בעיר שמשתנה כל כך מהר כמו תל אביב - קשה לדמיין ליין שישרוד עשור שלם, אבל הדרעק, שהפך לאחד מהליינים הבולטים והאהובים ביותר של הקהילה הגאה, נכנס לרשימה מצומצמת של ליינים שכן מצליחים לשרוד כל כך הרבה שנים.
אושר סבג, שהקים את הליין יחד עם אימרי קלמן וכיום מנהל אותו יחד עם גיל לוסטיג, מספר כי גם הוא לא ממש מעכל שהליין חוגג עשור. "אם להיות כן – ממש לא חשבנו במונחים כאלה רחוקים. זה משהו כיפי שלא היה לנו תכנון להתפרנס ממנו או שירוץ לאורך זמן. זה התחיל בתור מסיבה שהייתה אמורה להתקיים פעם בשבועיים, אבל אחרי תקופה מסוימת, כשראינו שיש היענות ומשיכה של הקהל, המשכנו עם זה - והנה הגענו לעשר שנים".
מה הוביל אתכם להקים את הליין?
"כשפתחנו את הדרעק, ראינו את כל הפרסומים של המסיבות והם היו באנגלית. מסיבות כמו "Swat", "Boys" ושמות כאלה – ולא הבנו למה שמות של מסיבות לא יכולים להיות כתובים בעברית. אמרנו שזה יכול להיות ממש מגניב לקחת את השפה העברית, ואפילו להקצין ליידיש שממנו הגיע השם 'דרעק'. החלטנו שבשונה לכרזות בכל העיר שהיו באנגלית - אצלנו הכל יהיה בעברית".
בנוף של מסיבות שמשתנות כל הזמן, איך מצליחים לשמור על רלוונטיות ולחדש?
"קודם כל הקו המוזיקלי. התחלנו כליין שמזוהה עם קו מוזיקלי אלקטרוני, אבל כשראינו שהקהל שלנו נמשך יותר לפופ – חידדנו אותו. כמובן שיש גם את הקליפים שלנו שבהם אנחנו עושים פארודיות על שירים קיימים בשפה ההומואית. בנוסף, אנחנו משתדלים לנוע בין מועדונים בעיר. הליין הקבוע שלנו עובר כל כמה עונות למקום חדש וזה גם דבר שיוצר רענון בליין".
במה שונה הסצנה היום ביחס ללפני עשור?
"מה שמאוד אפיין את הסצנה כשהליין הוקם הן מסיבות נישתיות. אז הסצנה הייתה יותר מפוזרת. היו המון ליינים – זה היה מאוד מקובל שלכל מקום יש ליין כל יום בשבוע – בלי יותר מדי מסיבות ענקיות. היום הבליינים זזו מאירועים קטנים ומסיבות נישתיות לליינים גדולים, מסיבות גדולות ופסטיבלים".
עם השנים רואים יותר סטרייטים וסטרייטיות במסיבות גייז.
"יכול להיות שזה קורה, אבל האמת? אני לא מסתכל על זה. מבחינתי כל מי שרוצה לחגוג איתנו מוזמן – לא נראה לי שיש מישהו שזה מפריע לו, ואם למישהו זה כן מפריע – אז בעיה שלו".
כאמור, לפני כחמש שנים, תפס את מקומו של אימרי קלמן גיל לוסטיג. "גיל עבד בדרעק תקופה מסוימת, ובהמשך הצטרף אליי כשותף", מספר סבג. "בהתחלה מאוד חששתי – אבל לימים הוא הפך לאחד החברים טובים שלי וזה אחד הדברים המשמעותיים בהצלחה של הדרעק. החברות שלנו נמצאת מעל הכל והיא גם זו שמאפשרת לנו לעבוד בצורה מעולה ביחד".
מה גיל הביא לליין שהיה חסר לפני?
"הוא מביא רוח של פאן, ואני מביאה את השטויות של הדרעק ואנחנו עובדים יחד מעולה. אני יותר בעולמות הארט והוא בעולמות הניהול. אנחנו משלימים אחד את השני".
בשונה מהרוב המוחלט של המסיבות בהם נדרשים הבליינים לשלם על כניסה, הדרעק הוא ליין חינמי מיומו הראשון. "זו לא ההחלטה הכי רווחית בעולם", מספר לנו סבג. "הרעיון הוא פשוט שאנשים יבואו, יבלו, ואת הכסף יוציאו אם הם רוצים על הבר. אני לא אמור להחליט להם כמה להוציא, אם יש אנשים שלא רוצים או יכולים להוציא כסף בערב – יש להם מקום לרקוד וליהנות איתנו".
המודל הזה הוכיח את עצמו.
"מבחינתנו זה גם חשוב ברמה הקהילתית והערכית. זה חשוב לנו מאוד שאנשים מכל השכבות הסוציו אקונומיות יוכלו לבוא, להתפרק ולחזור לשגרה שלהם".
מה עם סמים במסיבות? איך שומרים שהקהל לא יעבור את הגבול?
"אני לא צרכן סמים ולכן קצת קשה לי לענות על זה כי אני לא חלק מהדבר הזה. אם אתה שואל אותי – הדרעק הוא לא איזה ליין סמים מטורף. אני לא אומר שאין סמים בכלל בדרעק, אבל בסוף אנחנו ליין שהוא באמצע השבוע, וגם כשאנחנו עושים אירועי סופ"ש, זה בסוף מסיבת פופ ולא איזו מסיבה קשוחה. מי שרוצה לעשות סמים אני מקווה שהוא עושה את זה באופן אחראי ושיש מי שישמור עליו במידה וקורה משהו".
מסיבת העשור של הדרעק תתקיים ביום שישי הקרוב (29.10) ב"האומן 17" וינגנו בה אלמוג לבר, רן זיו ושקד דודוביץ'. את המסיבה ילווה וידאו קליפ שהוא הגרסה של דרעק ל"בת הים הקטנה" – שיתכתב עם מסיבת העשור. "גם המסיבה תהיה בקו של מתחת למים", מספר סבג ומוסיף: "זו זכות גדולה שהקהל אוהב אותך, כל עוד אתה שומר על כבוד לקהל שלך, אתה דואג לא לנצל אותו ולא לזלזל בו, ודואג שהמוצר שהקהל מקבל הוא טוב - אני מאמין שאפשר להצליח".
אחרי עשור – אתם רוצים להמשיך או שכבר חושבים על הדבר הבא?
"אין לנו מטרה לכבוש את חיי הלילה לנצח נצחים. אנחנו נפעיל את הדרעק כל עוד הוא רלוונטי, הקהל אוהב אותו ומסמן לנו שיש לו מקום. אין לי שום מטרה לדחוף לאנשים את המותג לגרון – אנחנו רוצים שאנשים ייהנו. ברגע שיגיע הזמן של הדרעק לומר שלום הוא יאמר שלום, אבל בינתיים אנחנו פה, משתדלים לעשות כמה שיותר כיף לבליינים שלנו עד שהם יגידו לנו מספיק. אבל בינתיים אנחנו פה – אם זה יהיה עשרים, שלושים או ארבעים שנה – בבקשה".
חגיגות העשור יתקיימו אחרי שנתיים קשות מאוד לדרעק ולחיי הלילה בכלל, אחרי התפרצות נגיף הקורונה. "היינו סגורים שנתיים, אני וגיל המשכנו לקדם את הקריירה האישית שלנו והדרעק נאלץ לעמוד בצד, עד שאפשר היה לחזור למועדונים".
כמה זה היה חסר לך ברמה האישית?
"זו הייתה תקופה מורכבת, כי אני באופן אישי מתפרנס מחיי לילה, ממופעי דראג ומאופרה – וכל אלה היו סגורים לתקופה ארוכה. זו הייתה תקופה שלא יכולתי לעבוד בכלל באף אחד מהמקצועות שלי והייתי צריך למצוא את עצמי מחדש ולהתפרנס – וזה מה שעשיתי".
אתה מרגיש שמשהו בתרבות הבילוי השתנה בעקבות הקורונה?
"לדעתי זה מוקדם מדי עוד לראות השפעות ארוכות טווח, אבל בשנייה שפתחו הייתה תחושה של חגיגה מוגברת. יותר אנשים יצאו והיה רעב מאוד גדול. עם התפרצות הגל הרביעי הייתה ירידה, למרות שלא היו המון הגבלות, אבל עכשיו רואים את הכל שוב עולה".
View this post on Instagram