הילה אזולאי, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית החליטה להשתמש בפרויקט הגמר שלה - "פרסונה" על מנת להעביר מסר חברתי. לשם כך בחרה להפיק מגזין לפתיחות חברתית העוסק בקהילה הטרנסג'נדרית, ומציג באור שונה את הקהילה, הסובלת לדעתה מדימוי לא הוגן בחברה הישראלית.
"מטרתו של הפרויקט היא לעורר את השוני המגדרי, ולהביא לתודעת הציבור את פשר התחושות הפנימיות והמולדות של אנשים מהקהילה המכתיבות את התנהגותם", מסבירה הילה, "הפרויקט הזה נעשה מתוך היכרות קרובה שלי עם הקהילה הטרנסג'נדרית והידיעה כי יש צורך הכרחי לעצור, להקשיב ,ללמוד, להבין ולאפשר לקהילה הטרנסג'נדרית מקום שווה בחברה בה אנו חיים. המשתתפים הינם חלק מהקהילה שהסכימו לחלוק את העבר וההווה של חייהם".
למה דווקא טרנסג'נדרים?
"טרנסג'נדרים הם קהילה מוחלשת והרגשתי שזה הרבה מפני שאין מספיק מידע בנושא ואין הסברה מה זה טרנסג'נדרים, מהו שינוי מין, מהי דיספוריה מגדרית, מה ההבדל בין טרנס למלכות דראג ועוד אינספור שאלות שאין עליהן מספיק תשובות בתקשורת הישראלית הנוכחית. המגזין הוא פתח להסברה הזו".
הויזואליות של המצולמים חזקה מאוד. זה מסמל משהו?
"מטרת הצילומים הם להראות בצורה הנקייה והאותנטית ביותר את הפנימיות של המצולמים, להעביר רגש ואנושיות ובכך בסופו של דבר זה מה שמאפשר לקהל להתקרב אל הנושא ולהתפנות למסר".
יש חלק שלם על צילומי חתונה. למה?
"רבים מהקהילה מרגישים קושי רב במציאת זוגיות, ונלחמים מדי יום להשתלב בחברה ולהיות חלק שווה ובלתי נפרד ממנה ולנהל אורח חיים נורמטיבי, להתחתן, להקים משפחה ולגדל ילדים. כדי לקדם את זכויות הקהילה הפקתי סדרת צילומי 'חתן כלה' כאשר המצולמים הינם חלק מהקהילה הטרנסג'נדרית המציגים זוג מאושר ביום חתונתם".
איך היו התגובות?
"התגובות היו מדהימות. הרבה אנשים מבחוץ שלא מכירים את הקהילה הלהט"בית והקהילה הטרנסית בפרט, ראו את התמונות ומאוד התלהבו. נוצרה אצלם סקרנות מרובה לנושא, שזו בעצם המטרה".
בואו לקרוא את סיפורם של המשתתפים ולצפות בתמונות האישיות:
טל שנצר, בן 28, מראשון לציון
"מתחילים איתי, אני נחשק, אני גאה שאני טרנס"
"כשהייתי רואה את כל הבנים בשכבה מתחילים עם חברת ילדות הייתי אכול קנאה, הרגשתי סוג ב' שנדפק כשנולדתי בת. בצבא כשהיו מדברים אליי בנקבה לא הייתי מסוגל לסבול את זה, זה היה גומר אותי. החלטתי שאני רוצה להיות בן".
>> לסיפור המלא והתמונות של טל שנצר לחצו כאן
ארז כהן, בן 41, אבא לילד
"סבא היה רב חרדי, והיה הראשון להסביר לי על טרנסג'נדרים"
"נולדתי למשפחה חרדית ותמיד ידעתי שאני בן, אבל הוריי קבעו מי יהיה החבר שלי וחיתנו אותנו. סבלתי מאלימות שהייתה מופנית כלפיי וכלפי התינוק, ועזבתי את הבית. כשהוא שמע שאני מיישם את השינוי לו חיכיתי כל חיי, הוא פנה ללשכת הרווחה ולקחו לי את הילד. כיום הילד גדול, ואומר שתמיד חשב שיש לי ראש של גבר. אני בן 41, 4 שנים בתהליך, וסבא מלווה אותי במחשבות כל רגע".
>> לסיפור המלא והתמונות של ארז כהן לחצו כאן
עמית גפנר, בן 35, ממושב במרכז הארץ
"לבשתי חצאיות, גרביונים ונעלי לכה בלי ברירה"
"נולדתי כבת למשפחה דתית. הדבר הראשון שעשיתי זה להסתפר קצר, וכשראיתי את סבתי חולת האלצהיימר לראשונה אחרי התספורת היא פנתה אליי ושאלה אותי "למה אתה לא עם כיפה?". לא ידעתי מה לענות כי פחדתי שהמשפחה שלי תישמע".
>> לסיפור המלא והתמונות של עמית גפנר לחצו כאן
ליה בר-לב, בת 29, גרה בתל-אביב
"אני לא מתיימרת להיות אישה, אני טרנסג'נדרית"
"בגיל 18 עברתי לתל אביב והתחלתי עם הטיפול ההורמונלי. ההורים שלי לא ידעו על השינוי אבל רציתי להיפגש איתם. לפני שהגיעו התלבשתי כמו בן, אבל כשהסתכלתי על עצמי במראה הבנתי שאני נראית מגוחך - הרי רואים חיצונית שהשתניתי. החלפתי בגדים, התאפרתי, סידרתי את השיער ונראיתי כמו שהרגשתי. אני רואה את האישה שבי בהתנהלות היומיומית ובהתנהגות שבאות לי באופן טבעי".
>> לסיפור המלא והתמונות של ליה בר-לב לחצו כאן
דילן סהר, בן 18, מאשדוד
"רציתי שיפנו אליי בזכר, כי כך הרגשתי שלם"
"בגיל 15 גיליתי שתספורת קצוצה לנשים עולה פי שניים מתספורת קצוצה לגברים. כעיקרון לא הסכמתי לשלם כפול, ולכן חזרתי למספרה, אך הפעם הצגתי את עצמי כגבר. זו הפעם הראשונה שפנו אליי בלשון זכר, ומאז רציתי שיפנו אליי בזכר".
>> לסיפור המלא והתמונות של דילן סהר לחצו כאן
>> בואו להיות חברים של mako גאווה בפייסבוק
ניתן ליצור קשר עם יוצרי הפרויקט: הילה אזולאי - מעצבת גרפית, הצלם תומר פיינבורג