בשנים האחרונות נפלה בשורה בעולם ההיפ הופ. כמו כל חלקה טובה, הגייז הגיעו גם אליה והפכו אותה לטובה יותר. אל הז'אנר, שהיה יותר מקושר עם גבריות מאצ'ואיזם, הומופוביה ומיזוגניה, התווספו אמנים שלא פחדו לצאת מהארון, לעלות על עקבים, ולעשות על זה ראפ. העיתונאים מיהרו להמציא לזה ז'אנר, "הומו הופ" או "קוויר ראפ", וסימנו את מובילי המהפכה.
אחד מהשמות הבולטים שקישטו את הכתבות הללו היה מיקי בלנקו - ראפר-פרפורמר אמריקאי, שנולד בכלל בתור מייקל קווטלבאום בקליפורניה, וביום שישי הקרוב יופיע לראשונה בישראל במועדון הברקפסט קלאב בתל אביב. הוא רזה ואנדרוגיני, שחור, חצי יהודי וגיי. גופו מקועקע בסמלי מגן דוד, ציורים של סנופי וביטויים כמו "ילד פוני". בלנקו לא החליף את המכנסיים הרחבים והכובע בחזיית פוש-אפ ועגילים, אלא צירף אותם אחד לשני. הוא גם גבר וגם אישה, ראפר/ית מוכשר/ת ואייקון אופנה חסר/ת פחד, עם קליפים שיצרו באז היסטרי ומעריצים שממתינים לאלבום הבכורה שלו.
למרות שהוא בקלות יכול לשאת את דגל הקווירים, מיקי בלנקו לא מתעניין באקטיביסטיות המסורתית. למעשה, הוא שונא את המילה "קוויר". "אני משתמש בה רק בגלל שהיא קיימת", הוא אומר, ובאופן כללי לא מתחבר לשיח המגדרי האקדמי, "הקהילה הזאת ניתקה קשר עם המציאות". ואם עדיין תתעקשו למצוא לו הגדרה, ב"אודות" בעמוד הפייסבוק שלו מתנוסס המשפט "מיקי בלנקו הוא כלב הומו".
בדומה לדרך שבה הוא לא משתף פעולה עם ייחוסו המגדרי, לבלנקו לא נוח להיות מקוטלג תחת הטרנד "ראפ קווירי" (בתוכו ניתן למנות אמני מיינסטרים כמו פרנק אושן שיצא מהארון לפני שנתיים, דמויות יותר קיצוניות כמו Zebra Katz ו-Le1f, ואת המצטרף הצעיר והקופצני Shamir).
Le1f המשעשע והקיצוני:
לטענתו, המגזינים סימנו תופעה תרבותית חדשה כשבפועל היא כבר קיימת שנים. "להיפ הופ יש דווקא היסטוריה של שבירה מגדרית", הוא אומר ונותן כדוגמה את מעיל העור של קנייה ווסט, טיפוח הגבות של טופאק, והפרוות הוורודות של קמ'רון. "אפילו לראפרים ההומופובים יש היצע תכשיטים מפואר יותר מחלון של 'טיפניז'", הוא גורס. לאחרונה הוא בכלל מעדיף להגדיר את עצמו כיוצר פאנק. בעקבות המיקסטייפ השני ששחרר בשבוע שעבר הוא הודיע רשמית: "אפשר לבחור לקרוא לי ראפר הומו, ואפשר לבחור לא לקרוא לי ראפר, זה לא משנה, אני אמשיך ליצור פאנק ללא גבולות".
היפ הופ, פאנק ועולם מוזיקלי עשיר היו מנת חלקו כבר מילדות. אביו הכיר לו את נירוונה וה-B-52'S, אחותו הגדולה את וו-טאנג קלאן ופוג'יז. משם הוא התחיל לחפור באינטרנט ולשמוע את כל מה שעבר בדרכו. פאנק הדליק אותו מאוד (להוציא טקסטים הומופובים), ולכן בין המודלים לחיקוי שלו, לצד באסטה ריימס וליידי גאגא, הוא מונה את ג'י ג'י אלין, הדמות הכי קונטרוברסלית בפּאנק. אלין היה פרובוקטיבי, סוטה ודוחה – בין השאר נהג לשבור בקבוקי זכוכית על ראשו ולדמם במהלך הופעה, להכות מעריצים מהקהל ולהשתין על הבמה. "ג'י ג'י אף פעם לא שם זין, עד מותו", בלנקו מסביר, "זאת עמדה מאוד אמיצה, במיוחד כשאנשים רוצים שתהיה 'בוגר'". הפאנק החדיר בו את שבירת המוסכמות, ואת האומץ לעשות הכול.
פרנק אושן שיצא מהארון לפני כשנתיים:
צעד אמיץ אחד שבלנקו עשה בצעירותו הוא אף פעם לא ישכח. לילה אחד, בקיץ שהעביר בניו יורק, הוא החליט לחבוש פאה, למרוח ליפסטיק וללבוש צעיף משי, ולצאת לרחוב. במהלך שיטוטיו הוא שמע הומואים לוחשים אחד לשני "זה גבר או אישה?", ללא יכולת הכרעה. ההבנה שזהותו הנשית מצליחה לבלבל, אפילו את הגייז, שינתה לו את החיים. "לא ידעתי שמיניות זה דבר כל כך נזיל", הוא אומר. "למרות שהייתי הומו, העולם היה עדיין שחור ולבן. לא ידעתי שאנשים כל כך מעורפלים מינית. לובשי חליפות עסקים יכולים להיות בקטע של משהו לא נורמלי".
הדמות הנשית שלו, מיקי בלנקו, הופיעה לראשונה בסרטון יוטיוב ב-2010, ומשם התפתחה למופעי אמנות ומוזיקה. את ההשראה לשם הוא שאב משמה של האלטר-אגו של הראפרית ליל' קים, "קימי בלנקו". הפריצה לתודעה הגיעה שנה אחרי, בעקבות ספר שירה שכתב, “From the Silence of Duchamp to the Noise of Boys”'.
ב-2012 בלנקו הוציא את EP הבכורה שלו, " Mykki Blanco & the Mutant Angels", המבוסס על ספר השירה, ומתעסק בחוויות המין והסמים של קוקסינלית בניו יורק. הקליפ הראשון שלו, Join My Militia"", שינה כל דעה קדומה על ראפרים. בכל זאת, אנחנו רגילים לראות חזיה ותחתונים ליד הראפר, ולא עליו. מאז הוציא שני מיקסטייפים ו-EP נוסף, אבל את הרעש הגדול הוא ממשיך ליצור דרך הקליפים. הטשטוש בין גבר ואישה הוא מאפיין קבוע בהם; כגבר הוא ראפר קשוח ששר על אלימות וסמים, וכאישה היא יותר בקטע של להרים. בקליפ לשיר ""Wavvy שהפך לוויראלי, כמעט קשה להאמין שמדובר באותו אדם.
המצטרף הצעיר והקופצני Shamir:
הדיבור הבלתי פוסק סביב מיקי בלנקו וז'אנר ה"קוויר ראפ" יצר ציפייה עצומה לאלבום הבכורה שאמור לצאת באביב 2015. "נדמה שמעריצי מיקי בלנקו אוהבים את שני הצדדים שלי: האפל והמסיבתי", בלנקו מספר על הלך הרוח שיאפיין את אלבום הבכורה. "הצד האפל בטח יהיה בולט, יחד עם הצד הנשי והארטיסטי. באלבום אני רוצה לפחות שני שירים מאוד הומואיים". מה שבטוח זה שבלנקו לא חולם על לכבוש את המצעדים עם שירי פופ סטנדרטיים. "אני אוהב ששיר הופך ללהיט לא בגלל שהוא כתוב כמו אחד, אלא בגלל שמה שנאמר הוא כל כך חזק, והביט הוא משהו שמעולם לא שמעת".
ביום שישי הקרוב הוא יופיע לראשונה בישראל, על במת מועדון הברקפסט בתל אביב. אם תהיתם לגבי הטעם שלו בגברים, הוא מעיד "אני זורם עם כל הסוגים. ניגרס אמיתיים, בחורים לבנים עם כיפה, ודוגמנים עם מיליוני עוקבים". מי מכם שעונה על אחת מההגדרות האלה מוזמן לנסות את מזלו בבקסטייג'.
מיקי בלנקו בהופעה, הברקפסט קלאב, שישי, 23:00, 60 שקל