הערב תתקיים במסגרת פסטיבל טורונטו הקרנת הבכורה של הסרט "סטונוול", המספר את סיפורו של הבר סטונוול בניו יורק בו החל המאבק של הקהילה נגד ההטרדות שביצעה המשטרה בשנת 1969. מרד שהפך לאבן דרך בהיסטוריה הלהט"בית והוליד מהאלימות את מצעדי הגאווה, המתקיימים עד היום בכל העולם.
הסרט, החשוב כשלעצמו, סומן כמועמד לאוסקר עוד לפני שהוקרן. אבל בשנה שבה ארצות הברית הכירה בנישואים גאים, שורה של סרטים צפויים לחטוף ל"סטונוול" את הפסלון, וזה דווקא טוב. שורה של סרטים עתירי כוכבים דוגמת ג'וליאן מור, קייט בלנשט, אלן פייג' ואדי רדמיין בתפקיד אישה טרנסג'דרית ינסו גם הם לספר את סיפורה של הקהילה מזוויות שונות, במה שנראה כמו שנת האוסקר הוורוד עשר שנים אחרי יציאתו לאקרנים של "הר ברוקבק" (אם לא היינו חוששים מבדיחה הומואית, היינו אומרים: הר ברוקבק – מאחוריך!).
"הסרטים הגאים הם דבר עצום ומשמעותי לקהילה הגאה, כמו לכל מיעוט אחר", אומרת השחקנית הגאה אלן פייג', כוכבת הסרט FREEHELD שהוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל טורונטו, "אך הם דבר עצום גם עבור כלל הצופים. אנשים רוצים גיוון, בין אם הם יודעים את זה ובין אם לא. בדיוק כמו שאני רוצה לראות בסרטים את הסיפורים הגאים ולהתחבר להשתקפות של החיים שלי בסרט, אבל אני גם רוצה לצפות בסרט המציג לי איך זה להיות אפריקאי-אמריקאי או אפריקאי-קנדי".
פייג' מככבת לצד ג'וליאן מור בסרט FREEHELD, המבוסס על סרט דוקומנטרי המספר את סיפור מאבקה של לורל הסטר, שלאחר שאובחנה כחולה בסרטן סופני, נאבקה על מנת שקצבת הפנסיה שלה תועבר לבת זוגתה סטייסי אנדרה.
הסרט משקף לצופים את סיפורם של אלפי זוגות גאים בכל רחבי העולם, אשר מתמודדים עם העובדה שהזוגיות שלהם אינה מוכרת על ידי המוסדות הרשמיים, מה שמונע מהם את זכויותיהם הבסיסיות.
"הסרט חוקר את המפגש בין האישי והפוליטי", מסבירה פייג', "המסר שלו הוא לא להתייחס לאנשים כמו אזרחים מדרגה שנייה, ולא להמעיט בערך האהבה שלנו. אל תגרמו לנו להתפשר על האופן בו אנו חולקים את האהבה שלנו עם אדם אחר, כי ברגע שאתם אומרים שאנחנו לא יכולים להתחתן כמו שאנשים הטרוסקסואלים יכולים, זה בדיוק מה שאתם עושים".
המסרים הללו משמעותיים במיוחד עבור פייג', שיצאה מהארון במהלך שנת 2014, לאחר שחתמה על החוזה להשתתפות בסרט. לדבריה החתימה על הסרט היוותה זרז ליציאתה מהארון.
"קראתי את התסריט ואמרתי לעצמי שאין אפשרות לעשות את הסרט הזה בלי להיות פעילה ומחוץ לארון. אני זוכרת שצפיתי במאבק של להקת פוסי ריוט וחשבתי כמה הן אמיצות. הרגשתי אשמה על כך שאני בארון. הייתה לי משפחה שקיבלה אותי ולא היה לי שום תירוץ להישאר בארון".
החיים בארון השפיעו גם על עבודתה של פייג'. "העצבות, וחוסר ההשראה ושמחת החיים באו לידי ביטוי בעבודתי", היא אומרת, "הרגשתי חסרת מוטיבציה והגעתי למצב של דכאון. היציאה מהארון גרמה לי להרגיש כאילו כל תא בגופי שינה צורה. הייתי שמחה יותר משאי פעם דמיינתי".
אין זה פלא שלקח שש שנים להפוך את הדוקו לסרט. סרט על חייהן של זוג לסביות הוא דבר נדיר בהוליווד המלאה לעייפה בסיפורים על גיבורים סטרייטים איתם הציבור הרחב יכול להזדהות. דבר נדיר עוד יותר הוא שסרט מסוג זה כולל כוכבת לסבית, שמוכנה להיות בוטה בשם מה שהיא מאמינה. אך אם יש משהו אחד שפייג' לא מוכנה לסבול, זה שקוראים לה אמיצה.
"למרבה הצער, יש מעט סרטים על אנשים להט"בים, כך שאנשים רבים מניחים ששחקנים שמגלמים דמות להט"בית לכאורה לוקחים סיכון בנוגע לקריירה שלהם", היא מסבירה, "אבל סרט כזה לא אמור להיחשב לסיכון. בדיוק כמו שאף אחד לא יקרא לי אמיצה בגלל שאני משחקת דמות סטרייטית, וגם לא צריך לקרוא לי כך".
הסרט זכה לביקורות נלהבות, אך לדברי ג'וליאן מור, המשחקת לצידה של פייג', הביקורת המשמעותית ביותר עבורה הגיעה מסטייסי אנדרה עצמה. "התגובה הטובה ביותר ששמעתי הייתה מסטייסי", אמרה מור, "היא מאוד חששה שהסרט הולך להיות בסגנון הוליוודי, לצאת מכל פרופורציה ולאבד תחושת אמינות. אך אחרי שצפתה בסרט היא אמרה שהיא הרגישה שהסרט מייצג אותה בצורה מדויקת, וזו באמת הביקורת הטובה ביותר שיוצר יכול לקבל".
חלוצת הניתוחים לשינוי מין
סרט נוסף המעורר גלים בפסטיבל טורונטו ומסתמן כמועמד בטוח לאוסקר הוא הסרט ''The Danish Girl, שנעשה בהשראת סיפור האהבה האמיתי של חלוצת הטרנסג'נדרים לילי אלבה ואשתה גרדה וגנר.
איינר (אדי רדמיין), הוא צייר מצליח המתמחה בנופים. הוא נשוי באושר לאמנית גרדה (אלישיה ויקנדר). ויחד הם גרים בדירה יפהפייה המשמשת גם כסטודיו. הרגע המכונן בסרט מגיע כאשר גרדה מבקשת מאיינר לדגמן בגרביון לציור של בלרינה עליו היא עובדת, ואיינר מגלה את התענוג שבלבישת בגדי נשים. גרדה, שבטוחה שמדובר במשחק תפקידים, משתפת עמו פעולה ומסייעת לו ליצור דמות חדשה - לילי. לאט לאט משתלטת לילי על אישיותו של איינר, עד שהוא מבין שזה מה שהוא רוצה להיות. הרופאים מצדם חושבים שהוא סכיזופרן ומנסים לאשפז אותו.
רדמיין, שזכה באוסקר בשנה שעברה על תפקידו בסרט "התאוריה של הכל", בו גילם את הפיזיקאי סטפן הוקינג, סיפר כיצד נפגש במשך שנתיים עם נשים טרנסג'נדריות על מנת ללמוד מהן מה עבר עליהן, ואף צפה בסרטוני יו טיוב רבים. "לא רציתי להצטייר כאדם שמשחק אישה, אלא כאישה הלכודה בגוף של גבר".
לילי אלבה הייתה אחת מהראשונות שעברו ניתוח לשינוי מין, אך בניגוד לגיבורי סטונוול, החלוציות שלה לא נבעה מהרצון לעמוד בראש תנועה חברתית שתוביל לשינוי, אלא מתוך צורך עמוק להיות סוף סוף עצמה ולבטל את הגוף המקורי שניתן לה. בסרט, מצליחים הבמאי טום הופר (שזכה באוסקר על סרטו 'נאום המלך') והתסריטאית לוסינדה קוקסון להציג בהדרגה את הדרך בה איינר לומד לקבל את האמת על זהותה של "לילי", שמגיל צעיר ידעה שהיא אישה, אבל בתקופה בה הודאה כזו התפרשה כסימן למחלת נפש ויכולה לשלוח אותה לבית משוגעים, למדה לשתוק.
במקביל, עוסק הסרט בהרחבה בבת זוגתה של לילי, שמגלה שבעלה הוא בעצם אישה, ושלילי היא אינה דמות שנועדה להעשיר ולגוון את חיי המין שלהם, אלא זהותו האמיתית.
קללת סיפורי האהבה הגאים בהוליווד
כאשר פטרישה הייסמית' פרסמה לראשונה את ספרה 'מחיר המלח', המתאר את סיפור אהבתן של שתי נשים ביו יורק של שנות החמישים, היא עשתה זאת תחת שם בדוי כדי להגן על עצמה ממחאה ציבורית.
כיום, סיפורי אהבה גאים הם חלק בלתי נפרד מהנוף התרבותי, אבל עבור קברניטי הוליווד עדיין מדובר בנושא קשה לעיכול. מאז "הר ברוקבק" שהיה הסרט הראשון שעסק בנושא וזכה להצלחה מסחרית לפני 10 שנים, לא שוחזרה ההצלחה, ויש כאלו שכבר מדברים על קללת סיפורי האהבה הגאים בהוליווד.
הסרט 'קרול', המבוסס על אותו רומן תקופתי של פטרישה הייסמית', ובבימויו של טוד היינס, ינסה גם הוא לשבור השנה את הקללה ולהצליח גם בקופות ולא רק אצל המבקרים.
כוכבות הסרט קייט בלנשט ורוני מארה, רואות בסרט הזה חלק ממגמת העוצמה הנשית הפוקדת את הוליווד. "אנחנו צריכים לדחוף קדימה", אומרת בלנשט, "הדומיננטיות של סיפורים גבריים על המסך הגדול היא עסק רע. זה לא משרת את הקהל. אנשים רוצים לראות סרטים טובים. צריכה להיות לנו גישה שווה לבתי הקולנוע".
כשהיא נשאלת האם זו הפעם הראשונה שלה כלסבית, בלנשט עונה בביישנות: "בסרט או בחיים האמיתיים?". לניסיונות להבין ממנה האם היו לה בעבר מערכות יחסים עם נשים, היא מגיבה: "כן. פעמים רבות", אך אינה מפרטת. בדיוק כמו קרול, שמעולם לא "יוצאת מהארון" כלסבית, בלנשט לא בהכרח מסתמכת על תוויות המגדירות נטייה מינית. "אף פעם לא חשבתי על זה", היא אומרת על הדרך בה חזתה את הדמות. "אני לא חושבת שקרול חשבה על זה".
כדי ללמוד על התקופה קראה בלנשט רומנים ארוטיים שנאסרו לפרסום באותה התקופה. "קראתי המון ספרי בנות-עם-בנות' מהתקופה", היא אומרת.
אחת הסצנות הזכורות ביותר ברומן מתרחשת בחדר במלון, כאשר שתי הנשים מממשות את אהבתן בפעם הראשונה. הסצנה מופיעה גם בסרט אך לא בפירוט. "זה לא 'הכחול הוא הצבע החם ביותר", אומרת בלנשט. "זו לא שאיפתו של הסרט".
לדעתה של בלנשט, אילו קרול הייתה חיה היום, לא היינו רואים אותה צועדת במצעדי גאווה. המיניות שלה היא לא פוליטית", אומרת בלנשט. "אני חושבת שיש הרבה אנשים שלא מרגישים את הצורך לצעוק את מיניותם".
מספיק עם סרטים גאים שהם בעצם על סטרייטים
במקביל לביקורות הנלהבות ולתשבוחות, נשמעות גם ביקורות כלפי הסרטים הללו, המתייחסות בעיקר לצורה השטחית בה הם מציגים את הדמויות הגאות, ולחוסר ההבנה בטיפול בדמויות אלו.
המבקרים טוענים כי הסרטים הללו נוטים להתמקד בדמויות 'נוחות לעיכול' עבור הצופה, אפילו על חשבון עיוות ההיסטוריה. יוצרי הסרט 'סטונוול' התמודדו עם מחאה על כך שבחרו 'להמציא' דמות של בחור לבן שתוביל את מאבק הגייז בניו יורק, והתעלמו מכך שטרנסג'נדרית שחורה היא שההייתה במציאות ממובילות המאבק. 'הנערה הדנית' זוכה לביקורת דומה כאשר, בניגוד לסיפור עליו מבוסס הסרט, בו נפרדת גרדה מלילי, בסרט נשארת דמותה של גרדה לצידה של לילי עד הסוף.
ולמרות זאת, טקס האוסקר הקרוב עשוי לסמן נקודת מפנה ביחס של הוליווד לסרטים גאים, ולקבוע האם תשבר סוף סוף תקרת הזכוכית, וסרט גאה של תעשיית הקולנוע של הוליווד, שהייתה עד היום מאופקת מכדי לממן פרויקט המובל על ידי דמות להט"בית, יהפוך להצלחה הגדולה של הטקס.
הצלחה שכזו עשויה להביא לשינוי המיוחל בתפיסתה של תעשיית הסרטים ההוליוודית את הסרטים הגאים, ולגרום לה להציג בסרטיה דמויות להט"ביות, לא בהכרח בשלב של שינוי מין או יציאה מהארון. אלא פשוט כחלק בלתי נפרד ממארג הדמויות של הסרט.
שינוי נוסף שיכול להגיע מהכרה זו, הוא השימוש בשחקנים גאים לגילום דמויות להט"ביות, כפי שאומרת השחקנית הטרנסג'נדרית רבקה רוט, שמגלמת את אחת האחיות של לילי בסרט הנערה הדנית: "אני חושבת שזה יהיה כנראה אחד מתפקידי הטרנסג'נדר האחרונים המגולמים על ידי שחקן סטרייט. ככל שיותר מאיתנו יטפסו בסולם הדרגות, כך סביר יותר שאנחנו נהיה אלו שניקח את התפקידים האלה".