השעה שבע בערב ואני בפקקים מתל אביב לרחובות, בדרך לבקר את אמא שלי כמו שאני עושה כל סוף שבוע. חורף והשמשה מלאה מים, וכל מה שאני יכול להתפקס עליו הם המגבים. אני נוסע והלב כבד, כי נגן הסקסופון החמוד עם העיניים הסופר כחולות שיצאתי איתו, גמר איתי. למעשה, הוא היה הראשון שלי. לא הסקס הראשון, אלא הבחור הראשון שיצאתי איתו. חודש של חיזורים, מחמאות, הודעות והליכות משותפות ברחובות יפו, ואז, כאילו כלום, נעלם. אני כל כך צריך את אמא שלי עכשיו. זאת פעם ראשונה שיצאתי עם מישהו, ופעם ראשונה שהרשיתי לעצמי להרגיש ואני שבור, ומי אם לא אמא תעזור לאחות את השברים? רק שאמא לא יודעת שאני הומו.
אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי, אבל מאז שאחותי נהרגה בפיגוע ב-2005, כשהייתי ילד בן 18, אני מפחד לספר לה כי הלב שלה כבר שבור. מפחד לרסק את מה שנשאר מהרסיסים. אני מגיע ומחנה את האוטו. לוקח את התיק ואת הגיטרה ועולה הביתה. הערב מתנהל כרגיל, ואני מתארגן ליום הולדת של חברה. כשאני מגיע לפאב, אני ישר מדביק לעצמי חיוך מזויף ומנסה להסתיר כמה שאני רק יכול את כמה שעצוב לי. חברים שלי, כבר כולם יודעים, אז הם שואלים וזורקים משפטים מתבקשים כמו: "לא נורא, יבוא אחד יותר טוב", והדרמטיים יותר ביניהם מפצירים בי: "מגיע לך מישהו שיבין עד כמה אתה מדהים!". אז אני מחייך ושותה עוד קצת, ואז עוד קצת.
כשחזרתי לאמא באותו לילה, כבר לא יכולתי ואז אמרתי את המשפט הכל כך מפחיד הזה: "אמא, אני צריך לדבר איתך על משהו". אמא שלי שכבה על הספה בסלון וצפתה בטלוויזיה כששיערה הארוך מוטל על הרצפה, והסתובבה אליי עם מבט של "אני מקשיבה". אמנם לא צפיתי את זה, אבל התחלתי לא לבכות, אלא להתייפח. אני באמת לא חושב שבכיתי ככה מאז שאחותי נהרגה. אמא שלי כמובן נבהלה, וישר קמה להרגיע אותי. בין כל הדמעות הצלחתי איכשהו להוציא את המילים: "אני הומו". היא התיישרה והסתכלה עליי במבט נוקב ואמרה: "אני מקווה מאוד שאתה עושה סקס מוגן", ו"אני באופן אישי בכלל מעדיפה שתמצא גבר קצת יותר מבוגר ממך ועדיף שלא יהיה ישראלי". אני הפסקתי לבכות, כנראה גם מההלם של כמה פשוט זה היה והתחלנו לצחוק.
החיים החדשים שלי
ומאז כאילו התחלתי לחיות באמת, כי מאותו רגע לא הסתרתי יותר מאף אחד, ואם כמה שזה נדוש לומר, זה היה הדבר הכי משחרר שאי פעם קרה לי. חשוב לציין שאני מאלה שיש להם מזל, שהם מוקפים באנשים אוהבים שלא שופטים דת מן גזע ונטייה מינית. כל זה קרה בגיל 24, והיום בגיל 30, אשקר אם אגיד שלא נקלעו בדרכי הרבה גברים. האמת שחשבתי שברגע שאתה יוצא מהארון ועובר לתל אביב, זה כל כך הרבה יותר קל, אבל באיזשהו מקום זה אפילו נהיה קצת יותר קשה. עיר גדולה, חיי לילה וגברים יפים עטופים בהרבה צבעים והמון רעש ובלגן, וכולם רצים בתוך מין מרוץ לא ברור. ומתוך כל זה לנסות למצוא את האחד שדווקא לא רוצה לרוץ, אלא לעמוד איתך במקום.
אז לקח לי לא מעט זמן למצוא, והרבה פעמים מצאתי את עצמי חלק מאותו מרוץ עכברים, כשרוב הזמן לא היה לי ברור כל כך למה. ברוב המקרים היה נדמה שהערב לא יאריך חיים אחרי לילה משותף, ואם כן הצלחנו להתחיל איזושהי דרך ביחד, במקרה שלי זה אף פעם לא החזיק מעמד יותר מחודש. כמו מעין קללה, תמיד אחרי 30 ימים משהו קרה או בגללו או בגללי וזה נגמר. מעצם היותי זמר וכותב, זה בהחלט הניב לי פרי חיובי כי תמיד היה לי על מה לכתוב שירים, או על ההוא שעזב אותי או על ההוא שאני בלבלתי והמון המון על ה"לבד". ואז, כשהחלטתי פשוט לוותר, הוא הגיע. ולא, לא דרך אפליקציית היכרויות, מה שהפך את זה לקסום מהרגע הראשון.
האמת, בהתחלה לא התלהבתי. הוא התחיל איתי בפייסבוק, (הוא כמובן טוען הפוך), הוא היה נראה חמוד בתמונות, אבל לא עפתי במיוחד. כמובן שקבענו להיפגש ביום הכי חם של השנה במאי, וכמובן שהלכתי לאיבוד ובמקום להגיע לדרך השלום הגעתי לשלום עליכם. מיוזע ומעט מיואש בסוף הגעתי אליו. ואז, הוא פתח את הדלת. גבוה, עיניים כחולות שישר טבעתי בתוכן, זקן ג'ינג'י חמוד והחיוך הכי מקסים שראיתי בחיי. העברנו את הערב עם גלידה, נרות ויין, שבינינו, אין יותר מושלם מזה, ומאז אני נמצא במסע מסחרר וסוחף עם אחד הגברים המקסימים שהכרתי.
>> 20 שנה ל"בעל בעל לב": צפו בסרט המלא
>> הדוגמן הטרנסג'נדר לא משאיר הרבה מקום לדמיון
כשכתבתי את השיר "The grace of you & I", עדיין לא הכרנו, אבל מהרגע שהוא נכנס לחיי זה היה ברור שהשיר הזה שלו. כאילו כתיבת השיר חזתה את ההגעה של החצי השני שלי אל תוך חיי. אז מן הסתם הוא גם היה צריך להיות מצולם בקליפ.
להורדה מוקדמת של האלבום המלא שיהיה זמין להורדה בסוף נובמבר לחצו כאן
בסוף נובמבר תערך הופעה של האלבום. פרטים בפייסבוק