הפקות אופנה גאות ומושקעות ברחבי האינטרנט זה בפירוש לא עניין נדיר, אבל לגלות שלחלק מהם אחראים צלמים ישראלים כחול לבן - זה כבר קורה פחות. דניאל קמינסקי, 33, הוא צלם תל אביבי שלמד תואר ראשון במכללת מנשר לאמנות ועוד שנתיים ב-school of visual arts בניו יורק. עד עכשיו עבד בכלל כצלם תיאטרון, ורק לפני חודש אחד בלבד החליט לשנות כיוון ולעשות הסבה לצילום אופנה.
במהלך ארבע השנים האחרונות הוא צילם את כל השחקנים בארץ עבור כל התיאטראות בארץ וזה מילא לו את רוב הלו"ז, לטענתו, אבל לאט לאט חלחלה בו התחושה שמשהו חסר. "היו לי הפקות ב'זמנים מודרנים' ושערים ב'סגנון'", הוא מספר, "הבאתי את הסטייל והפאשן והנראות לעולם התיאטרון ממקום שלא היה בו, ואנשים היו רואים את העבודות שלי ואומרים לי 'איך אתה לא צלם אופנה?'. הייתי שומע את ה'איזה מדהים אתה' ואז חוזר הביתה ואומר לעצמי שזה לא אני, זה לא מדויק לי. הרגשתי שזה לא מגשים אותי, שאני נותן 50 אחוז ממה שאני יכול".
"אז לפני חודש אמרתי לעצמי שזה מה שכדאי שאעשה. עזבתי הכל וכיום אני מתמקד לבנות את עצמי כצלם אופנה. אני אוהב צילום אופנה וגברים, ואני חושב שאני עושה את זה טוב. לא שאני חושב שגבר עירום זה שיא האמנות, אבל יש משהו בהשקעה בשיער, באיפור, בלוקיישן ובאסתטיקה של גבר שהיה מאוד חסר לי. אני מרגיש שזה קרה מלמעלה. גם כל ההתנהלות מול הלקוחות שלי והקבלה שלהם - אף אחד לא התווכח איתי, כולם הרגישו שאני לא במקום הנכון".
בתחילת דרכו התחבר קמינסקי עם אורי לב, סטייליסט ישראלי שחי כיום בלונדון, אשר זיהה את התמונות שלו עוד מימי הלימודים. "הייתי מצלם ומעלה הכל לפייסבוק, ממש הכל, ואז אורי הגיע אלי. אמרתי לו שאני חושב הוא אחד הצלמים הטובים בארץ, והתחלנו לעבוד ביחד. עשינו הפקות כמו למשל אחת עם מלי לוי, מההפקות היפות שיצא לה לעבוד בהן לטענתה, שפורסמה גם בניו יורק, ועשינו הפקה שהוצגה גם באיטליה. אורי ידע מה הוא עושה. הוא פשוט שלח את כל ההפקות לכולם, בלי לחשוב אם ייקחו או לא ייקחו, בניגוד אלי שהביטחון שלי נבנה לאט ואני קצת פוחד מחשיפה. כך שהעבודה עם אורי פתחה לי דלת לעולם האופנה, שנטרקה מאוד חזק בגלל סכסוך כספי שהיה לנו. אני נזכר בימים האלה שבהם אנשים התחילו לדבר עלי, אבל אז נעלמתי לשנתיים וחצי".
"Homotography הוא בלוג שהקהל שלו הוא במפתיע גם גברים וגם נשים, כי את אותן כתבות לגברים יש גם לנשים", מסביר קמינסקי. "הוא מתמקד בעיקר באופנה אבל מה שמייחד אותו זה שהוא הולך עד הסוף, יש שם הפקות אירוטיות ברמה מינית גבוהה, ואני אוהב אותו כי הוא מחבר לי בין צילום, גברים ואופנה".
"בזמנו עשיתי עם אורי קליפ לדוגמנית הגברית סתיו סטרשקו, אורי שלח לעורך הבלוג את הקליפ והוא נפל. זה הפך אותי אצלו ל'צלם הזה מישראל', הפכתי מבחינתו לקיים, שזה מצחיק כי בארץ אני לא קיים. אנחנו כבר כמה שנים בקשר ומזה שנה אני שולח לו דברים, אבל הוא אף פעם לא רצה לפרסם. רק עכשיו, בחודש האחרון, הוא החליט להעלות שלוש הפקות שלי, אחת אחרי השנייה, וכותב לי מיילים של 'אני שמח שאתה שולח לי את הדברים'. כנראה שאני במקום שבו הדברים שיוצאים לי נכונים לו".
"כל הגברים בהפקות הם סטרייטים", מספר קמינסקי. "דור רייבי, למשל, הוא רקדן מדהים שהולך להיות הבטחה מטורפת בעולם הריקוד. פגשתי אותו בחזרות ל'גברתי הנאווה' בהבימה ואמרתי לו שאני חייב לצלם אותו. דור הוא לא דוגמן, אבל יש משהו בדרך שהוא זז והזיז את הגוף שלו, שאמרתי שאני חייב לעבוד איתו. אני צריך לרצות לצלם אנשים, גם שחקנים, כי הכל אצלי עובד על לזוז, על תנועה".
"זה היה מטורף, צילמנו סשן במשך 8-10 שעות. הבריסטול השקוף, למשל, הוא סתם משהו שהיה בסטודיו ואף אחד לא התכוון לצלם איתו, והחלטנו לנסות. כשהגעתי הביתה והסתכלתי בתמונות, הכל היה נראה לי חמוד אבל פתאום ראיתי את הסט עם הבריסטול והכל התגמד לעומתו, וזו בסוף הייתה ההפקה".
עוד ב-mako גאווה: