בשלהי שנות החמישים ארלין סאליבן וקני רוסי סחפו נערים ונערות ברחבי אמריקה. הם היו שניים מהאורחים הקבועים של תכנית הטלוויזיה הפופולרית "אמריקן בנדסטאנד", תכנית ריקודים שעקבה אחר הסגנון והתנועות של נערים ונערות מאמריקה שהתרכזו בפילדלפיה, אותה הנחה דיק קלארק.
מליוני מעריצים מחוף לחוף עקבו אחר התכנית וכתבות הרכילות על הכוכבים הצעירים, אבל חייהם של הנערים והנערות שהשתתפו בתכנית היו שונים לחלוטין. "ידעתי שאני שונה כבר הגיל צעיר, אבל החוויה שהייתה לי עם החברים מבנדסטאנד היא זו שגרמה לי להשלים עם הרגשות שלי. נישקתי בת ואהבתי את זה!", מתוודה ארלין סאליבן, בת 74 ולסבית מוצהרת במשך רוב חייה, בספר הזיכרונות "יומני בנדסטאנד".
את הספר כתבה סאליבן יחד עם ריי סמית', שהיה משתתף קבוע בתכנית והומו בארון. סמית' החל לרקוד בתכנית בשנת 1957, כשהיה בן 13 בלבד, ונשאר לארבע השנים הבאות. בעוד שידע שהוא הומוסקסואל, הוא היה מופתע לגלות את ההעדפות המיניות של יתר הרקדנים. “ומה שבאמת זעזע אותי", הוא מוסיף, “היה שהילדים האלה בגילאי 14, 15 ו-16 שכבו אחד עם השני".
שנים מאוחר יותר, מפיק התכנית נשאל אם מישהו מהרקדנים מת מאיידס, וענה שלדעתו אחד מהם נפטר כתוצאה מהמחלה. "זה ממש עיצבן אותי, כי חלק לא קטן מהרקדנים של בנדסטאנד מפילדלפיה מתו מאיידס", מעיד סמית', ומספר עד כמה נחושים מפיקי התכנית להשתיק ולהעלים את זהותם המינית של הרקדנים והרקדניות הצעירים.
סמית' וגם סאליבן מסכימות, שאילו באמת התגלו חייהם האמיתיים של כוכבי התכנית, זה היה סופה. "הורים מרחבי אמריקה לעולם, אבל לעולם לא היו מרשים לילדים שלהם לצפות בתכנית", משערת סאליבן.
סאליבן ויתר הרקדנים והרקדניות מהתכנית נהגו להיפגש בכיכר ריטנהאוס, מה שהיה המרכז הגאה הלא רשמי של העיר באותם ימים. "במקומות אחרים במדינה, אם היית גדלה כנערה לסבית, כנראה היית הלסבית היחידה בעיירה", היא טוענת, "היינו כמו משפחה ביחד, וכולנו חלקנו דברים במשותף ועמדנו ביחד, וככה הכל היה יותר קל".
הושלך בידי בריונים על פסי הרכבת
החשש שיגלו אותם לא היה כה גדול, הנערים שהשתתפו בתכנית היו קרבנות להתעללות באופן קבוע. סאליבן ניסחה את הבעיה המילים האלו: "הבנים רקדו. הם לא שיחקו כדורגל, הם לא שיחקו כדורסל, הם לא שיחקו בייסבול – הם ~רקדו~. וכשהתכנית נגמרה וכל אחד חזר הביתה על ה-L, הם היו צריכים לרוץ מהרכבת ישר הביתה אחרת מישהו חיכה להרביץ להם".
לתיאור המטריד הזה מוסיף סמית' שאחד מחבריו לתכנית הושלך בידי בריונים על פסי הרכבת, וחבר אחר לתכנית התחנן על חייו כשתוקפים איימו לזרוק אותו לפיר מעלית.
אפילו בבתים, למשתתפי התכנית הלהט"בים לא היה מנוס מההטרדות. "חלק מהסיפורים ששמעתי היו מזעזעים", מספרת סאליבן, אחרי שהודתה למשפחתה שתמיד קיבלה אותה כמו שהיא ותמכה בה, "ההורים של אחד הילדים מהתכנית גילו שהוא הומו. הם הניחו לפניו ספל ואמרו לו – זה הספל שלך, ואתה היחידי שהולך להשתמש בספל הזה".
המצב בארה"ב היה גרוע ללהט"בים לפני מהומות סטונוול, ולפני שהייתה מודעות לקהילה במיינסטרים. סאליבן מעידה על עצמה שהייתה מבוהלת ואבודה, והתחתנה עם בחור צעיר רק כדי לפרק את החבילה זמן קצר אחר כך. כיום יש לה זוגיות, ולמרות שעברה התקפי לב, היא עדיין אוהבת לרקוד. פעם בשבוע היא מגיעה לנשף ריקודים הנערך בידי אחד ממשתתפי הסדרה ג'רי בלאבט, בן 76. "זה הבילוי היחידי שלי", היא מצהירה.
>> "הגוף שלי לא קונבנציונלי, הוא מתריס"
>> חושבים שה"גיידאר" שלכם אף פעם לא מזייף?