>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אל המסע הזה תצא גם נרקיס טפלר, אשת חיי לילה לסבית, די.ג'יי וחיית רשתות חברתיות. טפלר מארגנת ליינים שונים של מסיבות, בעיקר לקהילה הלסבית והיא חברה בצוות שמפיק את מהדורת החדשות העצמאית של הירקון שבעים. כיום היא רזידנטית במסיבות של שירזי.
מוזה הרחק מהרעש התל אביבי
"אני חושבת שבמקרים האלו גם בלי להתכוון או לבחור, הייצוג הקהילתי הוא דבר שקצת נכפה על אנשים", היא עונה כשנשאלת האם היא מרגישה כמייצגת קהילה שלמה. "לא הייתי רוצה להרגיש שאני צועדת בשם הקהילה כשם שלא הייתי רוצה לצעוד בשם אף קהילה. מותר לי לצעוד בשם עצמי? מצד שני, גם אם יש מתאימים ממני לייצוג הקהילה, אף אחד (אדם בודד) לא יכול באמת לייצג קהילה על כל המנעד הכה רחב שהיא, וטוב שכך. אני פשוט צועדת בדרך לשלם. על כל המשתמע מזה. לפחות צועדת בדרך".
מה את מתכננת ליצור במהלך המסע?
"זו שאלה קצת קשה כי אני לא באמת יודעת מה אצור שם בינתיים. אני חשבתי על מוזיקה, כמובן, וגיא (ברילר) וגלעד רייך - היזמים והמקימים של הפרויקט ניסו דווקא לקחת אותי למקום שאני מרגישה פחות בטוחה בו.
חשבנו על לנגן באופן פרטי לאדם אחד, לאוזניות, תוך שיש לו את האופציה להעביר אותן לאדם אחר כשהוא מתחיל להשתעמם או כשמפסיק להיות לו כיף. יתכן שבמהלך המסע אנסה גם להיעזר בשקט והטבע כדי ליצור איזה טרק או משהו דומה. אבל אני לא מתחייבת אז אל תתפוס אותי במילה".
מבחינתה של טפלר, גם לחזור עם סקיצה זה אחלה. "מוזיקה היא בהחלט דבר תלוי אווירה ומצב ובעלת חיים משל עצמה. דבר שמתחיל ביערות ירושלים יכול להסתיים בברלין או בלונדון. איזה כיף זה? מה שבטוח הוא שהמרחק מכל הרעש האיום והנורא שאופף את תל אביב יכול לעשות רק טוב לריכוז וליצירה. מקווה לא לצאת היפית מדי. יש לי נטייה כזו".
הצעדה תועבר בשידור חי באינטרנט, כמעין ריאליטי, אך טפלר אינה בטוחה בקשר בין השניים. "על שאלת הקשר בין ריאליטי ואמנות אני לא מוסמכת לענות לך. זה כמו לשאול "מה אתה מגדיר כאמנות", ובתור אחת שמתה על האינסטגרם אולי אין לי ממש זכות לענות. בכל מקרה, השאלה הזו עומדת בשורה אחת עם שאלות כמו 'מה זו אהבה', 'האם יש אלוהים' ו'למה חיים אם בסוף מתים', אתה מבין?"
טפלר מסבירה, כי ריאליטי נועד בראש ובראשונה להיות משהו שזוכה לחשיפה. "אני לא בטוחה שמה שאנחנו הולכים לעשות שם - למרות התיעוד של המסע, מזכיר ממש פורמט של ריאליטי. לפחות לא זה שאנחנו נוטים להיחשף אליו. נראה לי שהמינון של המצלמות מסביב , תחושת החופש ואולי בעיקר העובדה שלא נהיה כלואים בשום בית ונזכה לנשום לא מעט אוויר (מבלי לצוד את הדג לארוחת הערב או להדיח חבר בקבוצה), מייצרים תחושה של משהו שהוא מאד אחר, שאולי גם יהיה אפשרי לקרוא לו אמנות. כרגע אין לדעת. נראה מה יהיה".
על מה תחשבי תוך כדי הליכה? מה הציפיות שלך מהאקט הזה?
"אני כנראה אפתח את המסע עם המחשבה: למה לעזאזל עשיתי את זה לעצמי, רוצה לחזור לפוך ולמזגן ולמה יש עלי זבובים וחרקי טבע משונים. ואסיים ב: איזה נוף מדהים אני לא רוצה לחזור מכאן אף פעם. אני מקווה להבחין בנקודות החיוביות של המסע בסמיכות לתחילתו. ובאמת פשוט ליהנות. כל דבר נוסף שיקרה - תקשורת עם אנשים מעניינים, פתיחת צ'אקרה אחת או שתיים, בונוס".
יוצרים אמנות ביחד
בנוסף לטפלר, יצעדו גם כרם הלברכט ואיתי דרווי, זוג גאה ויוצר. הלברכט הינו ארכיטקט, יזם תרבות ,מרצה ופעיל חברתי, שהקים ומנהל שותף של גלריה החללית בירקון 70. בין היתר, הוא עיצב את חללי התצוגה, העבודה והמגורים של המקום ויזם את פרויקט 72 שעות של פעילות עירונית, שהוצג בביאנלה לאדריכלות בבת ים ומסייר עתה ברחבי העולם. דרווי, בן זוגו, הינו מוזיקאי, די. ג'יי וראפר ובן לקהילת הכושים העבריים בדימונה. הוא היה הקצין הראשון בצה"ל שהגיע מתוך קהילת הכושים העבריים.
השניים חיים בזוגיות כבר כמעט שנתיים אבל עדיין לא יצרו אמנות יחד, כזוג. "עצם ההשתתפות שלנו היא יצירה זוגית", אומר הלברכט. "מחוץ למסע כל אחד מאיתנו יוצר בתחומו. המסע יהיה הזדמנות בשבילנו לחוות את היצירה אחד של השני בקונטקסט אחר. אני מקווה שתצא מזה יצירה משותפת, אבל זה בסדר גמור מבחינתי גם אם לא".
דרווי מסכים עם הלברכט בעניין הזה. "אנו מקיימים חיים משותפים ומצליחים כל אחד בתחומו לעסוק במה שהוא אוהב. אם יתאפשר לנו ליצור משהו משותף, יהיה ממש נחמד. באותה מידה, זה לא משהו שאני לחוץ עליו".
דרווי מספר קצת גם על הרקע ממנו הוא מגיע. "גם בקהילת העבריים, ממנה באתי, קיימת אמנות על גווניה, כאשר האמנות המוזיקלית מוצגת בפרונט. היא כמובן מעבירה מסרים ותחומי עניין שרלוונטיים לקהילה, וזה מה שמבדיל אותה (ככל אמנות שיש בה מסר) מאמנות אחרת. אחרי שנים בעיר אין הרבה דברים שגורמים לי להרים גבה. במיוחד לא בהקשר האמנותי. אני אמנם מגיע ממקום שמרני, אבל לקחתי משם את היכולת לכבד את האחר, גם אם השקפותיו שונות (אמנות במקרה שלנו)".
הפך את תחושת השונות למקור של כוח
נקודת המוצא לפרויקט היא ההנחה כי הליכה, כאקט של התבוננות עצמית ורפלקסיה על הסביבה, מאפשרת מרחב שבו אנשים מקהילות שונות יכולים ליצור קשרים משמעותיים. הלברכט ודרווי גאים בשוני שלהם.
"אני תמיד הרגשתי שונה, גם בגלל ההומוסקסואליות שלי, אבל גם בגלל דברים אחרים", אומר הלברכט. "למדתי להפוך את התחושה הזאת למקור של כוח, שום דבר הוא לא מובן מאליו בשבילי. אני רוצה לחשוב שכולם שונים, זה היה עצוב ומשעמם אם כולם היו אותו הדבר. אני לא מייצג קהילה, אבל שמח על ההזדמנות לנראות שהפרויקט מאפשר".
דרווי מתרגש מהמסע שלפניו. "למרות שכל אחד במסע מגיע מרקע אחר, יש מין תחושה מאוד גדולה שיש משהו אישי בתהליך שאותו נעבור. אני מודע לכל הדרכים בהן אני שונה מאנשים אחרים ובעיקר מייצג את עצמי כאן. במידה ויהיו קהילות שיוכלו להזדהות איתי, אז מעולה".
הדימוי לריאליטי כאן הוא טוב או רע ליוצרים? האם החשיפה היא פלטפורמה אמנותית או כלי לקידום כלכלי?
הלברכט: "ריאליטי זה חלק מהחיים, אני מתעניין באמנות שקשורה לחיים ומתעסקת בהם, לכן זה רלוונטי בעיני לשחק עם הפלטפורמה הזאת. אני לא חושב שיש בהכרח התנגשות בין אמנות לכסף".
דרווי מוסיף: "למרות הדמיון בין המסע לריאליטי, המוכר לכולנו, יש לי תחושה שהמסע מביא עמו משהו קצת אחר. המסע מאפשר מין אינטימיות ומעודד תהליך פנימי ואישי. הוא גם לא יתבצע למען ה'הייפ', למיטב הבנתי".
על מה תחשבו במהלך המסע?
הלברכט: "אם הייתי יודע עכשיו על מה אחשוב בזמן המסע, כנראה שלא הייתי יוצא אליו. הנושאים שמעניין אותי לחשוב עליהם הוא הקשר בין הגוף למקום, בעיקר בגלל שאני עוסק במרחב העירוני, זאת הזדמנות בשבילי לחקור קיום אחר שמסקרן אותי".
דרווי: "אני נורא מתרגש לקראת המסע, אבל לא יצא לי לחשוב לעומק מה אני עלול לעבור במסע. זהו עניין רגעי ואני מאמין שיגע בעיתו. אני בעיקר מתרגש לפגוש את האנשים שישתתפו ולהכיר את הסיפורים שלהם".
המנהל האמנותי של הפסטיבל: איתי מאוטנר
יוצר ומנהל הפרויקט: גיא ברילר
מנהל אמנותי שותף ועורך תוכן: גלעד רייך
הפקה: נועם כוזר