במבט ראשון בר ה"גוזייה" (The Sports Bra) נראה כמו עוד בר ספורט שכונתי אמריקאי רגיל לחלוטין, אבל מי שנכנס פנימה שם לב די מהר שכל הפוסטרים התלויים על הקירות ועל כל מסכי הטלוויזיה מופיעות אך ורק נשים. כן, "גוזייה" הוא לא בר ספורט כמו כל השאר, אבל בדיוק לכך כיוונה בעלת המקום, ג'ני נגוין בת ה-43: "המטרה שלי היא לחשוף כמה שיותר אנשים לספורט נשים, לתת לאנשים גישה לספורט נשים. זה לא בר ספורט המיועד לנשים, זה מקום שמוקדש לספורט נשים, כולם מוזמנים".
למרות שנדמה תחילה כי למקום כזה יהיה קשה לשגשג, הצליחה נגוין כנגד כל הסיכויים בתקופה קצרה, קצת יותר משנה, ליצור קהילה שוקקת של נשים התומכות בנשים, קהילה הנמתחת מעבר לדרינק מול תחרות ספורט. זו אמנם רק ההתחלה, אבל ההצלחה המסחררת של המקום הקטן מאותתת לאחרות לשים לה היטב ואולי לצאת במיזמים דומים משלהן. המייסדת נגוין, שפית מקצועית, מדווחת על הצלחה שהיא לא ציפתה לה. היא אמנם השקיעה את כל חסכונותיה במיזם, אבל בתוך פחות משנה הכניס המקום רווחים של קרוב למיליון דולר.
View this post on Instagram
כדורסל וטבחות תמיד היו תחביבים שמילאו את חייה של המייסדת נגוין, אך כמו רבים אחרים גם היא נאלצה לעשות חושבים עם פרוץ המגיפה, אז החלה לתהות בינה לבין עצמה על עתידה המקצועי. אחרי הפסקה של חמש שנים מהמטבח המקצועי, בעידוד זוגתה, החליטה נגוין להתחיל להקים לתחייה את הרעיון שהתבשל בתוכה מספר שנים.
בתור אוהדת ספורט נשים מושבעת היא נזכרה באינספור מקרים שהיא הלכה עם חברות לבר ספורט מסורתי, כדי לנסות לצפות במשחק המועדף עליהן. כל ביקור גרר אכזבות קשות, אחת אחרי השנייה: בהרבה מקרים המשחק בכלל לא היה כלול במסגרת התוכן המוקרן במסכים, ואם כן - היה צריך לבקש מהברמן שיעביר לערוץ הנכון, וגם אז זה קרה על המסך הקטן ביותר, בדרך כלל בפינה. ב-2018 היא חוותה כישלון שכזה כאשר רצתה לצפות במשחק קריטי עם חברות, אך המקום שהוקצה להן בבר היה המרוחק ביותר, עם מסך קטן ללא קול. למרות זאת, הקבוצה שהן אוהדות ניצחה והן חגגו בטירוף באותו הלילה.
View this post on Instagram
"הבנתי שהדרך היחידה שבה ניתן יהיה לצפות בספורט נשים כמו שצריך זה אם יהיה לנו מקום משלנו", סיפרה נגוין בפודקאסט בו התארחה לאחרונה. "ברגע שעלה לי הרעיון הזה במחשבות כבר לא יכולתי להפסיק". רק במהלך התפשטות הקורונה, כאשר כולם ישבו בבית עם המחשבות, נשתל הרעיון במוחה שלוש שנים קודם לכן קרם עור וגידים: "לכולנו הייתה ההזדמנות להעריך מחדש את המקום שלנו בעולם ואת סדר העדיפויות שלנו".
נגוין יצאה לחקור את השוק, לתכנן את המקום ולאתר את הלוקיישן הנכון ביותר בעיר הולדתה, פורטלנד שבאורגון. קרוביה עודדו אותה לפתוח קמפיין גיוס המונים כדי לבדוק היתכנות הרעיון, ולמרות הציפיות הנמוכות, תוך חודש היא הצליחה לגייס סכום מפתיע של 105 אלף דולר. באותו הרגע הבינה נגוין שהחלום שלה יכול להפוך למציאות.
View this post on Instagram
למרות הצלחת הקמפיין הסיכון היה גדול, בטח בהתחשב בכך שהיא יצאה בקמפיין לאחר שסורבה מספר פעמים להלוואה עסקית. למרות זאת היא יצאה לדרך שבה איש או אישה לא צעדו מעולם, כולל היא עצמה. אבל מעבר לפתיחת בר, עבור נגוין הסיפור היה ליצור קהילת נשים שירגישו שרואים אותן ומכבדים אותן. היא סיפרה כמה חשוב היה לה ליצור מקום שתומך לא רק בנשים אלא גם בנערות צעירות, ולכן המקום פתוח לכל הגילאים לפני השעה 22:00. כשהיא נזכרת בנעוריה, הנערה האתלטית, הקווירית, הלא לבנה, דור ראשון באמריקה למהגרים מוויטנאם, היא תוהה כמה שונה הכל יכול היה להיות אם היה ייצוג לכל הזהויות הללו שלה. עכשיו, היא אומרת, סוף סוף יש.
והדבר לא נעלם מעיניהן של נשים ונערות נוספות. בנוסף לשיתופי פעולה מקומיים, אנשים מתקשרים מכל מיני מקומות כדי לתמוך ולהוקיר תודה על המרחב המאפשר שהקימה. וכך, למרות הבר שהוא הנישה של הנישה, ולמרות האינפלציה שהמריאה את כל מחירי הסחורות, המקום שהקימה מצליח להרוויח קרוב ל-120 אלף דולר בחודש, כך על פי דיווחים משנת 2022, השנה הראשונה של המקום. נוסף על כך, למרות שרק 5% מכל הספורט המשודר הוא ספורט נשים, כלומר קשה למלא זמן מסך במשך שעות רבות כל כך ביום, נגוין יוצרת שיתופי פעולה עם רשתות ומותגי תוכן בתחום, ומצליחה לספק לקהל את מה שהן באמת רוצות.
View this post on Instagram
נגוין עצמה יצאה מהארון בגיל 17, והיא מספרת שלא תמיד הרגישה בנוח ברוב ברי הספורט המסורתיים. לדבריה, ה"גוזייה" יכול לעזור לה ולנשים צעירות נוספות אשר מרגישות לא בנוח במקומות של ספורט, להרגיש יותר קבלה ושייכות. "מסתבר שזה די אוניברסלי – התחושה של להיות אוהדת ספורט נשים ולהיכנס למרחב הציבורי, כמו בר ספורט, ולחוות קשיים למצוא מקום לצפות במשחק נשים, בפרט כאשר יש משחקי גברים באותו הזמן", היא מסבירה, ומדגישה כי בהתחלה לא הייתה בטוחה כלל שהרעיון שלה יעבוד.
והייתה לה סיבה טובה: מרבית התקציבים מופנים לספורט גברים והמודל העסקי שלה נשען על ספורט נשי בלבד. נגוין תיארה עצמה בתור אישה זהירה מבחינה עסקית, כזאת שלא נוטלת סיכונים, אבל האובססיה שלה לספורט נשים יחד עם התסכול המתמשך אותו חוותה לאורך השנים, דחפו אותה לשבור את כל חסכונותיה ולצאת לקמפיין מימון המונים.
כעת היא כבר לא לבדה. מאז שפתחה את הבר לפני קצת מעל שנה נפתח בר דומה בעיר השכנה, סיאטל, והיא נמצאת בקשרים עם יזמיות ויזמים נוספים ברחבי ארה"ב שבוחנים פתיחה של מוסדות דומים. "לי אישית זה נראה הכי הגיוני ומתבקש, שזה מה שהעולם צריך, אבל לא היה לי מושג שהעולם ירצה את זה", היא אומרת. "בסך הכל רציתי לתת לזה הזדמנות".