אם נסתכל על הייצוגים הלהט"בים בטלוויזיה, אפשר לחשוב שלפחות עבור גברים הומוסקסואלים לבנים, אין שום בעיה, יש הכרה רווחת בלגיטימיות שלהם בחברה ואף הבנה עמוקה לכך שמיניות בין גברים יכולה להיות מאוד סקסית. כמות ומגוון הייצוגים עולה ומשתנה בכל שנה וחודרת עמוק יותר אל המיינסטרים האמריקאי. קחו לדוגמה את פתיחת העונה האחרונה של "דם אמיתי" בפנטזיה המינית הפרועה שבין אריק הערפד הנורדי וג'ייסון החתיך הכול-אמריקאי. ייצוגים לה"טבים אחרים עדיין נדירים יותר, אם כי גם פה חלה התפתחות והתקרבות השנה ונוכחות בסדרות המובילות ביותר. ולכן נתחיל, כמובן, ב:
1. טרנספרנט (transparent)
מלבד היותה אחת הסדרות הטובות ביותר של 2014, טרנספרנט הפליאה באחד הייצוגים הטרנסג'נדרים היפים ביותר שנראו על המסך הקטן. מאורה (ג'פרי טמבור המושלם) היא אב משפחת פפרמן היהודיה והקרירה בלוס אנג'לס. לכאורה מדובר בסדרה העוקבת אחר היציאה של מאורה מהארון כטרנסג'נדרית בפני ילדיה המתוסבכים אך כל מי שראה את יצירת המופת של אמאזון בוודאי נתפס על מערכות היחסים המורכבות בין הדמויות המופלאות (עם כי לעיתים בלתי נסבלות) ששובות את ליבינו כמעט בעל כורחנו.
גילוי העבר של מאורה וזיקתה המוקדמת אל ראשיתה של הקהילה הטרנסית, היחסים המורכבים בינה לבין גרושתה שלי (ג'ודית לייט), מערכת היחסית הלסבית של הבת הגדולה שרה והיחסים הנרקמים בין הבת הצעירה אלי לדייל הטרנסג'נדר אולי נראים מבחוץ כניסיון לדחוס הרבה "להט"ביות" במקום אחד, אך הכתיבה, הבימוי והמשחק המדויקים והמרגשים הופכים את החוויה לאורגנית ובלתי נשכחת.
שימו לב במיוחד לכותרות הפתיחה, המערבבות צילומי ארכיון מבר/בת מצוות אמריקאיות משנות התשעים עם קטעים מסרט דוקומנטרי מ-1968 בשם The Queen, מהראשונים שעסקו בזהויות של "מתחזים לנשים", דאז גברים שהזדהו חלקם כהומוסקסואלים, וחלקם כטרנסג'נדריות.
2. משחקי הכס (game of thrones) / בית הקלפים (house of cards)
הרשונא לי לצרף יחדיו לשם רשימה זו את שתי סדרות המופת הללו. ומדוע? הרי אף אחת מהן לא מעמידה בראשה דמות להט"בית. אז נכון שב"משחקי הכס" קיבלנו בעבר את קו העלילה הטרגי (יש להם קווי עלילה אחרים?) של רנלי ולוראס, וכן שמענו בעונה הקודמת שלפרנק מ"בית הקלפים" היה בעברו רומן עם גבר. עם זאת, אי אפשר לקרוא לסדרות הללו "להט"ביות". ודווקא משום שאין אג'נדה גאה ברורה, מסקרן לראות ששתי הסדרות המובילות הללו העמידו בעלילתן דמויות גבריות מרכזיות בסצנות עם נשים וגברים יחדיו.
הנסיך אוברין אומר שהאלים העניקו לו את המין הנשי להנאתו, ואת המין הגברי להנאתו כאשר הוא מבלה לו בבית הזונות המקומי בקינגסלאנדינג. פרנק אנדרווד ואשתו קלייר מפתים יחדיו את המאבטח והשומר האישי החתיך של אנדרווד, אדוורד מיצ'ם, לשלישייה באישון ליל. אי אפשר לטעון שהסצנות הללו היו מהחשובות בהתנהלות העונות האחרונות ולמעשה היוו בעיקר סצנות אפיון לגיבורים.
ומה זה אומר בעצם? האם אנדרווד או אוברין הם ביסקסואלים? שתי הסצנות האלו מייתרות את השאלה הזאת לחלוטין ומציגות את הגיבורים שלהם, האחד מממלכה מרוחקת עם חוקים חברתיים שונים לחלוטין, והשני מצמרת שלטון האימפריה הגדולה בעולם המערבי, ככאלה שלא טורחים להתמודד עם גבולות של משיכה מינית והגדרות מגדר. בלי ששמנו לב, הטלוויזיה האמריקאית הפופולארית ביותר הציגה השנה דמויות חזקות כפאנסקסואליות (משיכה אל איש/ה ללא תלות במין והמגדר שלו/ה), שזה מהצעדים המשמחים שראינו פה ב 2014.
3. Looking
נו, כבר כמעט שכחנו שגם looking הייתה פה ב 2014. הסדרה של HBO אמנם מרגישה בעיקר כמו ניסיון מאוד מודע לעצמו לעשות "בנות" להומואים, אבל, בסופו של יום, HBO אכן ייצרה סדרה שבנויה כולה על מערכות יחסים הומוסקסואליות, שזה תמיד נחמד. פטריק, אוגוסטין ודום מייצגים בצורה די מאולצת את ה"הומו הלבן החמוד והמיוסר שמחפש אהבה", ה"הומו בן המיעוטים שנמצא בזוגיות הומוסקסואלית על גבול הזוגיות הפתוחה" וה"הומו המבוגר אך הסקסי שמזיין טווינקס אך בליבו עוד משתוקק לאהבה", בהתאם.
מה מציל את הסדרה מתהומות הקלישאתיות? לא הרבה: בימוי וצילום עכשוויים ונעימים, אסתטיקה היפסטרית, העיניים היפות של ג'ונתן גרוף ובעיקר ראסל טובי (המגלם את הבוס החתיך של פטריק) המהמם. ובכל זאת, הרשימה הזאת לא תהיה שלמה בלי looking, מה גם שב-11 בינואר היא חוזרת לעונה נוספת. אמרנו כבר "נו"?
4. כתום הוא השחור החדש (Orange is the new black)
עונות שניות מעידות לרוב על היכולת של סדרה להתרומם מעבר לקונספט חד פעמי ולהיות יצירה מתמשכת ראויה. העונה השנייה של "כתום היא השחור החדש" היא מודל ומופת של עונה שנייה. מה שהתחיל כסדרה על נסיונותיה של יאפית לבנה להתמודד עם החיים בכלא לנשים בלבד הפך למסע מרתק שמגדיר מחדש כוח נשי.
העונה השנייה של הסדרה היא שרשרת אירועים המובילה את כל הדמויות לנוע זו לקראת זו בצורות בלתי צפויות אך מדויקות ומספרת הרבה על החברה אמריקאית והמערבית בכלל. ושלא נשכח לרגע את עולם המיניות הנשי הנחשף בפנינו בכלא הנשים הפדרלי העונה: החל מההתערבות של ניקי וביג-בו על מי משיגה יותר נשים וה"מכירה" של סו-סו התמימה על ידי פייפר דרך סיפור החברות, הנתק והקבלה של פוסיי וטייסטי, שברון הלב של קרייזי-אייז וכמובן - סיבוכו המפתיע של הרומן הבלתי אפשרי בין פייפר ואלכס. ושלא נשכח לרגע את דמותה המשגעת של סופיה, אותה מגלמת לוורין קוקס, אשר הייתה הטרנסג'נדרית הראשונה שהייתה מועמדת לאמי על משחק ואף זכתה להופיע ביוני השנה בשער המגזין TIME בכתבה פורצת דרך בשם " the transgender tipping point- האופק הבא של מאבק זכויות האזרח באמריקה".
5. Please like me
אז מי שלא מכיר את הדרמה-הקומית האוסטרלית הנהדרת הזאת, כמה מילים, או לפחות אחת: ג'וש. ג'וש הוא הגיי שעושה הכי פחות עניין מזה שהוא גיי מכל ייצוגי הגייז על המסך. מה זאת אומרת? ג'וש הוא בן 20 והוא גדל לעולם שבו ההגדרות האלה כמעט ומיותרות, כבן פרברים לבן ממעמד בינוני-גבוה בעשור הנוכחי, אין הרבה דרמה סביב "היציאה שלו מהארון" או סביב ההומוסקסואליות שלו בכלל.
ג'וש חמוד ומגושם ומטופש וקצת מניאק לפעמים, ממש כמו חבריו טום וקלייר האקסית ובעונה הראשונה הוא יוצא עם ג'ופרי (שיפה הרבה יותר ממנו) ומנסה להתחמק מהוריו הגרושים המטורללים. העונה השנייה, ששודרה השנה, לקחה את סיפורו של ג'וש למקום עמוק קצת יותר, פתחה אותו לחוויות חדשות ומרגשות ובעיקר נראתה נהדר. היוצר, הכותב והכוכב ג'וש תומאס בן ה-27 הצליח גם השנה ליצור טלוויזיה הומוסקסואלית לא מצטדקת, לא מתבכיינת ולא קודרת.
6. חסרי בושה (Shameless)
אי אפשר להפליג בתשבוחות על העונה הרביעית של "חסרי בושה". מה שהתחיל כסדרה ילדותית משהו על משפחה ללא גבולות המנסה לשרוד את התעלולים הספק-מבדחים של אב המשפחה השתיין, הפך לדרמה מצוינת ואנושית בעונה מופתית. ומבין כל הסיפורים הנהדרים שהיו לנו כאן השנה, בולט מכולם הוא סיפור האהבה המפוספס, המרגש והטרגי של איאן ומיקי.
איאן, הבן הג'ינג'י והביישן של משפחת גלאגר חסרת הבושה ברח בסוף העונה הקודמת לצבא וחזר באמצע העונה הזאת כחשפן פתיין, מיני, וחטוב להפליא עם אינסוף אנרגיה וחוסר אחריות לא אופייני. אל מולו אנחנו רואים את מיקי מילקוביץ', שהתחיל בתור הבריון של השכונה המנהל רומן אסור ומנוכר עם איאן, אך רגשותיו אל הג'ינג' השווה המיסו את ליבו האלים. העונה, יצא מיקי למסע להציל את איאן ועבורו אפילו יצא מהארון בפומבי אל מול אביו המשתולל. כאשר האמת העגומה מכה על פניו של מיקי, ועל פני משפחת גלאגר כולה, מיקי מחליט שלא לוותר על אהובו. למזלינו, העונה החמישית והחדשה מתחילה ממש עכשיו, בראשון בינואר.
7. משפחה מודרנית (Modern family)
"משפחה מודרנית" נהנתה בשנים האחרונות משני צידי המתרס - מחד היא מתהדרת בהצגתה "משפחה מודרנית", כלומר כזאת המכילה הבדלי גילאים, מוצאים ונטיות מיניות, אך מנגד היא מציגה את הזוג ההומוסקסואלי האנמי ביותר שנראה אי פעם על המסך. שלא תבינו מכך שאני לא אוהב את מיטצ'ל (ג'סי טיילר פרגסון) וקמרון (אריק סטונסטריט), הזוג החד-מיני שאימץ בפרק הראשון של הסדרה את לילי, התינוקת הוויאטנמית. אך לא פעם עלתה הביקורת שלא רואים אותם נוגעים/מתנשקים/חושקים זה בזה בשום שלב של הסדרה.
פרגסון הגדיר את הסדרה כ"סוס טרויאני" המתגנב לבתיהם של אנשים הצוחקים מהבדיחות, ובלי משים מאמצים לעצמם תפיסת עולם פתוחה ופלורליסטית יותר. העונה החמישית, ששודרה השנה, עקבה בין השאר אחר קו העלילה של חתונתם המתהווה של מיטץ' וקאם, מהצעת הנישואים המפתיעה ועד לפרק הכפול שסיים את העונה ובה השניים מתמודדים עם אינסוף אתגרים הנופלים עליהם ביום האירוע הגדול, החל משריפה וכלה בריב משפחתי. החתונה הגאה הייתה, בסופו של דבר, השיא של עונה מצוינת והליכתו של מיטצ'ל בדרך לחופה עם אביו ג'יי הייתה מהסצנה המרגשות שנראו בקומדיות האמריקאיות השנה.
8. אורפן בלאק (orphan black)
אני חייב להתוודות שבעבר פטרתי את אורפן בלאק כעוד "מותחן זבלון" שישחוק את עצמו לפני סוף העונה הראשונה. ואז החלה דרמת המתח לתפוס כיוונים מסקרנים, מפתיעים ומותחים והנה אנחנו, אחרי העונה השנייה וכבר ברור לנו שזבלון זה לא. הסדרה עוסקת בקבוצת נשים המגלות שהן למעשה שיבוטים ונאלצות להתאחד למרות ההבדלים הרבים בסגנונות חייהן כדי לגלות את מוצאן ולשרוד התקפות שונות ומשונות.
כפי שניתן להסיק (בהנחה שהסדרה כתובה היטב, והיא כתובה היטב), יש כאן קרקע פוריה לדיון משגע על זהות, שונות, תורשה גנטית מול תנאי חיים, הגבול בין עצמי לבין האחר וכן יחסי משפחה. ובין כל אלו, מעניין להבחין שחלק ניכר מעלילת העונה השנייה עוסק בניסיונות להציל את קוזימה, המשובטת המדענית הלסבית המגניבה עם הראסטות והמשקפיים השחורים, וביחסיה עם דלפין האוהבת/אויבת הצרפתיה שלה. שאלת ה"מולד/נרכש" בדיון הלהט"בי מקבלת כאן עמדה קונקרטית: אם לכל המשובטות (פגשנו עד כה תשע) יש את אותו מטען גנטי, ורק אחת מהן בקטע של בנות, מה זה אומר על המין האנושי כולו?
טוויסט נוסף מתרחש כאשר אל התמונה מגיע משובט נוסף. משובט? כן, זהו טוני, גם הוא בנוי מאותו מטען גנטי, אלא שהוא טרנסג'נדר. אה, וכן, הוא מתחיל רומן עם פליקס, האח-למחצה הגיי של הגיבורה. גם "אורפן בלאק", כמו "משפחה מודרנית", "משחקי הכס" ו"בית הקלפים" הייתה השנה "סוס טרויאני" שהכניסה דיונים מורכבים, שעד כה מקומם היה בתוך הקהילה בלבד, אל בתיהם של צופי טלוויזיה בכל העולם.
9. האנטומיה של גריי (grey's anatomy)
כבר כמה עונות היו היחסים בין קלי ואריזונה במשבר. הייתה כאן בגידה, תאונת מטוס, תאונת רכב, עזיבה לאפריקה, כניסה להריון, קריטת רגל, התאחדות, מעבר דירה והחלטה על פונדקאות, מה שנראה הרבה אבל ביחס לדחיסות האירועים הכמעט מדע-בדיונית של "האנטומיה", זה דווקא קו עלילה נורמלי. שונדה ריימס, היוצרת, הקבילה לא פעם את היחסים הראשיים בסדרה, של מרדית' גריי ודרק שפרד אל היחסים בין קלי ואריזונה כשני קווי עלילה מובילים. בעונה הנוכחית, השתיים התפצלו, הגיעו לטיפול ובסופו של דבר, מחליטות להיפרד אחרי פרק קורע לב בו הן מצוות לחיות בפירוד של שלושים יום. עם סוף 2014, העונה עוד לא נגמרה אך בינתיים נראה שלפחות לזמן זה, אין הרבה תקווה לזוגיות המרכזית הזאת. האם נקבל כאן קו עלילה ראשון על גירושין חד-מיניים? גם זה קורה.
10. גלי (glee)
טוב, אי אפשר הרי לסיים רשימה שכזו בלי להכניס את הסדרה שהגדירה סדרות גייז בעוד שבמרכזה עומדת בחורה סטרייטית יהודיה. אז מה היה לנו השנה? רייצ'ל הולכת בנעליה של אייקונית ההומואים האלמותית ברברה סטרייסנד וזוכה בתפקיד ב"מצחיקונת" בברודווי ומבלה את ערב הבכורה במועדון גייז. סנטנה מצטלמת לפרסומת לפטריות וגינליות, פוגשת אהבה חדשה (דמי לובטו) הנעלמת ללא מילת הסבר עם שובה של האקסית המיתולוגית בריטני ס. פירס והשתיים זוממות נסיעה ללסבוס. הטרנסג'נדרית יוניק שרה את "if I were a boy" אחרי אפליה בבית הספר והבנים מיד מתגייסים להרביץ למי שצריך לפני שגם כל הדמויות הללו נעלמות לבלי שוב. קורט מתחטב בעוד שבליין משמין (תירוץ לתצלומי ישבן של דארן כריס. ולמה לא אני שואל). גבר חדש (אדם למברט) נכנס לחייו של קורט, בליין מקנא וזה עובר לו. קורט נופל קורבן לפשע שנאה של אלימות בריונית ברחובות ניו יורק, וגם זה עובר לו. בליין הולך מאחורי גבו של קורט (הא) ומשתף פעולה עם זמרת אייקונית (שירלי מק'ליין). אה וכמובן - הצעת הנישואים החד מינית (או בכלל) הגרנדיוזית ביותר שראינו בטלוויזיה, בפרק כפול המוקדש לשירים של הביטלס. וגם פין מת, אין שום דבר להט"בי בזה אבל זה היה עצוב.
אבל נסיים בשיר שמח כי א. זה מה שהוא היה רוצה (מפתיע שסדרה יכולה להחזיק עונה שלמה המתבססת רק על המשפט הזה) וב. כי הייתה לנו שנת טלוויזיה וקולנוע גאה משגעת וצריך לחגוג. אז בליין: היט איט!