זה אולי לא נראה ככה, ואפילו קצת מפתיע, אבל התמונות שלפניכם צולמו לא במסגרת הפקת אופנה או קמפיין חדש, אלא לפני יותר מ-70 שנה, במהלך מלחמת העולם השנייה. אירוטי? הומואי? נועז? זה אולי נכון לתפיסות ולמדדים של היום אבל אז, ככל הנראה, היה מדובר בחיילים שסתם רצו לעשות קצת שטויות, בין כל הדם וההרג.
הספר החדש "My Buddy: World War II Laid Bare" מקבץ יחד תמונות קבוצתיות של מאות גברים לא מזוהים מצולמים בעירום מלא או חלק ממנו, על ידי חבריהם החיילים, המלחים, הטייסים או החובשים. כל התמונות שמופיעות בספר הן אנונימיות, כלומר לא הגיעו ממקור מסויים, ולמעשה רובן נרכשו במכירות פומביות שונות באי ביי וכדומה. האם התמונות בהן איש לא מסתכל למצלמה צולמו בידיעתם של החיילים? האם הם היו מודעים לקונטסט האירוטי שבו הם מצולמים? האם זו הייתה המטרה בכלל? לא באמת ברור.
ההיסטוריונים מעריכים שרוב הסיכויים הם שלא מדובר בצילומים שנעשו בחשאי או מתוך מציצנות והטרדה. חלק מהן, כמו תמונת הפירמידה, נראות מבוימות להפליא, ולכאורה אין סיבה שמישהו יטרח ויצלם את החיילים בהיחבא כשיש כל כך הרבה תמונות חשופות אחרות מאותה תקופה. אם זה לא היה אישיו, למה שמישהו "יסתכן" בזה? מה גם שמצלמה באותה תקופה הייתה חתיכת דבר שכמעט בלתי אפשרי להסתיר.
ככל הנראה, החיילים המצולמים לא חשבו בכלל שהתמונות שלהם משדרות משהו מיני. מבחינתם סקס היה בין גבר לאישה, והרי כלל אין נשים בתמונות, ולכן אין גם סקסיות. בין היתר מכיל הספר מאמר שנכתב על ידי חייל מארינס לשעבר בשם סקוטי באווארס, שמדבר על הקירבה הפיזית ששררה בין הלוחמים. אין פרטיות בשוחות, מקלחות היו עניין נדיר ולעיתים רבות חיילים נאלצו להתקלח ביחד, והשירותים היו חור בול פגיעה באדמה. אם שירתת בשדה הקרב, טוען הכותב, ראית הרבה יותר גברים עירומים ממה שאתה רגיל לראות היום, אפילו אם אתה מתאמן בחדר כושר. בנוסף לכל זה, מתיחות ושטויות שחיילים עושים אחד לשני, כמו למשל להכניס יד לתחתונים של מישהו ו"לסדר" לו את איבר המין, היו עניין שבשגרה. "Just grab-ass", הם היו אומרים. "כשמתחילים את השבוע יחד עם 30 אנשים ומסיימים אותו עם 15", כותבת מחברת הספר, ההיסטוריונית דיאן הנסון. "הניצולים ששרדו חווים משהו אינטנסיבי. כשחבריך ליחידה חשובים יותר מהכל, אתה תעשה כל מה שאתה יכול כדי לשמור עליהם בחיים".
אבל לפי הנסון זה ממש לא קרה רק בצבא. חיילים בתקופה ההיא היו רגילים לראות אחת את השני עירומים בלי שום סיבה מיוחדת. נערים בתיכון למשל היו מתקלחים יחד אחרי שיעורי ספורט בחדר פתוח בלי וילונות או מחיצות. אחד החיילים בספר מספר כי בצעירותו היה נוהג לטבול בעירום בבריכה המקומית יחד עם חבריו, וכי בחלק מתאי השירותים בבתי ספר הייתה יותר מאסלה אחת. רוב הילדים, ובהחלט העניים שבהם, חיו בהרבה פחות קנאות לפרטיות.
אנחנו רגילים לראות תמונות של חיילים גיבורים במלחמות שונות - על מדים מעוטרים עם הבעה חמורת סבר", מסכמת הנסון, "אבל אלו הם החיילים האמיתיים, לא דמויות מקרטון, וככה הם השתשעשעו בזמנם הפנוי. ובסופו של דבר הם ניצחו בשבילנו את המלחמה הזו".
עוד ב-mako גאווה: