>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בכל מקרה, שנות התשעים ותחילת האלפיים היוו נקודת פריצה בייצוגים הלהט"בים בטלוויזיה. לכן, בהמשך לכתבה על דמויות גאות בתחילת עידן הסיטקום האמריקאי, מצאנו לנכון להמשיך ולסקור את ההתפתחות של הטלוויזיה הגאה. כמו שציינו, יש משהו בטלוויזיה שמסוגל, מתוך סלון הבית, לערוך שינוי משמעותי בדרך שבה אנחנו חווים את העולם, ואת החברה.
אין צל של ספק שהטלוויזיה האמריקאית אחראית ללא מעט מהשינוי התפיסתי את קהילת הלהט"ב, או לפחות את החלקים ה'מיינסטרימיים' שלה. התכנים הלהט"בים של השנים האלה עברו כבר מייצוגים מגחיכים או מוקצנים וניסו להציג את הלהט"בים כתת תרבות קרובה אבל שונה ומובחנת.
אחרי שהצגנו כמה מהייצוגים הראשונים של גייז בסדרות, קבלו את המשך האבולוציה של דמות הגיי על המסך האמריקני.
אלן
הסיטקום 'אלן' (שבעונתה הראשונה נקראה 'these friends of mine') שודר מ-1994 עד 1998 והיו לו חמש עונות. למעשה, מהות הסדרה היא לא גאה בכלל. אלן מורגן (המגולמת על ידי, כמובן, אלן דג'נרס) היא בעלת חנות ספרים נוירוטית ומוזרה שבעיקר מתעסקת עם חבריה ומשפחתה המוזרים גם הם.
במהלך העונה הרביעית, החלו רמזים על נטיותיה המיניות של אלן. ואז בפרק 'the puppy', אלן הייתה הדמות הראשית הראשונה בטלוויזיה שיצאה מהארון. במקביל, אלן דג'נרס בעצמה יצאה מהארון בראיונות בתוכנית של אופרה ווינפרי ובמגזין 'טיים'. בשדה התעופה, אלן פונה ללורה דארן ואומת לה 'I'm gay!' אך בטעות מפעילה את המיקרופון של אינטרקום הטרמינל, כך שכולם שומעים זאת, כולל אמא שלה, בתדהמה.
הפרק דורג במקום ה-35 ברשימת הפרקים הכי טובים אי פעם של מגזין TV guide. מלבד הברייק ההיסטורי, 'אלן' הצליחה כל כך בעונותיה הראשונות שהיא הצליחה לשרוד את המחאות השמרניות בעקבות השינוי בתוכנית, וזכתה לעונה נוספת. זאת, בין השאר, כי דמותה של אלן היא כל כך מתוקה, מבולבלת ואהובה, שאיש לא יכל לראות בה כ'מאיימת'. עם זאת, הסדרה בוטלה לאחר עונה נוספת, בין השאר משום שהקבוצות השמרניות, הקהל הרחב, ולבסוף גם הקהילה הגאה בעצמה, הרגישו שהסדרה ממוקדת מדי בנושא הגאה ובצורה רצינית מדי שלא תואמת את הטון הכללי של הסדרה.
כמובן שאלן בעצמה המשיכה לעשות היסטוריה מאוחר יותר ועכשיו היא ברשימת הנשים המשפיעות ביותר בעולם, והסדרה שינתה את פני הטלוויזיה לנצח.
הכי גאים שיש
ב-1999 עלתה לאוויר בבריטניה הסדרה 'Queer as folk' (חלק מהביטוי "there's not so queer as folk", האומר 'אין מוזרים כאנשים'). הסדרה, המתארת את הרפתקאותיהם של שלושה גברים הומואים ב'כפר הגאה' לייד מנצ'סטר, זכתה להצלחה אדירה, למרות ששודרה למשך שתי עונות בלבד.
בעקבות הצלחת הסדרה הבריטית, showtime entertainment האמריקאית קנתה את הזכויות והפיקה גרסה משל עצמה, המתארת את סיפוריהם של קבוצת הומואים (וקצת לסביות) בפיטסבורג, פנסילבניה. בכך נוצרה הדרמה-באורך-שעה הראשונה בטלוויזיה האמריקאית שמתעסקת בצורה ישירה עם חייהם של להט"בים.
אם במקרה חייתם במאדים בתקופה הזאת (או, אבוי, עוד לא נולדתם), הסדרה מתארת את חייהם של בריאן ג'סטין, מייקל, אמט, טד, לינדסי ומלאני. הגיבור, בריאן הוא טורף גברים מיני במיוחד שחברו משכבר הימים, מייקל, מאוהב בו. דברים מתערערים כאשר בריאן פוגש את ג'סטין, תיכוניסט סקסי בן 17 (בסדרה הבריטית הוא בן 15) שמתאהב בבריאן, מאבד איתו את בתוליו ואף מצליח לפתוח איתו במערכת יחסים, שהיא אחד מסיפורי האהבה החד-מיניים היפים ביותר בטלוויזיה אי פעם. במקביל, לינדסי היא אימו של בנו של בריאן ומגדלת אותו עם בת זוגתה מלאני.
האינטריגות שבין הדמויות בסדרה הוצגו בלי להתבייש, בלי להסתיר, בלי להתייפיף, ובטח שבלי לצנזר. התוצאה הייתה סדרה מינית מאוד וגם איכותית, אנושית, ורגישה והפכה לאבן דרך בחיי הקהילה, בטלוויזיה ובכלל.
טאץ' עליז לסטרייט שיעיז
בניגוד לשאר הסדרות, 'טאץ עליז' (או 'queer eye for the straight guy') היא למעשה סדרת ריאליטי גאה. הסדרה נוצרה על ידי המפיקים הגאים דיוויד קולינס ומייקל וויליאמס והתבססה על ה'הבחנה הידועה' שגברים הומואים טובים יותר באופנה, סגנון, טיפוח אישי, עיצוב פנים ותרבות מחבריהם הסטרייטים.
כך, חבורת גברים הומואים (המוכרת כ'fab five') יצאה בכל פרק לעשות מייקאובר לגבר סטרייט תוך שדרוג המלתחה, הבית ושגרת החיים שלו. בעידן הנוכחי של הצפת סדרות ריאליטי מופרכות קשה להבין אולי מה משמעותה של הסדרה, אבל הצלחתה המטאורית והמפתיעה, הפיכתה לאחת הסדרות המדוברות ביותר בטלוויזיה, הספין-אופים והזכייה באמי הציבו סטנדרט חדש לתכנים גאים בטלוויזיה.
טד, קיאן, טום, ג'יי וכמובן קארסון הם אמנם סטיגמות מהלכות, אבל הם הוסיפו טאץ' מעניין לתקשורת ההומו-הטרו שעשתה אותה לא רק למדוברת, אלא לכיפית.
ישנן בנות
רבים ראו ב'ישנן בנות' ('the L word') כגרסא הנשית ל'הכי גאים שיש', לא רק משום שהם שייכים לאותה חברת הפקות, אלא כי גם היא מתמודדת בגבורה עם הניסיון להציג בצורה כנה וישירה את חיי האהבה, המין והרגש של קבוצת נשים לסביות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות, הפעם בלוס אנג'לס, קליפורניה.
אך 'ישנן בנות' זכתה בזכות עצמה למקום משמעותי במיתולוגיית הטלוויזיה הגאה של אמריקה במהלך ששת עונותיה, מ-2004 עד 2009. חשוב לזכור שלפני 'ישנן בנות'(וגם, למעשה, אחריה) ייצוגי לסביות על המסך הקטן היו דבר די נדיר, בטח לא כתפקיד ותמה ראשית של סדרה.
אמנם 'אלן' פרצה את הגבול אך בדיוק את הנחמדות הנערית והא-מינית שלה באה 'ישנן בנות' לשבור. בט, אליס, טינה, ג'ני, קיט ושיין האגדית אוהבות, שוכבות, מתבלבלות, פורצות וטורפות את החיים. 'ישנן בנות' לא רק הפכה לקאלט, אלא הולידה שושלת מכובדת הכוללת את 'הטבלה' (גרף המקשר בין כל הנשים שהיו זו עם זו בסביבת הגיבורות, קצת כמו אטרף) ואת ספין אוף הריאליטי 'the real L word'. אנחנו עדיין מחכים לממשיכת דרכה.
וויל וגרייס
במושגים של סיטקום, 'וויל וגרייס' היא המלכה האם של הטלוויזיה הגאה, ועד היום היא תוכנית הטלוויזיה המצליחה ביותר שהעמידה במרכזה דמויות גאות.
הסדרה עוקבת אחר השותפים לדירה והחברים הכי טובים גרייס אדלר, מעצבת פנים מבולגנת ונוירוטית ו-וויל טרומן, עורך דין מצליח, נאה, וגיי. הזוג המוזר מוקף בעוד שני חברים- קארן, ה'אסיסטנית' הביליונרית, השיכורה, המפונקת והצייצנית של גרייס וג'ק ('just Jack!'), חבר של וויל ושחקן/רקדן/זמר מוחצן.
מדובר בסיטקום המצליח ביותר בין 2001 ל- 2005 אשר שודר (ומשודר) ביותר מ60 מדינות ובמהלך שמונת שנותיו זכה ללא פחות מ-16 פרסי אמי ו-83 מועמדויות! במהלך הסדרה, וויל וגרייס מתפקדים כמעין 'זוג נשוי ללא מין' ואחד עם השנייה עוברים את תהפוכות חיפושי זוגיות ואהבה, תוך שהם האהבה הגדולה בחיים זה של זו. הסדרה משחקת למעשה עם מושג ה'פאג-האג'- הידידה הכי טובה של בחור גיי, והקשר הספיציפי והאינטימי בין השניים. במשחק וכתיבה שנונים ומיוחדים, 'ויל וגרייס' הצליחה לסחוף הרבה מעבר לקהל הלהט"בי (וכראיה- אבא שלי מכור) וסוף סוף פרצה את הגבולות האפשריים של טלוויזיה גאה.
הסדרות הללו אמנם הקפיצו את הדיון החברתי בנושאים להט"בים אך הייצוגים עדיין נותרו קצת שטחיים ופשטניים, אבל הטלוויזיה האמריקאית עדיין עובדת על זה...