אלוהים אדירים, תעשה שייתפס כבר הרוצח הזה כדי שיהיה ללסביות, להומואים, לבי, לטראנס ולקרוביהם הסטרייטים בתקשורת לאן להפנות את השנאה העצמית והתוקפנות המצטברת בהם, כי כל הסיפור הזה מתחיל להיות ממש רע לעור הפנים.
אליי למשל, הגיעו צוותי טלוויזיה הביתה בלי מאפר/ת/בי/טראנס, מה שהוכיח לי סופית שהמלחמה הזו, מלחמת אחים/אחיות/בי/טראנס, עולה למדרגה גבוהה ומסוכנת ממנה יהיה קל מאוד לכל הקהילה החביבה הזו לבצע התאבדות קבוצתית ולגמור את העבודה. שהרי הויכוח הסוער על האאוטינג הוא רק ההתחלה. תנו לנו עוד שבוע בלי רוצח נתעב לתלות בכיכר העיר, ואנחנו נמצא סיבות נוספות לפרק זה לזו/בי/טראנס את הצורה. ואם כבר שאלתם, אז דווקא יש לי כמה רעיונות.
1. כל עניין הלהט"ב (לסביות, הומואים, טראנס ובי) הזה לא נראה לי. השזירה שלי כהומו גברי ולבן (מינוס רבע עירקי, מינוס רבע מחוות יד נשיות בלתי נשלטות), בתוך זר קוקיצינות שכולל ערב רב של הומואים שריריים, לסביות ירושלמיות מזרחיות, טראנסיות שחתכו, טראנסיות שגידלו, ביסקסואלים נשואים קווקזים ולא נשואים עם נטיה לבגדי נשים, גורמת לי להרגיש לא שייך. אני דורש בזאת לקבל קטגוריה משלי, שכן אני חש שהסבל שלי כהומו גברי ולבן מינוס מינוס אינו זהה לסבל של להט"בים אחרים, ואת העוול הזה אני דורש לתקן.
2. כבר בהפגנה הראשונה נגד הרצח שמעתי קולות שטענו שהאשם האמיתי הוא הכיבוש. אני נגד הכיבוש. אני כתבתי לא אחת נגדו ועיתון "נקודה" אף בחר בי במצעד עשרת העיתונאים האויבים של המתנחלים. ועדיין, להאשים את הכיבוש ברצח, בהומופוביה ואף בשנאת מהגרים, זה בון טון דמגוגי, פופוליסטי ורדוד מאין כמותו.
הומופוביה וגזענות היו הרבה לפני הכיבוש וכמו מקקים, יהיו גם לאחר שהוא יסתיים בשעה טובה. גם במדינות שאינן כובשות כרגע (הולנד, גרמניה, ספרד, איטליה) יש הומופוביה ושנאת מהגרים. בארה"ב רצחו הומואים לארוחת בוקר הרבה לפני כיבוש אפגניסטן ועירק. הכיבוש אחראי להרבה עוולות נגד הפלסטינים. בני האדם (וזה כולל להט"בים, אגב) ונפשותיהם המרתקות הם אלו שאחראים לרגשות כמו שנאה, תוקפנות וחרדה שגדלים בנו מסיבות שונות ומשונות לרמות כל כך גדולות לפעמים, שהם מופנות נגד עצמנו ונגד השונים מאיתנו. שנה א' בפסיכואנליזה.
3. מה שמחזיר אותי לעניין האאוטינג. ישאלו את עצמם אותם מוציאים מהארון למה הרגישו צורך להפנות את רגשותיהם התוקפניים כלפי חבריהם/חברותיהם/בי/טראנס לקהילה דווקא עכשיו. איזו שנאה עצמית איומה וחרדה נוראית עורר הרצח אצלם, עד שלא עמדו בזה יותר והחליטו לסובב את הסכין אל ליבם פנימה.
אני מניח שמי שהדחיק בעשר השנים האחרונות את העובדה ששנאה תמיד היתה ותמיד תהיה, מי שחשב/ה/בי/טראנס שההומופוביה נעלמה ברגע שהופיעו שופטים מחוץ לארון ב"כוכב נולד", ספג טלטלה עזה שהחזירה אותו לרגע למקום כל כך חלש ומפוחד בעצמו, עד שהיה חייב להתחזק שוב על חשבון אחרים. ואין מטרה נוחה יותר מחברי הקהילה שבארון.
4. עכשיו יגידו שאני תומך בארון. אני לא, ויש לי קבלות, בין אם במאמרים שפרסמתי בעיתונות ובין אם ביצירות שכתבתי. בעונה הראשונה של "עד החתונה", סדרה שאני אחד מיוצריה, בני הזוג כמעט נפרדים כי אחד מהם מבקש להישאר בארון והשני לא מסכים לחיות ככה יותר. "יוסי וג'אגר" הביא לגל יציאות מהארון של גייז שלא רצו לגמור כמו יוסי, דפוק כמו שרובנו היינו בגילו, שמוצא את עצמו אילם בשבעה של אהובו בעודו ממלמל אך עדיין לא מסוגל לבצע את מילות השיר "בוא", שממליצות לעמוד באור ולא בצל. ועדיין, לצאת מהארון היא בחירה, כמו גם להישאר בו. אני בעד בחירה אישית. אני נוטה לבוז לאנשים שחושבים שהפוליטי בא לפני האישי, גם אם באופן אישי אני אדם מאוד פוליטי והייתי שמח אם גם אחרים יהיו.
5. לפעמים אעדיף את הפוליטי על האישי. נניח, אם הייתי במדינה שמוציאה להורג להט"בים באופן שיטתי ועל פי חוק, או אז הייתי מוציא מהארון חברי קהילה בעמדות כוח בפוליטיקה ובתרבות שאולי היו יכולים לעזור במאבק לשינוי המצב. למרות הרצח, מדינת ישראל רחוקה מכך ומצבנו כקהילה מעולם לא היה טוב יותר. אני אפילו אעז ואומר שאלמלא מצבנו היה טוב כל כך, לא היה הרצח הזה מתרחש.
בקיצור, באופן אישי הייתי ממתין עם נשק יום הדין של נגני הבוזוקי לזמנים איומים יותר, ורק אז משגר אותם למשכן הכנסת ו/או לכיכר רבין. וגם זה לא בטוח. בזמנים קשים יותר, אשגר את עצמי לחזית כמו שכבר עשיתי לא אחת. אצעק "אחרי" ואקווה שהתחת שלי עדיין נראה טוב מספיק כדי למשוך אחריו צבא שלם.
6. אני מודה שכעיתונאי וכעורך, סרבתי בתוקף לשתף פעולה עם יוצרים בארון. לא הסכמתי לשקר לקוראיי. מנעתי בגוף השחיין שלי ראיונות עם יוצרים וסתם מפורסמים לרגע, שהסכימו לספר על הילד שעשו כדי למכור אלבום חדש אך סרבו לספר שהם מגדלים אותו בזוגיות חד-מינית או שלישיה רב-שנתית. רוצים למכור אלבום? נסו בבקשה למכור אותו בראיון משמים בו אתם מסבירים לקוראים המנקרים כמה נפלא זה לחבר אקורדים לעת שקיעה. חשבתי שלא מתפקידי לפרסם ראיונות משעממים ומלאי הסתרות ושקרים, כך שמי שמעוניין לקפוץ ולהאשים גם אותי בבריונות מוזמן לעשות זאת, אבל אני חושב שיש הבדל בין זה לבין הוצאה מהארון.
7. וסתם כדי לעצבן - למה אין מספיק ייצוג ללסביות?? אז זהו, שאין. אף פעם אין, וגם זה בטח אשמת הכיבוש. יאללה, תתפסו כבר את הרוצח.
נ.ב - תנחומי למשפחות השכולות. מישהו זוכר?