שני עשורים מאז הרצח שזעזע את עולם האופנה, השבוע ב-yes ובצמוד לשידור המקורי בארה"ב, שודר הפרק הראשון של סדרת הדרמה האנתולוגית המדוברת "הרצח של ורסצ'ה". ג'יאני ורסצ'ה, שהחל כמעצב אופנה במילאנו בסבנטיז, ולימים הקים בית האופנה שהפך למותג בינלאומי משגשג, נורה למוות בגיל 50 בשעת בוקר מוקדמת, יולי 1997, על סף שער הכניסה לאחוזתו הראוותנית במיאמי ביץ' על ידי רוצח סדרתי ומעריץ אובססיבי בשם אנדרו קונאנן, שרצח לפחות ארבעה קורבנות לפניו, ושם קץ לחייו שמונה ימים לאחר מכן. תבנית הרציחות של קונאנן, שעסק כנער ליווי לגברים מבוגרים אמידים, הייתה מעיין מסע נקמה מלא שנאה עצמי והרסנות, בהמשך למצוקות נפשיות בהן לקה ובצל ההומופוביה ששררה באותן שנים.
המקרה הרגיש קרוב לליבו של יוצר הסדרה ריאן מרפי, אחד מיוצרי הטלוויזיה העסוקים והמבוקשים בעשור האחרון שחתום על שלאגרים כמו "גלי" והאנתולוגיה "אימה אמריקאית", כהומו מוצהר ומי שחורט על דגלו מאבק לשיוויון בהוליווד הרבה לפני הטרנד הנוכחי של MeToo ו-Time’s Up. מרפי הקים לפני שנתיים את "יוזמת החצי" במסגרת בחצי מכל ההפקות שלו מעורבות נשים, מהצוות והשחקנים ועד לבמאיות, וכעת הוא שוב מבקש להעניק תשומת הלב למאבק הקהילה הגאה בשנות התשעים, ב"עידן שלפני אלן דג'נרס יצאה מהארון", לדבריו. לראיה התרגום המילולי של שם הסדרה החדשה הוא "ההתנקשות בג'יאני ורסצ'ה", כלומר יותר מסתם רצח.
"המילה 'התנקשות' נושאת משקל פוליטי, ואני חושב שהיא מעבירה מסר שאדם מסוים נטל את חייו של אחר כדי לנסות להוכיח דבר מה", הוא מסביר בראיון מיוחד ל-mako גאווה, "אני חושב שזה בדיוק מה שאנדרו קונאנן ניסה לעשות וזה מה שאנחנו חוקרים לאורך העונה. כל הסיפור למעשה הולך אחורה מפרק לפרק, אנחנו יוצאים לדרך עם הרצח עצמו, ההתנקשות, ואז עושים רוורס כדי להבין את המניע שלו ומדוע הוא עשה זאת".
"לצלם את סצנת ההתנקשות היה מאוד מרגש. כל הצוות עמד ובכה, והעובדה שעשינו את זה במקום המדויק בו זה קרה לפני 20 שנים, זה הרגיש מאוד מיוחד. המחווה היא לא רק לזכרו, אלא גם לזכר הקורבנות הנוספים שנשכחו בפרשייה, ושיש להם התייחסות בחלק מהפרקים. רק לדמיין מה ורסצ'ה עוד היה מסוגל להשיג אם לא היה נרצח, זה עוצר נשימה, וזה האובדן האמיתי. אני מרגיש שזו אבידה של גאון ושל פוטנציאל להמשיך ולשנות את פני התרבות".
רצית להבין את הסיבות לרצח?
"הרעיון בסדרה הוא הרבה מעבר ל'מדוע הוא נרצח', גם להבין מדוע הרשנו לדבר כזה לקרות. בכל האנתולוגיה אנחנו לא רק מגוללים פרשיית רצח, אלא מנסים לייצר שיח על אודות הנסיבות החברתיות סביב מה שארע. וכחלק ממסע ההרג של אנדרו קונאנן, ורסצ'ה היה הקורבן האחרון, ולא היה חייב למות. רצינו לחקור מהן הסיבות שאיפשרו לקונאנן לנסוע מקצה אחד של המדינה לקצה השני ולקטול את אותן קורבנות, רובם גברים הומואים - והתשובה היא הומופוביה. באותה עת היו תחנות משטרה ברחבי מיאמי, שסירבו לתלות את שלט ה'מבוקש', אפילו כששיערו שהוא עומד מאחורי אותן רציחות ובדרכו למיאמי - וזה מה שרציתי לבחון באמצעות הסדרה, ובטח בתקופת הממשל הנוכחי והנשיא המסוים שיש לנו כרגע. יש לנו גם פרק שמוקדש כולו למדיניות 'אל תשאל, אל תספר' [מדיניות שהנהיג הנשיא ביל קלינטון החל משנת 1993 לפיה חייל בצבא היה זכאי לפרטיות ולא לחשוף את נטיותיו המיניות, אבל בפועל משמעה הייתה הסתרה כפויה בארון, שכן אם היה נחשף, היה מודח משירות צבאי; ד.כ], שהיה רגע מאוד מעצב חברתית עבור הקהילה באותה תקופה, וכשהסדרה נוגעת באותם נושאים בוערים אז היא במיטבה לדעתי".
מה תרצה שהצופים יקחו מהסדרה?
"אני רוצה שאנשים יבינו את עומקה של המורשת שהוא הותיר מאחוריו, יקחו השראה מסיפורו האישי, ומהצד השני ידעו בדיוק מי היה אנדרו קונאנן, ועל הכאב שהוא הסב לכל הנוגעים בפרשייה. אנחנו מנסים גם לענות על השאלה מה הביא אותו לרצוח - האם הוא היה משוגע או קורבן בעצמו של הלך הרוח באותן שנים כלפי הקהילה הגאה? התשובה לדעתי היא גם וגם. זו שונה מהראשונה, ובניגוד לה שצולמה בחללים סגורים, לרבות בבית המשפט, התמה של העונה החדשה היא מצוד אחר הרוצח, לא רק בלוקיישן אחד".
"אחד הדברים שאני מוקיר מכל בעשיית סדרה, הוא שיש לי הזדמנות להתעמק במציאות מסוימת של עולם אמיתי", מוסיף מרפי, "ולכן אני מבלה זמן רב עם כל הנפשות הפועלות, מהכתיבה המצוינת ועד לעיצוב התפאורה, בשחזור חדר המיטות מהאחוזה של ורסצ'ה במיאמי. הכל מתחיל בתחקיר מעמיק, לפיו אנחנו מגלים שורסצ'ה אהב אורכידיאות, אז אנחנו מציבים עציץ ספציפי על אחד השולחנות כמחווה עבורו, או מאפרה מסוימת שעוצבה במיוחד בשבילו בזמנו ומופיעה באחת הסצנות. אני אוהב את כל הניואנסים הקטנים שנועדו בראש ובראשונה לכבד את הדמות".
"דונטלה לא רצתה שילדיה יהיו חלק מהעניין"
"הרצח של ורסצ'ה" היא למעשה הסיבוב השני של האנתולוגיה "סיפור פשע אמריקאי" של מרפי, שיצאה לדרך בקול תרועה רמה ושלל כותרות לפני שנתיים, כשעסקה במשפט של או. ג'יי. סימפסון. הסדרה זכתה לביקורות אוהדות, רייטינג גבוה וקטפה תשעה פרסי אמי. העונה החדשה אף זכתה לסיקור מקדים טרם עלייתה, לרבות סביב הצילומים באחוזה עצמה של ורסצ'ה במיאמי, שמאז הפכה למלון בוטיק, והליהוקים המסקרנים של קאסט היספאני מוביל עם אדגר רמירז ("כוננות עם שחר", "ידי אבן") הונצואלי בתפקיד ורסצ'ה, הזמר הלטיני הגאה ריקי מרטין בתפקיד בן זוגו אנטוניו ד'אמיקו, שנוכחותו בחייו האישיים הוצנעה אל מול המצלמות, וכלת האוסקר הספרדיה פנלופה קרוז בתפקיד אחותו דונטלה, מי שבפועל ירשה את בית האופנה והפכה לאישיות ציבורית בפני עצמה מאז. את הרוצח קונאנן מגלם דארן כריס, שזכה לפריצה שלו ב"גלי" של מרפי.
משפחת ורסצ'ה כבר הספיקה לשחרר הודעה רשמית מטעמה כי הסדרה היא בגדר "בדיה", ומה שבעצם משמש כיחסי ציבור לקידום הסדרה. מרפי מבקש לאורך הראיון להבהיר שהכל נעשה ממקום של כבוד למנוח, החל מבחירת השמות הגדולים שמככבים בה.
"כל צוות השחקנים הוא הבחירות הראשונות שראיתי לנגד עיניי", מספר מרפי על תהליך הליהוק, "אדגר הוא השחקן היחידי שרציתי לתפקיד ג'יאני, קיימנו פגישות רבות וחזרתי ואמרתי לו 'אני פשוט לא הולך לתת לך לסרב, מבחינתי אתה הדמות'. הוא שחקן מלא נשמה ומסתורין, והדימיון הפיזי בינו לבין ג'יאני הוא משהו שאי אפשר לפספס. כך גם היה כשגייסתי את דארן, ריקי ופנלופה".
איך אתה מגיב לגינוי מצד המשפחה?
"זה לא הוגן לשפוט דבר על סמך תמונות פפראצי מהסט במיאמי או תמונות של הדמויות. חשוב לזכור שהסדרה אינה סרט תיעודי, אותו דבר היה גם עם הסדרה על או. ג'יי. סימפסון. עבורי זוהי דוקו-דרמה, ויש בה מקומות מסוימים בה לקחנו חופש יצירתי, בעיקר כדי לבנות את קצב העלילה ברמה רגשית. ריקי שוחח רבות בטלפון עם אנטוניו ופנלופה מיודדת עם דונטלה, והיא הגיעה עם רשמים אישיים כמובן. התגובה שלי היא שאשמח אם הם יתנו הזדמנות ויצפו בסדרה, ואז יגיבו. כל אחד רשאי כמובן לדיעותיו ולתת ביקורות. יש בג'יאני היבטים חיוביים רבים, כמו הקשר שלו עם בני משפחתו ובעיקר דונטלה, וגם מערכת היחסים עם אנטוניו הייתה מיוחדת. אנשים לא יודעים שהרצח אירע אחרי שורסצ'ה עשה מעין קאמבק, הייתה תקופה שהוא היה חולה מאוד על סף מוות, ואז הוא הבריא וחזר לעצמו. הסדרה היא פרשנות שלנו לספר שפורסם על הפרשה ועם נקודת מבט מסוימת".
באותו ספר גם נכתב שורסצ'ה היה נשא HIV, משהו שהמשפחה הכחישה רבות לאורך השנים.
"כן, זה אכן משהו שמופיע בספר ועורר מחלוקת כשהוא יצא לאור בסוף שנות התשעים. שוחחנו עם אנשים רבים שהייתה להם דעה מאוד ברורה לגבי מצבו ואבחונו של ג'יאני באותה תקופה. רצינו לכבד את המשפחה כמה שיכולנו. למשל, דונטלה לא רצתה שילדיה יהיו חלק מהעניין, למרות הקרבה שלהם לדודם האהוב, וכאב הבנתי את רצונה, ומתוך כבוד שאני רוחש כלפיה זה מקום שלא נגענו בו. ולגבי עניין ה-HIV, צריך לזכור שבאותן שנים הכרזה שכזו יכולה הייתה לגרור מפלה עסקית, הוא היה אז על סף הפיכת החברה לציבורית שתיסחר בבורסה, והוא פחד מכל פיסת מידע רגיש על חייו הפרטיים שידלוף. אנחנו כן מטפלים בזה בדרכנו במהלך העונה".
החשיבות של מעמדו מצדיקה את החדירה לפרטיות באמצעות סדרת טלוויזיה?
"עצם העובדה שמישהו במעמדו שיתף שהוא גיי, לאחר שיצא מהארון בראיון, זה דבר שהיה כרוך בהשלכות פרטיות. אני רוצה להאמין שמשפחת ורסצ'ה תאהב את חלק מהדברים בסדרה, ומשוכנע שיהיה להם לא נוח לצפות בחלק אחר וזה מקובל. אנחנו מבססים את התסריט על ספר ודיווחים מהחדשות סביב האירוע. בסופו של דבר אנו מציגים מסמך מרגש ועוצמתי. וגם לכל העניין של 'להיות נשא HIV' לא צריכה להיות סטיגמה, בטח לא באותן שנים קשות לאחר שפרצה המחלה. אלו היו שנים קשות של מאבק, ואנחנו לא מתעלמים מכך בסדרה".
>> איזו קלישאה הומואית אתה? הגיע הזמן לגלות
>> "חושבים שאתם יודעים מי האקטיבי ומי הפסיבי?"
מה לקחת אישית מהדמות?
"ורסצ'ה הוא פיגורה ציבורית שאותי תמיד ריתקה, אישיות תרבותית חשובה של אדם שהעיז וחי בצורה גרנדיוזית והפר את השגרה באמירה החדשה שהביא. חייו, בעיניי, הם כמו אופרה וכך גם סצנת הפתיחה של הסדרה, הוא יורד במדרגות האחוזה עם משרתים מכל עבר, בדרכו לארוחת בוקר בבריכה שנבנה מאריחי מוזאיקה שהוא אסף במשך שנים. כשאדם יורד לפרטים בצורה כה קיצונית זה מעיד על תשוקה, וזה דבר שאני מעריץ. בצעירותי אני זוכר את עצמי מוקסם ממנו, בטח כשיצא מהארון, כי זה לא משהו שרבים נהגו לעשות על מנת להמשיך לחיות את חייהם באומץ ובגלוי. זה משהו שהדור הצעיר צריך להכיר בו".
הסדרה "הרצח של ורסצ'ה" משודרת בימי חמישי ב-5:00 בבוקר (בצמוד לשידור בארה"ב) בערוץ yesEDGE ו-yesVOD