לריין דאב, דוגמנית ניו-יורקית בת 26, נמאס. נמאס לה שהמראה האנדרוגני שלה, שמשיג לה קמפיינים נחשבים ומעלה אותה על מסלולי תצוגות ברחבי העולם, הוא גם מה שעומד בדרכה, ומונע ממנה מלהשיג עבודות נשיות יותר. לאחרונה, היא פצחה בקמפיין משעשע שמטרתו להרחיב את מושגי היופי המסורתיים (וכן, על הדרך להשיג לה ג'ובים נוספים).
בשיתוף פעולה עם הצלמת סנדי רמירז, החלה דאב להצטלם בהלבשה תחתונה ובשמלות ערב כדי להפנות תשומת לב למידות גופה, שבעולם האופנה היו אמורות דווקא להקנות לה יתרון, ולאפשר לה לדגמן בגדים נשיים במובהק. אל התמונות שלה היא מצמידה את אותן התמונות, אליהן היא מדביקה בגסות את פניהן של דוגמניות "ויקטוריה'ס סיקרט", כדי להצהיר: רק תווי הפנים הגבריים שלי מפרידים ביני וביניהן:
"בכל שנה אני רואה את "ויקטוריה'ס סיקרט" מקדמים את התצוגה שלהם כתצוגה עם 'הנשים היפות ביותר בעולם'", היא מסבירה, ומתייחסת למפגן הראווה השנתי של חברת ההלבשה התחתונה שנערך מדי שנה לקראת דצמבר, ובאופן מסורתי לוקחות בו חלק הסופר-מודלס המבוקשות ביותר בזירת האופנה. "זו לא אני. אלה גם לא רוב האנשים. זה (מושג היופי) קטן ומצומצם. הוא צריך להשתנות".
נראה שאנחנו חוזרים פעם אחר פעם למושגי היופי שמוצגים על מסלולי "ויקטוריה'ס סיקרט", ולא בכדי. בעולם האופנה, הלבשה תחתונה נחשבת לפסגת קריירה, הן מבחינת הנראות והן מבחינה כלכלית; דוגמניות הלבשה תחתונה מרוויחות יותר מהקולגות שלהן, שמדגמנות בעיקר אופנה עלית. מותג החזיות והתחתונים, בין אם אוהבים או שונאים אותו, הוא תו תקן בתרבות בת זמננו. בהתאם, דוגמניות טרנסג'נדריות, ג'נדר קוויריות וכל מי שלא נופלת בתוך האידאלים צרי המותניים של התחום, יודעות שהן ניצבות בפני תקרת זכוכית.
דאב, מימין, בקמפיין למותג הלבשה גברי:
"אני חושבת שכל האנשים אנדרוגנים", היא אמרה בראיון לבאזפיד, מוקדם יותר השנה. "סתם יצרנו את המגדרים האלה. אני חושב, שהמושג "אנדרוגני" מתאים לכל מי שלא נראה כאילו הוא משתייך בהכרח למגדר ספציפי – אי אפשר לדעת מה יש להם בתחתונים".
ולקינוח, כמה מהדוגמניות והדוגמנים האנדורגניים המדוברים ביותר כרגע, כדי שנזכור שאפשר:
