחות היו כמה. כיף לי לבוא גם אם אין לי כוח לשחק באותו יום רק בשביל לפגוש את החברים, לשבת בצד, לדבר ולשתות משהו."
מורן מספרת, כי ראתה את הקבוצה של המחניים בפייסבוק. "זה היה נראה לה משהו כייפי מהילדות וגם מקום להכיר בו אנשים חדשים. מחוץ לקליקה שלי, שלא במסגרת של ברים. באתי לבד, הכרתי בשנייה את כולן, שיחקנו, מאוד נהניתי וזה נהיה קבוע להגיע לכאן כל שישי".
שירה מוסיפה: "מה שמשך אותי בפעם הראשונה הייתה מישהי שראיתי בתמונות שמגיעה לקבוצה והיום מה שמושך אותי זה החברות, ה-לשבת חצי שעה לפני המשחק ולדבר וגם המשחק כי תחרותיות זה דבר טוב. יש את שפירא, אותי ואת לילך שלכל אחת יש כדור ואנחנו דואגות להציק לשפירא שתוציא EVENT וזה כיף לדעת שיום שישי יש לך 3 שעות משוריינות שאת יכולה לזרוק כדורים ולהוציא עצבים, יש צחוקים וכל מיני משפטים טיפשיים כמו "אלכסון זה אסון" וזה ממש כיף."
קיימת תחרותיות בקבוצה?
"יש בנות שהן תחרותיות יותר כמו שפירא", אומרת לילך. "אני כן רוצה לנצח אבל אם לא זה לא ביג דיל. פעם בנות עזבו את הקבוצה כי היו כאלה שלא מסרו להן כי בנות שרצו לנצח אמרו שהן פחות טובות. אבל עכשיו יש אווירה הרבה יותר טובה וגם באות הרבה יותר בנות".
מורן מספרת, כי משחקים בפאן והתחרותיות מתפתחת. "את באה בסבבה ואז פתאום את רואה את הרצח בעיניים, יש כמה קילריות שאת עומדת מולם וחושבת לעצמך 'אוי לא' ואז מתפתחת התחרותיות. יש כמה אנשים שמובילים את התחרותיות וזה כיף כי זה לא משעמם, את מרגישה שאת משחקת בשביל משהו, יש מורל."
לסרטון על קבוצת המחניים, הכסנו
אתן חושבות שחסרים בסצנה הלסביות מפגשים מן הסוג הזה, יותר חברתיים ופתוחים מאשר מסגרת הבר האפלולי או מסיבה פרועה?
שירה: "אני לא יודעת עד כמה זה חסר כי יש באותה מתכונת גם קבוצות כדורגל וכדורסל שמתארגנות למשחקים פשוט אנשים לא יודעים כי זה לא מעניין אותם. נראה לי שיותר ויותר נשים מגלות שלהכיר בחורות זה לא דרך ברים או אתרי היכרויות. חברה מביאה חברה שמכירה חברה".
מורן: "תמיד חסרים והתנדבתי בארגון 'הקן' בשביל לארגן מפגשים חברתיים שהם מחוץ לברים, לא כי אנחנו נגד, אבל רצינו שיהיה גם משהו מעבר, אז ארגנו פאנלים מעניינים עם נשות תקשורת, הרצאות, יש לנו קבוצת כדורסל שנפגשת כל חמישי וחלקן מגיעות גם לכאן. לדעתי חסר פרסום של המפגשים החברתיים האלה. את המחניים ראיתי פה ושם מישהי עושה ATTENDING בפייסבוק אז הגעתי על דעת עצמי, לא הכרתי אף אחת. אם את לא מכירה את הבחורות שמגיעות סביר להניח שגם לא תשמעי על זה."
כששאלתי את הבנות למה כדאי ומומלץ להגיע בימי שישי ולשחק בקבוצת המחניים, יכולת השיווק העצמי הייתה חדה, מיידית ובלתי מהוססת:
שירה: "מי שרוצה ספורט שהוא חברתי, ואפשר מצד אחד להוציא בו את העצבים וגם סתם בשביל הקטע שמחר במסיבה תהיה לי עוד מישהי להגיד לה שלום, כי הבנות פה באמת חברותיות וזה כיף ביום שישי, בשעות נוחות להגיע לשחק."
לילך: "זה מפגש חברתי מהנה שמשולב עם ספורט שמתאים לכל אחד, הבנות חברותיות, פתוחות, יש הרבה צחוקים ושווה לבוא לנסות. אם בנות חוששות מלהיכנס לקבוצה חדשה ומגובשת ושלא יתייחסו אליהן- אנחנו ממש לא ככה. נשמח לקבל כל אחת, לשבת, לדבר איתה והיא גם תבוא שבוע אחר כך."
שפירא מסכמת: "קודם כל שאני מאוד ממליצה כי פה זו באמת היכרות מסוג אחר, הרבה יותר עמוקה, הן יכולות להכיר וליצור פה קשרים יותר עמוקים ממה שיצרו במסגרות אחרות. פה הן יכולות להכיר חברות אמיתיות, עושים ספורט, יש צחוקים ושמש וממש כיף. אח"כ זה גם משתלב בחיי החברה שלך, יוצאים ביחד, זו ממש קבוצה מגובשת, עוזרות אחת לשנייה, גם מבחינת עבודה אם יש מישהי שעובדת בתחום מסוים שאפשר לעשות שיתוף פעולה ביניהן אז גם את יכולה לעשות פה הכול."
קבוצת המחנים לנשים נפגשות בכל שישי החל מ-16:30 ו"עד שנמאס" ב"ספורטק" תל-אביב באזור מגרשי הכדורסל, בתנאי שיש מספיק שחקניות שמאשרות הגעה.
רצוי להתעדכן בעמוד הקבוצה על מועדי משחקים (יתכן מעבר לימי חמישי עקב עומס החום).