>> הצטרפו לקבוצה של גאווה בפייסבוק
אני מתיישב מול השולחן ופותח את הספרים בהפגנתיות. כבר שבועיים שאני מדחיק את העובדה שתקופת המבחנים של הסימסטר התחילה ומנסה בכוח למשוך עוד כמה סופי שבוע של נורמטיביות גאה מהסוג של מכון-קלאב-גריינדר, אבל כשנותרו עוד ארבעה ימים למבחן ודף הבית שלי בפייסבוק מכיל יותר סטטוסים בכיינים על מיקרוכלכלה מאשר פרסומים של שירזי לאומן, זה כנראה רומז שאין מנוס מהתמודדות עם המציאות העגומה.
אין מה לעשות – כנראה בסופשבוע הקרוב הגופיה היחידה שאני אלבש זו הגופיה הסרוחה של הטריינינג והרדבולים היחידים שאני אצרוך יהיו כאלה שיעזרו לי להתמודד עם כדור השינה הנקרא "יסודות המימון".
יומיים לפני המבחן ור' דופק אימון בטן בג'ים?
מבט מהיר על תוכן העניינים מגלה אוסף של נושאים מעורפלים מהשנה האחרונה שמעוררים בי חשק לעבור עליהם שוב בערך כמו שבא לי להתקשר לכל האקסים שלי. אחרי עוד אסאמאס נאצה לכל המניאקים ששכנעו אותי ללכת על התואר השני, אני פותח את הפרק הראשון בהכנעה עצובה. החגיגה הסתיימה והמיקסר השתתק – הגיע הזמן ללמוד.
די מהר אני מגלה שההספק שלי דווקא די מרשים: הצלחתי ללכת להשתין ארבע פעמים, לפתוח את המקרר שמונה פעמים ולרפרש את הפייסבוק המסכן ברמה שהפילה לצוקרברג איזה שרת אחד או שתיים ועוד לא קראתי עמוד וחצי. חבל שאין מבחן בתולדות הניוזפיד אחרת אין לי ספק שהייתי מצטיין דיקן בלי למצמץ בכלל.
עד סוף ההקדמה של הפרק הראשון ואחרי שאני מוצא את עצמי מנהל שיחות נפש בצ'ט של הפייסבוק עם אנשים שרק מתוך עצלנות נטו עוד לא מחקתי, אני מודה ביני לבין עצמי שייתכן שיש כאן בעיה ומתקשר לר'. ר' הוא הקורבן הנוסף של המגיפה הסטודנטיאלית שממתינה לי בצורת שלוש שעות של מבחן ביום ראשון רק שהוא שמדגמן כבר שבועיים מוסר לימודים תקיף וקשה במיוחד ויכול לעצור אותי רגע לפני שאני פותח גם חשבון בגוגל פלוס.
"בא לך שנלמד ביחד?", אני שואל במתיקות יתר "אתה הרי יכול להיות כאן תוך עשר דקות". ר' מתחיל לגמגם משהו על זה שהוא בדיוק באמצע החומר במקצוע אחר ושאולי אפשר מאוחר יותר כשפתאום אני שומע קול מוכר ברקע. "יא חתיכת דפקט, שמעתי עכשיו את הרמקול קורא לכולם לבוא לסדנת בטן?" אני קוטע אותו בגסות "אני לא מאמין שיומיים לפני המבחן ואתה דופק לי אימוני אקסטרה במכון".
עשר דקות לאחר מכן ואחרי סשן רעיל במיוחד שמהלכו אני ממצה כל צורה אפשרית שבה הומואית רעה כמוני יכולה לגרום לבנאדם להרגיש רע עם עצמו, אני מפטיר לכיוונו משפט בסגנון "שתחליט שבא לך להיות רציני, אתה מוזמן", ופותח את הספר שוב בביטחון מחודש.
הפעם אני קובע בביטחון שאם ר' מרשה לעצמו ללכת לג'ים, אני בהחלט יכול להרשות לעצמי לצאת בערב לאומן לכמה שעות קצרות ולא מחייבות בתנאי שאגיע לפרק הרביעי - בהחלט תורת החשבונאות במיטבה.
אי שם לקראת סוף הפרק השני ואחרי חצי יממה שבמהלכה סיימתי את כל חטיפי האנרג'י שהיו בבית וראיתי חצי מהסרטים שהורדתי בשבוע האחרון, אני נזכר באיזה מחקר שקראתי פעם שטוען שמוזיקה היא השראה טובה מאוד להתקדמות בחומר ומחליט לפתוח את הפלייליסט השבועי ברקע.
אז ר' מופיע בדלתת עם הספרים: "זה וודקה רד בול ביד שלך?"
בטראק השלישי אני כבר נמצא על פול ווליום וניגש למקרר לצלילי הבאסים להוציא עוד רדבול שפתאום ממש מסתדר לי עם האווירה. "אולי אני אשים בו טיפה וודקה" אני תוהה ביני לבין עצמי "קראתי באיזה מחקר נוסף שאלכוהול במינון נמוך פותח את המוח או משהו כזה".
אני לא מספיק לפתוח את הבקבוק והפעמון בדלת מצלצל. "מה זה כל הרעש הזה?" ר' עומד בדלת עם ערימת הספרים ומיד מוסיף בזעזוע "זה וודקה רד בול ביד שלך?!". אני מתחיל לגמגם משהו על זה שאלכוהול טוב לזיכרון כשפתאום ההגיון המחקרי הזה נראה לי קצת תלוש לאור כל הסופי שבוע האבודים שחוויתי בשנות חיי.
הוא מתחיל לצטט בביקורתיות חלקים נרחבים מההרצאה הכלבתית שנתתי לו בטלפון רק לפני כמה שעות כשאני פתאום שומע את עצמי פולט לחלל האוויר "בא לך ללכת לאומן?". הוא תוקע בי מבט ביקורתי למשך כמה שניות שמרגישות כמו נצח ולבסוף לוקח לי את הכוס מהיד בתנועה מהירה. "תמזוג גם לעצמך" הוא פוסק בנימה תבוסתנית ומהממת "צריך להרים כוסית לחיי המועד ב' המזוין".
Hard-Fi - Good For Nothing - Mark Knight Remix
את המיקסר השבוע חייבים לפתוח עם מארק נייט. המגה מפיק הבריטי שבקרוב חוגג עשור מאז שהוא הפך לרזידינט הקבוע של המיניסטרי אוף סאונד הלונדוני נוחת לעוד מסיבה בלתי נשכחת בסופשבוע הקרוב באדיבות שירזי והצוות.
אז נכון שהמושג "דיג'יי מחו"ל" עבר הזניה מטורפת בשנים האחרונות ונכון שכבר היו מסיבות שבהן הכוכב הלוהט מברצלונה התגלה כאיזה תת דיג'יי שמנגן באיזה ליין ימי שלישי נידח בגירסה ספרדית של האוויטה, אבל הביקור השנתי של מארק נייט הוא באמת בליגה אחרת.
אפשר לזיין את השכל עד מחר על הגאון הזה ולספר שהוא כבר שנה חמישית ברציפות מככב במצעד הדיג'ייז העולמי של דיג'יי מאג או שהמיקס המדהים שלו You Got The Love קיבל את תואר טראק השנה בלא מעט מצעדי סוף שנה של 2011 אבל האמת היא שבמקרה הזה המוזיקה פשוט מדברת בעד עצמה. אם לא השתכנעתם שחובה לפקוד את האומן בשישי הקרוב, המיקס האחרון שלו ללהיט האינדי Good For Nothing מצליח לזקק את כל מה שאפשר להגיד על מארק נייט לשמונה דקות של מופת אלקטרוני.
Wolfgang Gartner - There and Back - Original Mix
את וולפגאנג גארטנר שמעתי בפעם הראשונה מחמם את מארק נייט באותו מיניסטרי אוף סאונד בלונדון וכבר אז הוא הראה סימנים מאוד מבטיחים. הוא אולי נשמע שם של קצין אס.אס שמסריח מעודף גרמניות אבל האמת היא שמדובר באמריקאי שמנמן ומקריח שכל קשר בינו לבין בלונד ארי מקרי בהחלט. מה שכן, הבחור בהחלט נראה כמו מישהו שצבר מספיק שעות מחשב בילדות כדי לדעת איך לייצר מוזיקה טובה.
בשנה האחרונה הוא התחיל לזנוח את המיקסים מלאי הווקאל לטובת אוריגנלס שנשמעים כאילו נגנבו מה-Swedish House Mafia ואני חייב להודות שאני מעדיף את הכיוון הזה. למרות שהטראק האחרון שלו שיצא בשבוע שעבר עשוי להישמע טיפה ארוך ובהחלט משווע במקטעים מסויימים לווקאל כלשהו, הוא ללא ספק האוריגנל הכי טוב שהוא שחרר עד היום.
Dash Berlin feat. Jonathan Mendelsohn - World Falls Apart - Official Music Video
דאש ברלין הוא הסיבה שאסור להפסיק בניסויים לשיבוט בני אדם. הבחור הזה הוא החבילה המושלמת: חתיך הורס, מוכשר כמו שד והכי חשוב – מחובר חזק לארמין ואן ביורן. השבוע הוא חוזר בסינגל מקורי וחדש עם ג'ונתן מנדלסון שמלווה בקליפ מושקע שזה בכלל ייחודי שמדובר במוזיקה אלקטרונית.
הטראק עצמו משחזר את ההצלחה של שיתוף הפעולה הקודם בין השניים שהוליד את Better Half Of Me, אחד הטראקים הכי מרגשים של השנה שעברה שאפילו מככב בהומאז' קטן בתחילת הקליפ. קחו את הקול המרגש של ג'ונתן שלוחץ על הלב הכי חזק שאפשר עם המלודיה המעיפה של דאש שלוחצת במקביל גם על הרגליים וקיבלתם את הטראק הממכר של השבוע. מומלץ בחום.
Meital De Razon feat. Asi Tal - You You - Official Music Video
מיטל דה רזון כנראה לקחה ברצינות את הזכיה שלה בתואר "פריצת השנה" בטור סיכום השנה של המיקסר לפני כמה שבועות כי נראה שמאז היא לא עוצרת באדום. השיר החדש שלה עם אסי טל הוא מסוג הפנינים שנדיר מאוד לשמוע בארץ ושאפו מיוחד מגיע גם על הפקת הקליפ המושקע והסקסי שזה כאמור משהו שנדיר מאוד לראות בסצנה אפילו אם קוראים לך דאש ברלין.
בעיני, ההפקה המתוקתקת של הסינגל החדש לצד ההופעות המוקפדות והתלבושות הייחודיות מוכיחות שוב כמה נועזות ומקוריות יש בבחורה הזו.
בניגוד להרבה כוכבים אחרים בסצנת ההאוס, מיטל ממש לא הולכת להסתפק במעמד האייקון הורוד שהיא זכתה לו עקב שלל שיתופי הפעולה עם איתי קלדרון ועופר ניסים ומחליטה ללכת על כל הקופה: לאתגר ולחנך מחדש את סצנת המיינסטרים הישראלית המנומנמת שעדיין מתקשה לעכל מישהי שלא יצאה מפס הייצור של מירי-מסיקה-קרן-פלס-רוני-דלומי. למיקסר נותר רק לאחל לה שתמשיך בכיוון הזה ואם ירצה השם וגלגל"צ, עוד תיווצר לנו כאן גירסה מקומית וסקסית של ליידי גאגא.
>> צריך שני גברים לטנגו: חוג לריקודים סלוניים לגייז