מיניות היא חלק בלתי נפרד מחיינו ובגיל ההתבגרות בני ובנות נוער עסוקים במיניות המתפתחת אצלם ביתר שאת. בתחילת שנות העשרה מתחילה התפתחות פיזיולוגית הורמונלית ובהמשך מתרחבים השינויים הפיזיולוגיים, אז מתחילים גם קשרים רומנטיים ומיניים לצד שאלות הנוגעות לזהות: "מי אני ומי אני רוצה להיות?', 'האם אני רוצה להיחשב מקובל? חכמה? בעל ערכים? חרוצה?', וגם 'האם אני מרוצה מעצמי, מהיכולות והמראה שלי, או שאני חש.ה בושה וכישלון?'.
מתבגרים מנסים לגבש זהות במגוון דרכים: מראה, הכולל לבוש ותסרוקת, פירסינג וקעקועים, אופן דיבור, מרידה, החלטות על אוכל, בילויים, עישון, צריכת אלכוהול או סמים, התנסות מינית, התעלמות וכעס על המשפחה. לפעמים זה מתבטא אפילו בהחלפת שם, שנותנת את התחושה שזה מה שיעזור לגבש את הזהות העצמית.
חלק מהזהות העצמית היא זהות מינית וזהות מגדרית, כאשר הן לא תמיד זהות. זהות מינית היא המין שבו נולדתי ונקבע על פי איברי הרבייה: זכר או נקבה. זהות מגדרית מורכבת יותר והיא נקבעת על פי הנטייה המינית: 'האם אני בן או בת?', 'האם אני נמשך או נמשכת לבנים או לבנות?', 'האם אני רוצה להגדיר את הזהות המגדרית שלי?', 'האם נוח לי בזהות מגדרית משתנה, או שאולי איני רוצה כלל להיות שייך או שייכת למגדר מסוים?'.
הביולוג האמריקאי אלפרד קינסי נחשב לראשון שחקר ונתן במה לשאלות הנוגעות למיניות. במחקריו הוא גילה כי אנשים מדווחים על מגוון הרגלים מיניים הנעים בין הטרוסקסואליות מוחלטת להומוסקסואליות מוחלטת. מיניות, כך טען, נמצאת על הרצף שביניהם ויש להכיר בכך ולכבד את הבוחרים לממש את הנטייה המינית שלהם בכל אופן שבו יעשו זאת.
מהטרופלקסיבל ועד דמיסקסואל
בשנים האחרונות מתגבר השיח בנוגע לגמישות הנטייה מינית, כשהיא לעיתים מציפה התלבטות בנוגע לזהות מגדרית. פעמים רבות בוחרים נערים ונערות לקיים מיניות המשתנה מעת לעת, תוך מימוש נטייה הטרוסקסואלית, הומוסקסואלית או אחרת. מתוך כך עולות הגדרות רבות וחדשות, שאת חלקן כולנו מכירים היטב ועל אחרות שמענו מעט או לא שמענו בכלל.
הנפוצה שבהן היא הטרוסקסואליות - משיכה מינית ורומנטית לבני המין השני. הומוסקסואליות, לעומתה, היא משיכה מינית ורומנטית של לבני אותו המין, ואילו ביסקסואליות מתארת משיכה לגברים ונשים כאחד. לעומת ביסקסואליות, הטרופלקסביליות מתארת הרגשה שבה רוב הזמן מתקיימת משיכה הטרוסקסואלית, אך לעיתים עשויה להתקיים משיכה גם לבני אותו המין. דמיסקסואליות מצביעה על חוסר משיכה מינית ללא קשר רגשי, ואילו דמי-רומנטיות מבטאת חוסר משיכה רומנטית ללא קשר מיני. א-מיניות מתארת חוסר עניין בסקס, בעוד א-רומנטיות מתארת חוסר עניין ביחסים רומנטיים.
ישנו גם הומופלקסיבלי, הומו שמרגיש לעיתים משיכה לנשים, והומו-רומנטיים, אנשים בעלי משיכה רומנטית לבני ובנות אותו מגדר או מין. מוליטיסקסואליות מתארת משיכה למספר מינים ומגדרים, פאנסקסואליות מתארת משיכה מינית ללא תלות במגדר, ואילו פאנרומנטיות היא משיכה רומנטית ללא קשר למין או למגדר. סקוליוסקסואליות מתארת משיכה מינית, רומנטית או רגשית לטרנסג'נדרים, ג'נדרקווירים וא-בינאריים.
לצד ההגדרות הרבות, יש בני נוער שמעדיפים להימנע מהגדרה בנושא זהות מינית, כחלק מהמאבק לזהות עצמית ייחודית ומיוחדת ומתוך תחושה כי החברה מגבילה הייחודיות. המונח המדויק ביותר עבור המיניות שצעירים וצעירות נהנים ממנה היום היא "מיניות נזילה": לא בחירה בגבר או באישה ואפילו לא בחירה בגבר ואישה ביחד - אלא מעברים מתוך קשת ההגדרה הקיימת כיום למגדר. הדור הצעיר פועל על פי תחושותיו ומוכן לקבל את העובדה שמיניות קיימת על רצף ואינה דיכוטומית, אלא משתנה. הדגש שלהם הוא על היותם אדם ולא על היותם בעלי זהות מינית מוגדרת שהחברה חפצה בה.
ומה תפקיד ההורים בתהליך?
מתבגרים ומתבגרות בוחרים בהגדרות מגדריות שונות ודורשים מההורים ומהסביבה לקבל אותם כפי שהם, וחלק מהתהליך הוא הוצאת הקונפליקט הפנימי החוצה והשלכת חלק ממנו על ההורה. כך, במקום שבני הנוער ירגישו שהם לא יודעים מי הם ואיזה מגדר מתאים להם, הם טוענים בפני הוריהם כי הם מפריעים להם לממש את עצמם ואינם מוכנים לקבל את המגדר ואת השם החדש שבחרו. החלק שבי, לפיו אני עדיין לא יודעת מי אני רוצה להיות, מושלך על הוריי ואני כועסת עליהם כדי להקל מעט על המצוקה הרגשית שבה אני נמצאת.
מגיל צעיר יש למסד במשפחה ערוצי תקשורת ושיח על מיניות. כך, כאשר הילדים יגיעו לגיל ההתבגרות, עם השאלות הרבות וההתלבטויות המציקות, הם יידעו שההורים הם כתובת טובה ואמינה המאפשרת שיח פתוח לחששות או קונפליקטים. חינוך מיני חשוב ביותר ויש להתחיל אותו עם תחילת ההתבגרות המינית.
בנוסף על העיסוק בשאלה מה אני רוצה והזכות להחליט על גופי, חשוב מאוד להתייחס לפרסומים ברשתות החברתיות של תמונות עירום או תמונות אינטימיות – ללא רשות המצולמת או המצולם. על בני ובנות נוער לדעת כי זכותם לשמור על פרטיותם וחובתם לשמור על פרטיות של אחרים ואחרות, אחרת הם עלולים להיות חשופים לתביעה משפטית.
כהורים אנו מתקשים לקבל את המגדר החדש שבו בחרו ילדינו, גם עקב הדאגה להם וגם כי זה מוזר בעינינו. הם גם עשויים לדרוש בתקיפות או תוקפנות שנתמוך בהם אל מול המשפחה המורחבת או בית הספר. המתבגרים שלנו לא מבינים שלא עברנו איתם את תהליך גיבוש הזהות המגדרית, וכי עלינו להתרגל לתפיסתם את עצמם.
הורים, חשוב שתבינו ותקבלו את העובדה כי התהליך כולו מלווה במצוקה נפשית, תחושת בדידות וחוסר כיוון, כישלון ואשמה. הנער או הנערה עלולים להיכנס למצב של דיספוריה מגדרית – מושג המתואר בספר האבחנות הפסיכיאטריות DSM-5 שעודכן ב-2022. זהו מצב של מצוקה אצל מי שזהותם המגדרית שונה מזהותם המינית שאיתה נולדו. כאשר אתם מזהים מצוקה מתמשכת אצל ילדיכם יש לפנות לקבל עזרה מקצועית פסיכולוגית. בשנים האחרונות קמו מערכות תמיכה חברתיות לנערות ולנערים עם שאלות הנוגעות לנטייתם המינית. בערים רבות קיים "איגי" – ארגון נוער גאה, הבא ללוות נערים ונערות בתהליך.