ליל כל הלירדים: שירזי מרים מסיבת האלווין

(Calvin Harris feat. H.A.I.M - Pray To God (Thomas Solvert Remix

פאק, נראה כאילו כל העולם התפוצץ בכמה שבועות מאז שה"מיקסר" יצא לפגרה. המציאות המתישה איכשהו הצליחה לדחוף אצבעות גסות לתוך הבועה התל אביבית הצרה וההממת שלנו, ובאמת שאף אחד לא התכונן לזה לפני כן. במקום להתלונן על זה שהאומן היה סגור כמעט חודש, שהפוראבר התחיל להשאיר אותנו שבועות שלמים בלי מסיבה או שעופרה עדיין לא פרסמה תאריך לחנוכה - כל הפיד מפוצץ באינסוף ויכוחים בוטים ואגרסיבים על ה"מצב" בין אנשים שרק לפני חודש חלקו חיבוקי מפוצצות באומן ועכשיו עושים בלוק אחד לשני. כפתור האנפרנד, זה  שהיה שמור רק למקרים קיצוניים דוגמת אנשים שעדיין מפרסמים את החדש של אדל או כאלה ששכבו עם האקס, הפך להיות הפיצ'ר הכי פופולרי בפייס.

ובכן, ב"מיקסר" אנחנו מסרבים לוותר על תחושת התל אביביות המנותקת שכל כך נלחמנו לשמר כאן בשנים האחרונות. עם כל הכבוד, אף אחד מאיתנו לא מוציא הון על שכירות חודשית רק בשביל להנות מהזכות לגור ליד החפירות הרכבת הקלה ההמחירים של האמפם. כדי לשמר את הבועה שלנו, כולנו חייבים להגייס ולשחרר קצת את המציאות לטובת דברים מהנים ומשחררי לחצים כמו קלווין האריס, לארד העל ויקיר המדור. באופן אישי, לקח לי כמעט חצי שנה לאתר מיקס ראוי לסונג המוש שלו עם H.A.I.M כך שבהחלט אפשר להחשיב את הטראק הזה כהישג מדיני בסטנדרטים של מדינת תל אביב. אז כנסו לאווירת ה"מיקסר", שימו פליי ותזרמו עוד טיפה עם ההדחקה - לפחות עד שנגלה כמה כל הבלגן הזה עלה לנו בתחשיב התיירות הנכנסת של הפרייד הבא.

מיועד ל: אנשים שמוחים על כך ש"אין פרטנר" רק בשבת בבוקר, כשנדלקים האורות של הבלוק. 

Topless in Monaco - Meital De Razon & Eriss

אם כבר נגזר עלינו לאמץ מציאות תל אביבית חדשה שבה כולנו צועדים ברחובות מבוהלים כשאנחנו משוכנעים שכל רגע מישהו יקפוץ עלינו, למה לא פשוט לקרוא לזה האלוווין ולסגור עניין? והנה, במחי אקט תל אביבי מנותק אחד הצלחנו לשדרג חרדה קיומית לגירסה הנוצרית של אפטר פורים, ועל הדרך הרווחנו גם חג נוסף לאוסף החגים שבהם אנחנו מקבלים אישור להתפוצץ באופן מיוחד על הרחבה.

את כפפת ההאלווין השנה מרים שירזי, שלאור הדיבור בעיר שלא פוסק בעיר על אפטר ראש השנה יכול מבחינתי לאמץ גם חגי הינדו אם זה נותן לו תירוץ להרים הפקת פורח מגה-מושקעת. בתפריט החג אפשר למצוא בפעם הראשונה בישראל את הדיג'יי האיטלקי המעולה דני וארדה, שכבר כיכב במדור עם לא מעט מהמיקסים שלו כאשר על הבמה תככב מיטל דה רזון עם קטע שהוכן במיוחד למסיבה בהפקתו של אסי טל המוכשר. את הערב יפתחו ויסגרו הרזידנטים הכיפים של הליין, מוטי ס ודיג'יי ערן טל מה שמבטיח חג שמח במיוחד ואם תצליחו לאתר את מה שנשאר מהתחפושת הזולה שהזמנתם לפורים מעלי אקספרס ונשארה ברובה בחצר של האומן - הכניסה חינם. בינתיים קבלו את הסינגל הקודם של מיטל, טופלס במונקו שאם אנחנו כבר בעינייני הדחקה, זה בעצם ממש כמו להוריד חולצה בדרום תל אביב.

מיועד ל: כל המפוצצות על הרחבה שאף פעם לא מצליחות לבחור בין ממתק לתעלול.

DJ Adir Ron - Tel Aviv Winter Beats, Nov 2015

את טור סיום העונה החגיגי מלפני כמה שבועות, הקדשתי לציון עשור לכתיבת טור חיי הלילה שאתם קוראים (על אוסף גלגוליו לאורך השנים) ובעיקר הקדשתי לאנשים שהקיפו את המסע המיוחד, המרגש והמטורלל הזה במיטב הקלאבים בעיר. בתקופה הקצרה שעברה מאז פרסום הטור, אחד האנשים שליווה באופן הכי אינטימי את המסע הזה וחווה איתי את הקיצונות הכי קשוחה של חיי הלילה נפטר באופן פתאומי. בדומה לרוב מערכות יחסים שנוצרו בחסות המקום הכי נמוך בתל אביב, גם הקשר ביני לבינו עבר לא מעט עליות ומורדות באווירת האובר-דרמטיות הכללית של שנות העשרים. תרחישים הזויים מהסוג שבו אני מתחיל לצאת בהפגנתיות עם האקס המיתולוגי שלו רק כדי לעצבן את השותף שלו לדירה, שבמקרה תפקד בתור האקס הטרי שלי, וכל זה ממש ימים ספורים אחרי שאני והוא בכלל מצאנו את עצמנו במיטה אחרי מסיבה מפוצצת במיוחד - בוא נגיד שאלו היו תרחישים די שגרתיים בתקופה הלא ברורה ההיא.

בשנים האחרונות ודווקא אחרי התרחקות מסויימת שלו מתל אביב, הצלחנו למצוא את הדרך להניח את הכל מאחורינו בעיקר ולהתמקד ברגעים מדהימים שחלקנו בין כל הטינופת, רגעים שאיכשהו תמיד סבבו סביב האהבה שלנו למוזיקה עצמה. אם זה Fascinated שהיה שיר העופרה המסורתי שלנו על מדרגות ה-TLV, עשרות הפעמים שבהם רקדנו בלי חולצה מול המראות באפטרים של השרון 12, את הגירסה הבלתי נשכחת ל-Uninvited של אלאניס מוריסט (שבצירוף מקרים עצוב וסימבולי, היה גם השיר שבחרתי לחתום איתו באופטימיות את טור סיום העונה), וכמובן השיר Sealed with a Kiss שהוא עצמו זכה להקליט והפך בידיו הכשרוניות של דיג'י סמואל בלאכר למיקס מצוין במיוחד. מעבר לרגעי הנוסטלגיה, עלו בשיחות האחרונות גם המון הבטחות. הבטחתי שבקרוב ממש נעשה עוד קפה ונשלים פערים. הבטחתי שבקרוב אשכנע את החבורה המקורית לצאת למסיבה אחת אחרונה ביחד. אפילו הבטחתי שאני אמקסס גירסאות עדכניות של כל הטראקים שלנו לסט אחד ומרים במיוחד. לצערי, את מרבית ההבטחות אני כבר לא אצליח לקיים. את מרביתן, מלבד האחרונה.

את הסט הזה אני מקדיש לך. כל מי שאי פעם ראה כמה אושר הציף אותך ברגעים שבהם היית עטוף בצלילים שכל כך אהבת, זכה להבין את מה שאתה תמיד ידעת: למוזיקה לפעמים יש חיים משל עצמה. יהיה זכרך ברוך.