ליין ה-GUM חריג גם בנוף חיי הלילה של תל אביב, דווקא בגלל הצניעות היחסית שלו. ההזמנות שלו משתמשות בגרפיקה דלה, ובדרך כלל הוא לא ינסה למכור לבליינים סקס וזוהר. נוסף על כך, הוא מאתרי הבילוי היחידים בעיר שפונים במובהק לקהילה הביסקסואלית, שבתוך ג'ונגל האל"ף-בי"ת של הקהילה הלה"טבית, נדחק לא פעם לשוליים.
"הליין הוקם לפני כמעט שנתיים", מספר גלעד אדמוני, מהיוזמים והמנהלים של GUM. "זה התחיל מיוזמה חברתית לנראוּת ביסקסואלית שהרגשתי שחסרה, ויחד עם חברי הטוב, אימרי קלמן, חשבנו לעשות סטיקרים ועשינו כמה: "אני נמשך גם לגברים", "אני נמשכת גם לנשים" ולהפך ולהפך. התגובות היו ממש טובות: אנשים מצד אחד חייכו וזה הצחיק אותם, ומצד שני אני חושב שזה באמת הצליח להעביר מסר - שיש גם וגם, שהכל פתוח וזה לא חייב להיות או או".
ואיך זה הפך לליין מסיבות?
"בשבוע שהייתי מאוד מבואס, אימרי וג'ייסון [השחקן ג'ייסון דנינו הולט] רצו לעודד אותי ודחפו אותי לעשות מסיבה, וככה זה התחיל. באותה תקופה היה לשלושתנו מעין סטודיו משותף וזה התחיל שם, כמסיבה קטנה וביתית, והלך וגדל. התחלתי להפיק את המסיבות בערך פעם בחודשיים עד היום".
התגובות היו טובות, אם כך
"התגובות שקיבלנו על המסיבות היו פשוט מרגשות ומפתיעות, והבנו שיש צורך, ושהמסיבה הזאת ממלאת תפקיד חשוב בשביל קהילה גדולה".
מה הקונספט למסיבות?
"הקונספט מאוד ברור - זו מסיבה ביסקסואלית. אבל אנחנו מנסים בכל דרך שהיא להבהיר שהיא כמובן פתוחה לכולם, אף אחד לא בודק שום דבר בכניסה", הוא צוחק. "ובאמת ככה זה במסיבות - יש הכל מהכל, מכל המינים, הגוונים והמגדרים וזה פשוט תענוג. חלק נוסף באג'נדה שהמסיבה תהיה זולה - גם מחיר הכניסה וגם השתייה, ואנחנו מנסים כמה שאפשר להקפיד על זה.
"לאחרונה, הצטרף למסיבות צוות גדול יותר של מתנדבים שרוצים לקדם פעילויות ואקטיביזם ביסקסואליים, לכן יחד החלטנו לעשות מסיבות מעט גדולות יותר במועדון ה"תחת", שזה באמת המקום להודות להם, וגם להקדיש את ההכנסות לאקטיביזם שכזה".
אז זה שילוב של אקטיביזם וחיי לילה?
"המטרה של האקטיביזם הביסקסואלי של הפורום הוא ליצור מרחבים, מפגשים חברתיים, אירועים והרצאות עבור הקהילה וכדי לקדם נראות ביסקסואלית. לגמרי חסרים מקומות בילוי לביסקסואלים/ות, למעט הקווירייב, שבעיניי נותן מקום לכולם, ופרויקטים ספציפיים כמו ה"פסטיבּי" [פסטיבל תוכן ביסקסואלי], אין ממש מקומות שמוקדשים לקהילה הזאת. אני באופן אישי לא מרגיש לגמרי נוח במסיבות הומואים/לסביות/סטרייטים מובהקות... אני תמיד מרגיש שזה לא לגמרי המקום שלי.
"יש תהליך חיובי בעיר ואין כבר כמעט מקומות שהם "סטרייטים בלבד", והמסיבות שלנו הן חלק מזה. יש בהן אווירה מהממת - הכל נעים, הכל פתוח, הכל בסדר והכל אפשרי, אני ממש מאושר שהצלחנו ליצור מקום כזה".
וקצת על ביפוביה, אם אנחנו כבר שם. למה לדעתכם התחושה הזאת רווחת בקהילה?
"לכולם קשה לתפוס ולקבל ביסקסואליות - גם להומואים ולסביות וגם לסטרייטים, לכן באופן תמידי אנחנו סובלים מביפוביה. בני אדם באופן כללי מאוד דיכוטומיים, קשה להם לתפוס משהו שהוא על רצף. קל יותר לכולם לקבל מישהו או מישהי שעשו מעבר מוחלט למין השני, למשל, אבל יש המון אנשים מכל מיני סוגים ומגדרים ומינים שנמצאים על הרצף, ואלה דברים שיכולים גם להשתנות עם הזמן. זה גם הכי יפה שיש".
ובכל זאת, אנחנו רגילים לחשוב על הקהילה כאוכלוסיה מכילה
"כל מי שמנסה להטיל ספק באמיתות הידועות סובל מהדרה ורתיעה. זה היה מאבקן של הפמיניסטיות בעולם שבו היה ברור שלנשים אין מקום בזירה הציבורית, זה היה מאבקם של ההומולסביות בעולם שבו הומוסקסואליות היתה מחלת נפש וזה המאבק שלנו ושל הטרנסג׳נדרים היום".
כוכב שעשינו בצייר
המסיבות שונות בשיווק ובתוכן שלהן מלא מעט ליינים אחרים בעיר. זה צעד מכוון?
"כמו גם שאנחנו מקפידים על מחיר כניסה נמוך ואלכוהול זול כשאפשר, אז גם הגרפיקה היא פשוטה וקלילה, בין אם זה בשימוש של דמויות שמרגישות לנו מתאימות וזה מצחיק אותנו, או סתם הכוכב ירוק-ורוד שלנו שאנחנו עושים בצייר של מייקרוסופט. הווייב הוא, "יש מסיבה, הנה הפרטים, עשינו איזה משהו בצייר של ווינדוֹז, בואו".
והמוזיקה?
"אנחנו מקפידים מאוד שיהיה די.ג׳ייאיות טובות, ושהמוזיקה תהיה גם היא ״גם וגם״, אקלקטית, שתביא גם פאן ופופ אבל גם אלקטרוני והאוס. מיטל שבח [גילוי נאות: שבח עורכת את ערוץ המוזיקה של mako] מלווה אותנו מההתחלה ואנחנו אוהבים אותה בקטע מוגזם. אליוט מתארחת אצלנו בעיקר במסיבות גדולות ומיוחדות, וכמובן סימי לי ג׳ונס ההורסת וגליטוריס הנסיכה"
בכוונה ציינת רק די. ג'ייאיות נשים?
"אנחנו משתדלים להביא בעיקר די.ג׳ייאיות פשוט כדי לנסות לאזן קצת את העולם הגברי הזה של התקלוט, זה הכל. המסיבות באמת-באמת טובות בעינינו. אנחנו רוצים שהמרחב יהיה הכי בטוח ונעים, שכולן וכולם ירגישו נוח עם עצמם ועם האחרים. זהו, נראה לי".
