הזמר בצלאל, שיצא מהארון בשיר הבכורה "טוניסיה", מוציא את שירו השני "אהבה אסורה", מתוך אלבום אותו הוא משלים בימים אלה, ויכלול שירי דאנס בעברית ובאנגלית, עם אלמנטים והשפעות של מוזיקה מזרחית, רוק ומוזיקת עולם.
במקביל יוצא בצלאל להתקפה על הממסד החרדי מחד ואמנים מזרחיים שנמצאים בארון מאידך. אחרי שלדבריו סבל קשות מיחסה של החברה החרדית לחריגים ולהומוסקסואלים כנער ישיבה, השיר החדש הוא עבור בצלאל שיר אישי ופרובוקטיבי, כתב אישום פרטי נגד החברה החרדית: "אמרו לי שאני צריך להתבייש במה שאני עושה, אבל איך אפשר להתבייש עם גוף כזה", הוא אומר, ושר בפזמון: "אח, זה שורף לי, אח, זה כואב, אח, זה עושה לי טוב, זו אהבה אסורה".
"השיר הזה הוא התשובה שלי ל "גדולי התורה" ולדיכוי של ההומוסקסואלים בחברה החרדית והדתית", אומר בצלאל. "הוא גם שיר כיפי, קליט ורקיד, כמו כל דבר שאני עושה, אבל הוא גם סוג של כתב אישום אישי נגד משטר חשוך, וההצהרה האישית שלי שאני לא מתבייש על איך שאלוקים ברא אותי. אני מאמין באלוקים ולא ברבנים החשוכים שמדברים בשמו ובסך הכול רק מרחיקים אנשים מאמינים כמוני מהקדוש ברוך הוא. לממסד הדתי של היום לא תזיק קצת אהבת חינם".
"אני לא הזמר המזרחי היחיד שהוא גיי"
"אני לא הזמר המזרחי היחיד שהוא גיי", מוסיף בצלאל, "אבל אחרים מתביישים לצאת מהארון, אפשר להבין אותם ואני לא מתכוון להוציא אותם בכוח. בניגוד לזרם המרכזי של המוזיקה הישראלית, שם איש לא עושה עניין מהנטייה המינית של עברי לידר, במוזיקה המזרחית והחרדית עדיין יש קהלים שלא מוכנים לקבל גייז, וגם אני חווה את זאת על בשרי, בשלל עלבונות וטוקבקים מביכים".
"חבל רק שאותם זמרים מזרחיים ותיקים ובכירים ממני, הממשיכים לשכב בארון, לא מבינים שדווקא היציאה שלהם מהארון הייתה יכולה לעזור לקהל שלהם לקבל אותם ואחרים כפי שהם, ושבעצם זה שהם נשארים בארון שלהם הם מעבירים את אותו מסר שאני קיבלתי בילדותי, שההומוסקסואליות היא עניין שצריך להתבייש ולהסתתר בצילו, כאילו אלוקים יצר טעות וצריך להסתיר אותה".