א' מביט בי במבטים שהיו שמורים רק למורה הזועפת שלי להיסטוריה, ופוצח שוב בפירוט הגאונות שבהסכם הזוגי החדש שלו שנחתם אתמול בין הצדדים ומכיל יותר סעיפים מהסכם אוסלו והסכם ז'נבה ביחד.
בין תקופת החיזור לתקופת הבריחה
מסתבר שאחרי שנה וחצי שבהם הם התקוטטו סביב ההגדרה של איפה הגבולות בסטוץ מהצד, הם החליטו ללכת בגישה חדשה לגמרי ולקבוע משפטית שמותר לעשות הכל, כל זמן שהבנזוג לא מגלה. אני תוהה לרגע אם לשאול אותו מה ההבדל בין זה לבין בגידות הומואיות נורמטיביות שמגיעות בילט אין עם שקרים והסתרות, אבל מחליט שלא לפוצץ לו את הבועה.
בכל זאת, זוגיות תל אביבית זה מושג כל כך שביר שברגע שהושג שקט זמני – אפילו עיטוש אחד לא במקום יכול למוטט את כל מגדל הקלפים הרעוע הזה.
מערכות יחסים גאות שמתנהלות בתוך הסצנה המבעבעת שלנו לרוב מגיעות בשני מצבי צבירה: תקופת החיזור ותקופת הבריחה. תקופת החיזור בדרך כלל מתאפיינת בלרלרת פייסבוק פומבית ודביקה אול אובר הניוז פיד של כולם, התמזמזות מוחצנת בבר העליון של שפאגט כאילו שמדובר בסאונה מהרחוב המקביל וקיבעון להטרדות וואטספ והדדיות ברמה שבאמת תגרום להם להתחיל לגבות כסף רק כדי להפסיק את הזוועה.
אבל כמו כל דבר בעולם הגאה, הטרנד הזה הוא זמני בלבד ונוטה בעירנו המהממת להתהפך מהר יותר מקוקיצה שיכורה באומן. במצב הצבירה ההופכי, הצמד חמד לשעבר מתחיל לסרס את מערכת היחסים מכל מה שהקסים אותו בשלב הראשון. להתמזמז בפומבי – מוגזם מידי. ללכת יד ביד – דביק מידי. להזדיין רק אחד עם השני – סטרייטי מידי.
מכאן ועד החוזים המפולפלים של א', שמתירים לו להתנהג כמו רווק בכל יום אי זוגי בין השעות חמש ורבע עד שש ועשרים, הדרך קצרה במיוחד.
בשבוע הבא האמריקאי שלי ואני נחגוג שני אירועים מכוננים במערכת היחסים שלנו: שנה וחצי מאז שהכרנו והתאהבנו מעל הראש ושלושה חודשים מאז שהוא עזב את ישראל וחזר לעולם שכולו סטארבקס.
במצב הזוגי הלא ברור הזה, האפשרויות שעומדות על הפרק נראות מפתות בערך כמו הפרופילים שאפשר למצוא באטרף בשבת בבוקר: זה מתחיל במעבר לארצות הברית ומרדף אחר הויזה המיוחלת דרך מאבקים משפטיים במשרד הפנים וכלה בפשוט לוותר על הכל ולהוסיף עוד לב שבור לערימה.
הדבר הבאמת עצוב הוא שאין במערכת הדילמות הזוגית הקיצונית שלנו משהו מיוחד ששאר החברים שלי לא מתמודדים איתו בצורה זו או אחרת. זה יכול להיות ע' שבדיוק התחיל מערכת יחסים מהסוג המרגש והמקסים, וי' שנמצא באותו מקום רק שלושה חודשים קדימה ומנסה להבין איך לברוח.
זה נע בין נ' שאחרי שנים של מערכת יחסים פתוחה שכללה מנוי פרימיום לסאונה מתחיל להבין שלכל חגיגה יש המחיר לבין ד' שמנסה להספיק כמה שיותר זיוני בונוס לפני מערכת היחסים הבאה מתקרבת - תל אביב אמנם יכולה להיות אכזרית לרווקים הקבועים בחדר אקשן באטרף, אבל כשמדובר בזוגות – אז היא באמת הופכת לכלבה אמיתית.
מספרים על מקום רחוק וקסום ורחוק אי שם ברמת השרון וגבעתיים שם כל המערכות הזוגיות הגאות מתקתקות בבורגנות מושלמת וסמי-סטרייטית. השגרה מועתקת כמעט במלואה מהסט של עקרות בית נואשות והערבים מלאים בארוחות ערב תרבותיות ושיחות על אמנות, גידול ילדים ו"המצב".
באזור 1 של תל אביב שבו המטבע הסחיר נמדד בסנטימטרים, השגרה היחידה שאפשר לצפות לה היא שתמיד תהיה הזדמנות מעניינת חדשה או אוסף חדש של קשיים מעבר לפינה. כי בין אם אתם בזוגיות של חודשיים, שנתיים או עשרים שנה – הפלייליסט של המחשבות והדילמות לא מפסיק להתנגן אף פעם, מהסיבה הפשוטה שתל אביב ומערכות יחסים זה זיווג הגיוני בערך כמו קים ואביבית מהאח הגדול.
במצב הזה, הפתרון היחיד שכולנו יכולים לבחור בו מבלי לאבד את השפיות הוא לאמץ פלייליסט רועש יותר ולקוות שהווליום הגבוה של הקלאב יצליח להשתיק את כל מה שמסביב. ולכו תדעו, אולי אם נמשוך את הסיטואציות הבלתי אפשריות האלה מספיק זמן, משהו ישתנה ומישהו כבר יחליט בשבילנו. בשורה התחתונה, אסקפיזם זה לגמרי ההתמודדות החדשה.
ואם אתם עדיין מתקשים בהדחקה, הנה כמה טראקים שיעזרו לכם למשוך עוד חצי שעה קסומה ונטולת אתגרים זוגיים.
Goose Bumps Feat. Vivi -Never Mind Original Mix
את הגוסבאמפס אני מודה שלא הכרתי לפני הטראק הזה, אבל הפתיח המאוד אפליפטינג והעובדה שעל הווקאל רשומה בחורה בשם ויוי שעד היום זכורה אצלי בתור המנקה הכי טובה שהייתה לי אי פעם, גרמה לי לתת לו הזדמנות אמיתית.
ובכן, מסתבר שהשיר הזה הוא יותר גרוע ממחלת מין כי הוא נדבק לי לפלייליסט ומצליח בשיטתיות להדביק כל חבר שנחשף אליו בלי קונדום. הקול השחור והעמוק של ויוי (עם שם כזה – בטח ניחשתם שלא מדובר באיזה אדל ענוגה) לצד הקצב הבאמת ממכר הופכים את הטראק הזה לאחד המוצדקים ששמעתי מאז תחילת השנה. אל תפספסו!
Yves Larock & The Cruzaders - If You're Lonely Tony Sylla Remix
איב לארוק הוא עוד מעצמה שוודית קטנה שסימנה מטרה על קהל הג'י השמח של אירופה בכל הקשור לסצנת ההאוס. כמי שכבר מיקסס כמה טראקים שהתנגנו במיטב חדרי החושך של הקהל הוורוד, הבחור לא צריך להיות גיי כדי לדעת את העבודה וביחד עם הקרוסיידרס הוא מייצר טראק שצריך להיות פס הקול בכל פעם שפותחים גריינדר: איף יור לונלי.
המילים כמובן מטופשות ומתאימות בדיוק למה שאפשר להוציא בחמש בבוקר קהל של הומואים שיכורים (לספור עד שלוש לצעוק "לוז קונטרול!"), אבל הקצב כל כך כיפי ומרים שהוא יגרום אפילו לבורגניות ההן של רמת השרון להרים בקטנה על ההליכון של החדר כושר.
Florence & The Machine - Shake It Out Benny Benassi Remix
אחחח פלורנס. אם רק היית גבר חתיך, כל צרותיי היו מסתיימות והייתי מכלה את ימי בסטוקינג קשה ומאושר מחוץ לבית שלך. שייק איט אאוט הוא שיר כל כך עוצמתי וכואב שפשוט מחריד בעיני להשאיר אותו להיות ממותג עם הפרסומת ההיא שלא נזכיר את שמה.
בני בנאסי האיטלקי, שבדרך כלל נוטה לצמצם כל ווקאל לרמת המינימום וללחוץ בהיסטריה על כפתורי הבאס בערך שלוש שניות מתחילת הטראק, מבין הפעם שמדובר בווקאל של פעם בחיים ומצליח לא לחרב אותו אפקטים מאוסים או קצב לא קשור.
אבל אל דאגה, על הריסון היחסי שהוא מפגין מתוך כבוד לווקאל המרגש הוא מפצה בענק בבילד אפים מעולים שמלווים את פלורנס ומתפוצצים ברעש גדול לקראת הפזמון. התוצאה הסופית – טראק שחובה לרקוד איתו עם דמעות בעיניים.
The Cabinet - Winnie Pootz & Shalter Feat. Hybrid Lava Dudi Sharon Club Mix
בתל אביב הוורדה, גם המסיבות הכי מעולות ומושקעות מקבלות את היחס של זיון-מציאה מוצלח במיוחד מאטרף: הרבה בילד אפ ופמפום לפני ההפקה עצמה שנזרק לפח הזבל של ההיסטוריה הקלאבית ברגע שעליתם על המונית הביתה.
אבל אחת לכמה זמן מגיעה מסיבה שפשוט מגיעה לה להישאר בתודעה ובדרך כלל אגב הם המסיבות יום הולדת הסופר מושקעות של שירזי. אז חדשות טובות: הקבינט המטורף של הדיג'יי והיוצרת העולה וויני פוץ עם הווקאל הפסיכוטי של הייבריד לאבה שוחרר לנו כטראק רשמי של דודי שרון ונותן לכולנו הזדמנות נוספת לצעוק "קאטארה" הרבה אחרי שהמנקים הדליקו את האור באומן ונכנסו בזיעה קרה ופחד מזוקק לראות מה ההומואים השאירו להם הפעם בשירותים.
ה"מיקסר" ממשיך לערבב אתכם גם בדף הפייסבוק
>> היכל הקהילה: סיכום חמישים אנשי הגאווה של 2011
>> צריך שני גברים לטנגו: חוג לריקודים סלוניים לגייז