>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מצבה העגום של הקהילה הגאה ברוסיה עולה בחודשים האחרונים לכותרות על בסיס יומי. בחודשים האחרונים התרכזו הסיפורים סביב חייהם הבלתי נסבלים של הומואים במדינה, אבל מסתבר שמצבן של לסביות אינו טוב יותר.
הצלמת אנסטסיה איוונובה ארזה את המצלמה שלה ונסעה לרוסיה כדי לפגוש זוגות של נשים לסביות אשר ניצבות יחד בפני עתיד לא בטוח בביתן תחת שלטונו השנוי במחלוקת של פוטין.
המגזין לאמנות קווירית MUFF MAGAZINE הביא חלק מהתמונות, בהן מספרות הנשים על החיים בפחד, הקושי והתקוות.
אולגרטה 54, וליסה 48
"כשהתאהבנו היינו שתינו כבר בגיל מכובד. כל אחת מאיתנו חשבה שסיפור כזה יפה ורומנטי אף פעם לא יקרה לה. אבל אחרי שנפגשנו במוסקבה בשנת 2008, והחלפנו מכתבים על בסיס יומיומי, הבנו שאנחנו לא יכולות להיות בנפרד.
"אנחנו פעילות למען הקהילה ברוסיה במשך חמש עשרה שנה. הרבה מהדברים שהושגו ברוסיה במאה השנים האחרונות נמחקו בשנתיים האחרונות, וזה לא הולך ומשתפר.
הרבה אנשים הומוסקסואלים מפוטרים מהעבודה, נעצרים בהפגנות, מוכנסים בכלא, מוכים, נרצחים ואפילו מפחדים לאבד את הילדים שלהם בגלל הטענות כי חשיפה של הילד להומואים תפגע בבריאות וההתפתחות הנפשית שלו.
"לפעמים החברים ההומואים שלנו בגרמניה, אמריקה או אנגליה מדברים על החיים שלהם, ואנחנו מרגישות כאילו הם חיים בעולם אחר. אין ספק שגם הם חושבים אותו הדבר עלינו, כשאנחנו מספרות להם על המצב ברוסיה. העתיד שלנו הוא פשוט. אנחנו חייבות לעזוב".
אירנה 27, ואנטונינה 31
"הפגישה הראשונה בינינו התאפשרה הודות לרשת החברתית, חברים משותפים וקצת מזל טוב. אחר כך זה לקח רק כמה ימים של שיחות באינטרנט ובטלפון לפני שהחלטנו להיפגש. ארבע שנים מאוחר יותר אנחנו עדיין מאוהבות.
"אנחנו מאוד צנועות בציבור. אנחנו אף פעם לא מתנשקות בלהט מול אנשים והיינו נוהגות בדיוק באותה הצורה גם אם היינו זוג הטרוסקסואלי. יש משהו מאוד אישי בגילויי חיבה.
"ללהט"בים אין שום זכויות משפטיות ברוסיה. עם החוק החדש, מערכות היחסים שלנו הן איפשהו בהגדרה בין חוקיות ולא חוקיות.
"בעתיד, כל מה שאנחנו רוצות זה לשמור על המשפחה הקטנה שלנו יחד. אולי אם יהיה לנו מזל, יום אחד יהיה לנו ילד".
ויקטוריה 24, ודאשה 27
"שתינו נולדנו וגדלו באותה העיר, אבל רק בשלב מאוחר יותר הצטלבו דרכינו לאחר שהוצגנו אחת לשנייה על ידי חברים משותפים בסנט פטרסבורג.
"בחוץ אנחנו תמיד מחזיקות ידים ומתנשקות על הלחי. לפעמים אנשים נועצים מבטים ופעם אחת היה לנו ניסיון רע כשמישהו זרק עלינו אבן בזמן שהלכנו יד ביד בפארק.
ויקטוריה עובדת עבור ארגון להט"ב ולכן היא מאוד בקיאה במצב זכויות הקהילה ברוסיה. "לחברה ברוסיה יש גישה מאד אגרסיבית כלפי הומסקסואליות. זה בעיקר בגלל הממשלה, שמעודדת הומופוביה והופכת את האנשים הלהט"בים למאוד פגיעים. החוק האבסורדי בנושא 'תעמולה הומוסקסואלית וטרנסג'נדרית' בעצם הפך את האפליה לחוקית.
"הדברים היו יכולים להיות שונים מאוד בינינו. רק שבועות לפני שנפגשנו, דאשה תכננה לעבור לרפובליקה הצ'כית, אבל הפגישה שלנו שינתה לה את התכניות.
"היום אנחנו אוהבות את החיים בסנט פטרסבורג , אבל מבינות שאנשים כמונו לא יכולים להיות כאן חיים שקטים. אולי יום אחד יהיה לנו ג'ק ראסל טרייר, אבל נכון לעכשיו אנחנו רק רוצות אושר אנושי פשוט".
אולגה 32, ויוליה 28
"הכרנו דרך חברים משותפים, אבל לא בדרך שאתם חושבים. יוליה הייתה מגיעה לעתים קרובות מסנט פטרסבורג למוסקבה בנסיעות עסקים. באחד הביקורים היא איבדה את הטלפון הנייד שלה. בודדה במלון וללא רשימת אנשי הקשר שלה, היא ביקשה מחבר שימצא לה חברה לאותו הערב. האדם שהגיע היה אולגה.
"בהתחלה זה היה מביך כי לא הכרנו אחת את השניה טוב מאוד, אבל ככל שעברו השעות השיחה שלנו העמיקה. בבוקר עזבה יוליה לסנט פטרסבורג אבל המשכנו לשמור על קשר, ובילינו חודשים בנסיעות בין שתי הערים. לאחרונה, עזבה יוליה את עבודתה ועברה למוסקבה.
"למרות שאנו מרגישות חופשיות יותר בעיר, אנו מביעות חיבה רק כאשר אנחנו בטוחות שהאנשים סביבנו הם סובלניים. אין זכויות הומוסקסואלים ברוסיה והמלחמה עליהן מרגישה כמו להיות מעורב במופע קברט פלילי שאנחנו לא רוצות להיות חלק ממנו.
"לעת עתה, אנחנו רק רוצות לחיות".
קייט 29, ונינה 32
"הטרגדיה הפגישה בינינו. קייט חגגה את יום ההולדת של אחת מחברותיה על סירה, כשזו התנגשה בסירה אחרת. 9 מתוך 16 האנשים שהיו על סיפון הסירה נהרגו, אבל קייט שרדה, ונינה הייתה בין אלה שהגיעו לאזור על מנת לסייע. לקח לנו חמישה חודשים כדי להבין שאנחנו מאוהבות ורוצות להיות ביחד.
"לפני שנפגשנו, נינה הייתה נשואה. עכשיו אנחנו ביחד כבר שנה וחצי. בציבור אנחנו מנסות שלא להסתיר את הרגשות שלנו, ונחושות בדעתנו להחזיק ידיים ולהתנשק באופן חופשי, אבל המצב ברוסיה לא יגמר בטוב. הדרך בה אנו חיים הופכת אותנו לפורעי חוק.
"נכון לעכשיו העתיד שלנו אינו ודאי. למרות שאנחנו לא רוצות מלחמה או מהפכה, אנחנו רוצות לחיות בגלוי. ברוסיה, נראה כי זה פשוט בלתי אפשרי".
טשה 33, וקסניה 39
"נפגשנו דרך חברים ומאז אנחנו יחד קרוב לשנה וחצי. בציבור אנחנו משתדלות להביע חיבה באופן סביר. מעולם לא קיבלנו שום תגובות שליליות, אבל אין זכויות הומואים כאן ברוסיה. נכון לעכשיו, אנחנו מחפשות 'דרך מילוט'".
קטרינה 20, וז'אנה 25
"עברו שנתיים מאז שנפגשנו. דרכינו נפגשו לראשונה בפסטיבל בסנט פטרסבורג, שבו ז'אנה הייתה מתנדבת. פטפטנו והחלפנו מספרים, לפני שנפגשנו לדייט ראשון, בו ז'אנה אמרה שהיא מעולם לא תוותר. היא אכן לא וויתרה ואנחנו מאושרות יחד עד היום.
"אנשים נוטים להסתכל עלינו במבטים מעורבים של הפתעה ומורת רוח כאשר אנו מביעות חיבה בציבור. לפעמים אנחנו יכולות לשמוע אותם תוהים על ז'אנה: "האם זה בן?"
"נראה כי מצב זכויות האדם ברוסיה הולך ומחמיר עם הזמן. אנחנו רוצות להאמין שיום אחד המדינה שלנו תהיה חופשית ומאושרת, אבל במציאות נראה שהמדיניות שהממשלה שלנו מנסה ליישם היא לא כזו שיכולה להוביל אותנו לעתיד מזהיר.
"בסופו של דבר, התכנית שלנו היא לעזוב את רוסיה ולעבור לאירופה. בדרך זו, נוכל לחיות את חיינו במלואם ולהפסיק להסתתר"