>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
החברה האנושית כולה, בכל תרבות ובכל תקופה מבוססת על טקסים וסמלים. אחרי הברית/ה, בר או בת המצווה, חגיגת יום הולדת מדי שנה ואין סוף טקסים בבית ספר ובצבא, אין פלא שגם אנחנו רוצים ליהנות מטקס החתונה. ואחרי שביקרנו כאורחים בחתונות של אהובינו וחלקנו רגעים חד פעמיים של אושר עם היקרים לנו, מגיע גם לנו.
נכון, זו קלישאה. זו פנטזיה שמורכבת מהסרטים ההוליוודיים הרדודים ביותר, אבל גם אנחנו רוצים להתחתן. ואם כבר להתחתן, אז לעשות את זה הכי נוצץ, ורוד ושמח שאפשר. בעצם איזו דרך טובה יותר לעשות את זה אם לא בשמלת כלה מוגזמת ומעוצבת כמו שרק אנחנו יודעות.
אהבה מבחינתי זה נס. הרי "עם דיווה כמוני ממש לא פשוט להסתדר". תמיד האמנתי שאף אחד לא יוכל להכיל אותי ואת השיגעונות שלי, אבל לצערי אני מגלה שאני לא כ"כ מיוחדת. בדיוק כמוני, רבים בקהילה נוטים לחשוב ככה על עצמם, כל אחד במינון אחר. לדעתי, פשוט התרגלנו כבר לחשוב שלא מגיעה לנו אהבה וזוגיות.
והרי, זה לא פשוט לגדול בתחושה של שוני מילדות, לדעת שאתה חריג ולא מרגיש או חושב כמו שאר הילדים בכיתה, להיות הילד העדין או הילדה שמנצחת את כולם בכדורגל, ואז להגיע לגיל ההתבגרות ולהבין שהחשש שלך שאתה שונה הוא אמיתי. להתמודד עם הידיעה שאתה מיעוט בעולם ושאתה נחשב מגונה וחוטא בכל הדתות. אם כל אלה אינם מספיקים, ברוב המקרים אפילו האנשים הכי קרובים אליך, המשפחה שלך, יתקשו לקבל אותך ולאהוב אותך בדיוק כמו שאתה.
גם המדינה לא מכירה בזכות שלנו להינשא, המשפחות מעדיפות להצניע את העניין ואפילו בינינו, בתוך הקהילה, יש שיגידו שזה מגוחך לנסות ולחקות סטרייטים. אבל, בתור מישהי שמקפידה לערער על כל ההגדרות החברתיות והמגדריות, וכאחת שלא מוכנה לחלק את החיים שלה לשחור ולבן, נשי וגברי, נורמלי או לא נורמלי, אני רוצה שלכל הפחות יהיו לי את אותן זכויות שיש לכולם, שיהיה לי את החופש לבחור. אני רוצה את החופש להתחתן עם אהבת חיי.
גם אני רוצה ללבוש שמלת כלה, שיאפרו אותי ושיעשו לי שיער; גם אני רוצה לבחור מפיות בצבע שמפניה ולקבל את הצ'קים מהחברים הכי טובים; גם אני רוצה לראות את אמא מתרגשת ואבא משתכר קלות ועושה פדיחות; גם אני רוצה זיכרונות ואלבום מעוצב שיעלה לי יותר מדי; גם אני רוצה את הזכות להתחתן ואני מוכנה לעשות את כל מה שצריך בשביל שיפסיקו להגיד לי מי אני אמורה להיות ואיך אני צריכה להתלבש ולהראות. אני רוצה שיתנו לי את החופש לחיות, כי בהחלט "לא כלה היא, לא קלה דרכנו".
כך הגעתי לפרויקט עם גלי לוי המוכשרת, צלמת דוקומנטרי שהחליטה לעשות פרויקט על אנשים בתל אביב בשילוב עם הגרפיטי בעיר. כאשר גלי פנתה אלי וחשבנו מה נלבש, אז שמלת הכלה של יואב מאיר מייד קרצה לנו. אני מאחלת לכולכם ולכולכן להתאפר, לעשות שיער וללבוש שמלת כלה מוגזמת לפחות פעם בחיים.
שמלת כלה: יואב מאיר
ז'קט: רוברט זלוטניק