>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
במצעד הגאווה האחרון הייתי שם איתן על המשאית וזכיתי להרגיש לכמה רגעים את העוצמות שבתחושת השינוי, המאבק והעשייה למען קהילה אחרת- פחות מדומיינת ויותר שוויונית. אני לסבית פמיניסטית כבדה, אני אולי יכולה לנופף בדגל אבל לשלב צעדי ריקוד ולהרים ברחבה זה כבר סיפור אחר לגמרי שהשארתי לטובות ממני. עוד קצת שיכורות מהלילה שעבר, בלייניות הקהילה מספרות על החוויות, העוצמות, התרומה ועל החברות שנרקמה עם השנים.
ההתחלה במחתרת
דנה וענת התחילו את דרכן במסיבות מחתרתיות ואזוטריות להן נחשפו קומץ נשים שזכו לקבל את כרטיס הכניסה הנחשק. ויקי אוסלנד (29), הייתה אחת מהן. "חברה שלי הזמינה אותי למסיבה במועדון 'מקסים'. היא אמרה לי להגיע ולא לספר לאף אחת על המסיבה, ככה הגעתי בפעם הראשונה למסיבה שלהן. זו הייתה מסיבה יוצאת דופן, אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה לסביות במסיבה אחת."
"אני חושבת שהן עשו משהו מאוד חשוב באותה תקופה, הן ממש יצרו חלל יוצא דופן, בטוח ומוגן. הן נתנו לי מקום רגוע להיות בו, לחוץ ככל שיהיה. אני חושבת שהן פשוט ליוו את ההתפתחות שלי בתוך העולם הספציפי הזה. במובן הזה שיש איזה קולקטיב ומרחב מוגן להיות בו. אסור לשכוח להן את כל מה שקורה בקהילה או לפחות את כל מה שהקהילה הזו מנסה להיות, הן גורם מאוד משמעותי בתוך הדבר הזה."
חיי לילה
ג'וד כוהן (31), הפנים המוכרות של ה'מינרווה' ובליינית ותיקה, הייתה עמוק בסצנת שירזי ומסיבות הגייז עד שהכירה את ענת ניר. "בגדול הכול קרה לי שם", מספרת כוהן, "הן העבירו אותי שלב כי הייתי בסצנה אחרת לגמרי. פתאום היה משהו יותר פרנדלי, יותר נגיש, פחות הארד קור. את נכנסת פתאום למקום שהלסביות הן לא נהגות משאית והן לא בוצ'ות ויש עשייה ותרבות וחיי לילה.
"יש לי הרבה חוויות שקשורות בדנה וענת, את כל בנות הזוג שלי הכרתי הרבה מהמסיבות האלה. וגם העשייה הנשית שזה משהו שתמיד מכונן בי ואני מאוד אוהבת אותו אצלן. גם תרבות וגם כיף וגם תמיכה בנשים ופרגון שלא תמיד יש בתעשייה הזו והיה לי כיף מאוד לעבוד איתן." כוהן, במאית וצלמת, סייעה לדנה וענת בצילום פרומואים לפסטיבלים וממשיכה בעשייה קולנועית גם כיום. "הרבה עבודות קבלתי בזכותן", היא מוסיפה.
"הן הצליחו ליצור מקום שנותן לך להבין שהסטיגמה לא קיימת במסיבות שלהן מהבחינה האינדיווידואלית. תמיד יש איכות וקהל יפה ומקום לגדול בו. גם היום שאני רואה את הקהל הצעיר אני מאוד נהנית. אני חושבת שהן באמת הביאו משהו חדש לגמרי."
גם ליאור רייכמן (22), נציגת הדור הצעיר, עושה את צעדיה הראשונים בסצנה הלסבית התל-אביבית ובוחרת לעשות זאת אצל דנה וענת. "ברגע שאני יודעת שזו מסיבה של דנה וענת אני מפנה זמן ביומן כי אני יודעת שזו מסיבה טובה ששווה לפנות לה זמן. הן מקדמות דברים, הן יוזמות ואין לנו הרבה כאלה".
לא רק מסיבות
"אני באמת לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיהן, אני לא חושבת שהן אפילו יודעות כמה השפעה יש להן, חלק ממערכות היחסים שלי החלו במסיבות שלהן. הן משלימות את החוויה הלסבית שאף פעם לא הייתה לי ויש לי כבר עשר שנים", אומרת אלפנט, "כשהגעתי ל'לסבית קטלנית' ולעולם של הלסביות והמסיבות זה היה כמו להיכנס לתוך עולם חדש. אני חושבת שאנחנו מחזיקות כל כך הרבה זמן ביחד בגלל שאני לא מהעולם הזה- ה'סטייט אוף מיינד' שלי זה בבית על הספה, מלאה במאמרים אם אפשר, אפילו כשאני מגיעה למסיבה אני ב'סטייט אוף מיינד' של בבית על הספה. אני חושבת שהחיים שלי לא היו נראים ככה לולא דנה וענת."
גם גילי פליסקין (37), מפרגנת לעשייה התרבותית. פליסקין, לסבית תל-אביבית גאה, מחברת הספר "דברים שרציתי לגעת" ומנהלת את קהילת ה'גיליסט' מספרת על ההתפתחות של דנה וענת בעשור האחרון. "דנה וענת הן כמו יין טוב – הן באמת משתבחות וממציאות את עצמן מחדש כל הזמן", אומרת פליסקין, "הן ייבאו בעשרים אצבעותיהן הרבה מהטוב הלסבי שמעבר לים – אירועי תרבות שלא היו חלק מהחיים שלנו קודם. למרות שהן המלכות הבלתי מעורערות של חיי הלילה הלסביים בתל-אביב, אכפת להן מהקהילה גם בשעות היום. הן לא רק באות לתת בראש בחשכת המועדונים ולעזור לנו לברוח מהמציאות, הן גם באמת רוצות לשנות אותה כשהמסיבה נגמרת."
"דנה וענת לא רק חיות את הקהילה ומרגישות אותה כקהל, הן גדלות ומתפתחות איתה ביחד. יש יחסים הדדיים ודינמיים שבהם הן קשובות לרחשי הלב שלנו, נמצאות עם היד על הדופק, לא נצמדות רק לאזורים הבטוחים ומרשות לעצמן לטייל גם במחוזות פחות מוכרים. יש להן המון אומץ, נחישות ויכולת להזיז הרים. הן מעורבות חברתית ופוליטית, דואגות לזכויות ולייצוג של נשים בקהילה, לא מפחדות להביע את דעתן ובאמת רוצות שיהיה לנו כאן יותר טוב."
"חיים לסביים בשבילן הם חיים של אמת, אושר, אהבה וגאווה – וזאת אנרגיה שכל קהילה צריכה", טוענת פליסקין ובצדק, "אם הן לא היו קיימות ברור שמישהי הייתה צריכה להמציא אותן, בדיוק כמו שברור שאף אחת לא הייתה יכולה להגות שילוב כל-כך משובח. אני אוהבת את שתיהן מאוד וחושבת שבלעדיהן הקהילה הייתה נראית לגמרי אחרת."
מודעות פוליטית וערכית
מיכל אנגל (25), סטודנטית לתואר שני ללימודי נשים ומגדר, הכירה את דנה וענת לפני שנתיים לערך במסיבה שהן ערכו. כשנשאלת על תרומתן והשפעתן של דנה וענת בקהילה, היא עונה "היות ואני באה מלימודי מגדר והזהות היא לא רק פנימית היא גם פוליטית, אני ממש חיפשתי תוכן אמיתי פוליטי-ערכי לזהות הזו שהיא מאוד אמורפית ולא ברור על מה היא עומדת ודנה וענת מאוד סיפקו את זה. לפניהן בקושי הייתה נוכחות."
"'לסבית קטלנית' זו בעיני התגלמות העשייה הפמיניסטית- קווירית", מוסיפה אנגל, "להביא הרבה בנות לאותו מקום זה נטוורקינג מטורף של נשים חזקות ולסביות וזה העיקר בעיני, הן יוצרות תוכן משמעותי וערכי לזהות הזו. אני חושבת ש'לסבית קטלנית' מגלם את זה מאוד טוב, הן עשו אז את ה'סקס מניפסטו'- מסיבה על תרבות המין ומיניות, גם המפגשים שהן עושות היום בשפגאט, הן לא רק 'טוב, בואו מלא בנות ותתחילו עם מלא בנות לצלילי מוסיקה מתחלפת'. לא חייבים להיות בסצנה מתירנית מאוד בשביל לבוא למסיבות האלה, הן נותנות מוצר תרבות שאין אותו במקומות אחרים."
"אני חושבת שכצעד ראשון, כמבשרות האמירה התוכנית-פוליטית בתוך הקהילה הזו הן עשו עבודה די טובה. זה בדיוק עומד על התפר שבין קוויר לבין פמיניזם וזה החלק הכי משמעותי בעיניי. הדבר המרכזי ביותר זה שהעשייה שלהם תורמת לעיצוב זהות גיי במובן הפוליטי של המילה ולא רק במובן המיני של המילה וזה הדבר הכי משמעותי לתחושתי. עבודה על נראות בקהילה שנשלטת על-ידי הומואים זה לא פשוט והן מצליחות."
תמיד בבית
רינת (33), מתקשה לדמיין את העשור האחרון נטול פעילותן של דנה וענת. ״אם אני חושבת על שבע השנים שאני חיה בתל אביב, אז חלק נכבד מהן עברו בסצנת חיי הלילה (והצהריים) של דנה וענת. קשה להגיד כיצד בדיוק הן השפיעו עליי, אולי לחשוב על השנים האלה בלי הקונספט של דנה וענת וזה נראה לי לגמרי אחרת. אני מניחה שכאן התשובה. הרבה אירועים קטנים שהשפיעו על חיי קרו הודות להן ולפלטפורמה שהעמידו בפני כאישה שאוהבת נשים. תמיד מרגישה אצלן בבית ותמיד יש משהו אחר לצפות לו. מקווה שימשיכו לעשות למען נשים. הייתי שמחה לראות אותן משקיעות בעוד פעילויות פמיניסטיות מעצימות.״
יום שבת, ה-15.12.12, מסיבת העשור של דנה וענת במועדון הקומפורט 13, תל-אביב.