>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
ועכשיו אפשר להתחיל: הערב (ג') יהיו עיניהם של כחצי מיליארד צופים נשואות אל בירת אזרבייג'ן, באקו, לתחרות הזמר ה-57 של האירוויזיון.
התחרות השנה היא השלישית המתקיימת מחוץ לאירופה – ביבשת אסיה. השתיים הקודמות, כפי שאתם בוודאי יודעים, התקיימו בבירתנו הנצחית, ירושלים, ב-1979 וב-1999. ולמי שתוהה, התחרות ב-2004 התקיימה בחלק האירופי של איסטנבול, העיר היחידה בעולם המשתרעת על שתי יבשות.
האזרים כל כך נרגשים מהכבוד שנפל בחלקם לארח את התחרות, עד כדי כך שבנו אולם קונצרטים חדש במיוחד עבור התחרות – אולם הבדולח, המכיל 23 אלף מקומות ישיבה. על רקע הבנייה, היו טענות של ארגוני זכויות אדם כי עיריית באקו פינתה תושבים מבתיהם והרסה את בתיהם, כדי לפנות מקום לאולם.
באיגוד השידור האירופי הודיעו כי בדקו את הטענות לעומק, וכי הן אינן נכונות. עוד הוסיפו ממשרדי האיגוד בז'נבה, כי אם היו מוצאים שיש אמת בדברים, לא היו מאשרים את קיום התחרות בבאקו. כנראה שלעולם לא נדע את האמת.
אתרי ההימורים: שבדיה זוכה – ישראל לא עולה לגמר
בדיוק כמו בעבר, גם הפעם אבהיר: זוהי אינה כתבת הימורים. רבות הכתבות על תחרות הזמר של האירוויזיון בהן הכותבים מציגים את ההימורים שלהם. אני אומר בלי בושה: אני מהמר גרוע.
כל כך הרבה שינויים עוברים על התחרות מדי שנה, לרבות שינוי בדמוגרפיה של המצביעים, בשיטת ההצבעה ובשיבוצם בחצאי הגמר. לכן, אני מעדיף להביע את דעתי על כל שיר ושיר (ומותר לכל אחד מכם לחשוב אחרת, על טעם ועל ריח...), תוך כדי סקירה, מאשר להמר ולטעות אחר כך. אז הפעם בלי הימורים.
רק נספר לכם שבמרבית אתרי ההימורים, בהם אנשים אשכרה שמים כסף כדי לנבא את הזוכה, שבדיה היא הזוכה הבלתי מעורערת. מצד שני, כל כך הרבה פעמים הימרו על מולדת האבבא-פופ וטעו, אז לכו תדעו. להקת איזבו הישראלית, אם תהיתם, אפילו לא מדגדגת את העלייה לגמר. נתפלל לנס.
ולחסרי הסבלנות מבינכם שאין להם כח להאזין לכל שיר ושיר שנציג כאן, הכנתי בדיוק עבורכם לקט טעימות של כל שירי התחרות:
למרות המאמצים: הארמנים מפחדים להגיע
גם השנה נחלקת התחרות לשני חצאי גמר, שנועדה לצמצם כמה שאפשר את ההצבעה הטקטית-פוליטית, הנחלקת ל"הצבעת-שכנות" ו"הצבעת פזורה". דהיינו, מדינות שכנות מצביעות האחת לשנייה – כמו יוון וקפריסין או אסטוניה ולטביה; או שמיעוט אתני גדול בפזורה מצביע למולדת מהמדינה בה הוא נמצא – כמו הטורקים בגרמניה, הארמנים בהולנד והיהודים בצרפת שמצביעים לנו.
לא ניתן לומר את אותו הדבר על הארמנים והאזרים. באזרבייג'ן עדיין לא שכחו ולא סלחו לארמנים על טבח חוג'אלי, בו טבחו הארמנים במאות אזרים במהלך מלחמת נגורנו-קרבך. עם זאת, הטלוויזיה האזרית עשתה מאמצים רבים כדי לשכנע את הארמנים לבוא לבאקו ולא לחשוש לביטחונם, אך אלה בסופו של דבר החליטו להישאר בבית. גם הפולנים, אגב, יישבו השנה לבד בחושך, משיקולים כלכליים.
מה פירוש השם "באקו"? לדיווה די הפתרונים
מכל חצי גמר יעלו עשר מדינות, שיצטרפו אל שש הפיינליסטיות, אלו שמקומן בגמר מובטח: המדינה המארחת, אזרבייג'ן, לצד ה-Big5, חמש המממנות הגדולות של איגוד השידור האירופי: איטליה, בריטניה, גרמניה, ספרד וצרפת.
ולפני שנתחיל בסקירה, הנה בדיחה של מלכת הדראג שאני הכי אוהב, דיווה די, על העיר המארחת: "את יודעת מה הפירוש של 'באקו'? בכוס של האמא שלך!".
ולמי שצריך תזכורת, הנה הסיבה שכולנו נצפה השנה בתחרות קרוב כל כך לגבול הפתוח עם איראן: הזוכים מדיסלדורף 2012, אל וניקי מאזרבייג'ן, Running Sceard (רץ מבוהל):
חצי הגמר הראשון: הערב ב-22:00 בערוץ הראשון
כעת תקבלו סקירה אודות השירים שיופיעו הערב בחצי הגמר. הסקירה כוללת טעימה ממילות השיר בתרגום חופשי לעברית, קצת רקע ודעה אישית. אני רוצה לומר שהשנה, באופן יחסי, יש הרבה שירים טובים בתחרות.
שיר מס' 1: מונטנגרו, Euro Neuro (נוירו-אירופי), רמבו אמדאוס
"נוירו-אירופי/ אל תהיו מקובעים על מוסכמות, בירוקרטים, עליכם להפוך לגמישים/ לעצור את השינוי האוטומטי של האקלים/ זקוקים לתרומה מהממסד, למצוא פתרון לזיהום האוויר/ להציל את הילדים של האבולוציה"
הזמר רמבו אמדאוס, או בשמו האמיתי אנטוניֶה פושיץ', הוא אולי פופולרי במדינות יוגוסלביה לשעבר, אבל הוא מביא לתחרות את השיר הכי מעצבן השנה. השיר מביא בכוונה מילים לועזיות הנפוצות כמעט בכל שפה, יחד עם מנגינה נוירו-אירופית מייגעת. אני מציע לו שימצא איזה נוירולוג טוב בבאקו. נקסט.
שיר מס' 2: איסלנד, Never Forget (לעולם אל תשכח), הצמד גרטה סלומה סטפנדוטיר ויונסי
"וכאשר השמש הזהובה זורחת רחוק על פני הים/ השחר יפציע כשהחושך דועך/ לנצח נהיה חופשיים/ לעולם אל תשכח מה עשיתי, מה אמרתי/ כשנתתי לך את כולי, את לבי ונשמתי/ הבוקר יגיע ואני יודעת שנהיה אחד/ כי אני עדיין מאמינה שתזכור אותי"
הזמר האיסלנדי הפופולרי יוֹן יוֹסֶפּ סְנֶיְיבְּיוֹרְנְסוֹן, הידוע בשם הבמה יונסי, אכזב את האי הסקנדינבי לפני שמונה שנים, כאשר הגיע למקום ה-19 באיסטנבול עם שיר חלש למדי. השנה הוא חובר לזמרת גרטה סלומה סטפנדוטיר, לשיר חזק, עוצמתי וסוחף. עם הופעה טובה, לא הייתי פוסל זכייה איסלנדית ראשונה. מצד שני, אל תשכחו שאני מהמר גרוע.
שיר מס' 3: יוון, Aphrodisiac (סם תשוקה), אֶלֶפְטֶרִיָה אֶלֶפְטֶרִיסוּ
"אני חייבת לומר מה שעולה בדעתי/ כשאני איתך, אני מרגישה טוב/ אתה קורא לי: 'מותק', אנו מבלים יחדיו את הלילה/ אני כל כך מכורה, אני מרגישה חיה/ שוב ושוב אני נופלת (בקסמיך)/ הו הו הו... הו, הו הו הו... הו/ אתה גורם לי לרקוד, לרקוד כמו מטורפת/ הו הו הו... הו, הו הו הו... הו/ אתה גורם לי לרצות את סם התשוקה שלך"
המתכון הידוע להצלחה יוונית בתחרות: דיווה כוסית ששרה באנגלית, לצלילי פופ הכולל בוזוקי יווני, כשמילה יוונית קליטה חוזרת שוב ושוב על עצמה. הפעם מדובר באפרודיזיאק, שזהו שם כללי לכל הסמים והמרקחות המעוררים תשוקה מינית.
אין ספק שהשיר הזה יהפוך לאחד מלהיטי הקיץ של ימי ראשון באוויטה, הלוא הם ערבי האירוויזיון של די.ג'יי פיני זילבר הענק. אישית אני מחבב את השיר, אבל אם כבר, קפריסין הפעם מאפילה על אחותה הגדולה. נגיע לזה בהמשך.
שיר מס' 4: לטביה, Beautiful Song (שיר יפהפה), אנמארי
"נולדתי בשנת 1980 הרחוקה/ השנה בה ניצח ג'וני לוגן האירי/ שלושים שנים או יותר, הם עדיין זוכרים/ אז קדימה, חילמי, היום זה היום, אני עדיין שרה את שירי/ כשאצטרף למצעד הכביר של הזוכים/ ונהפוך את השיר הזה ללהיט כלל-עולמי/ ארכוש את את המיקרופון שלי, כדי לשיר בו/ ומכל העבודות שהיו לי קודם לכן, לבטח אתפטר/ שיר יפהפה ברדיו, בתכניות הטלוויזיה ומתנגן שוב ושוב/ שיר יפהפה שכולם מזמזמים ואוהבים"
השיר השני הכי מעצבן השנה מגיע מפיה של הזמרת לינדה אמנטובה, שבחרה בשם הבמה אנמארי, רק כדי להביא לנו שיר בינוני, טיפשי ומלא יומרה. היא שמה את עצמה בשורה אחת עם ג'וני לוגן המלך?!
בבית השני היא מגדילה לעשות ואומרת כי ביום שבו מיק ג'אגר יטלפן אליה, היא תאמר לו שהיא מאוד עסוקה, כי היא כותבת שירים חדשים לפול מקרטני. מתוקה, מה את חשה? מאז "We Are The Winenrs" (אנו הזוכים) של ליטא ב-2006 לא התעצבנתי כל כך על שיר יומרני וטיפשי בתחרות הזמר של האירוויזיון.
שיר מס' 5: אלבניה, Suus (שלו), רוֹנָה נִישֶׁלִיוּ
"אין זמן עבורנו, אין זמן/ מטוסי נוחת/ במנוסה, ללא אור, בנשמתך/ הם דוחפים עם מרפקיהם את הדרך/ אלה שלא חיים היום/ אך לא הייתה להם חשיבות אתמול/ מן הימים (ריבוי של ים) הנרגשים של הרס/ מחר לא יביא דבר/ תקוותיי הן לשווא, חסרות תקווה/ רק תן לי לבכות... לבכות... לבכות.../ שכן, זה כל מה שאני עושה כעת/ שכן, זה כל מה שאני עושה כעת"
כאשר אנשים משמיצים את התחרות ומדברים בצורה כוללנית על כך שהשירים בה הם "תת-רמה", אני מתרגז. הנה שיר שמוכיח שלצד השירים הרדודים שמחפשים למשוך צומי באמצעות גימיקים זולים, יש גם שירים שהגימיק היחידי שלהם הוא שיר טוב.
מלבד זאת, כמי שממש רוצה לחזור לימים בהם כל מדינה מחויבת לשיר בשפתה הרשמית, אני ממש מעריך אמנים כמו רונה, ששרים בשפתם. יש יותר מדי זמרים ששרים ב"אנגלית-תיירים" ולא נשמעים אותנטיים או מחוברים למילים. וגם, ללא קשר לתמיכתי הנלהבת בעצמאות קוסובו, אני מאוד אוהב את השפה האלבנית.
שיר מס' 6: רומניה, Zaleilah (זָלֶיְילָה), להקת מָנְדִינְגָה
"אני מרגישה את קצב גופך נוגע בי, הו כן/ ניחוח הרוח נושק לי, הו כן/ כשאני לצדך, אני מרגישה נהדר, וואו כן/ אם אתה נוגע בי, מחבק אותי, אני רוצה לרקוד/ אני שמחה, אני יכולה לצעוק בקול / זָלֶיְילָה לֶיְילָה לֶיי, כל יום, כולם/ כשאתה אוהב, אתה אומר, כל יום, כולם/
זָלֶיְילָה לֶיְילָה לֶיי, כל יום, כולם/ זָלֶיְילָה לֶיְילָה לֶיי"
לטענת חברי הלהקה, זָלֶיְילָה הוא סוג של ריקוד. שיר חביב בספרדית עם פזמון באנגלית, שיכול להתאים למסיבות החוף של יום שישי בצהרים באשדוד (כולם מוזמנים לבוא בקיץ). אמנם יש השנה שירים טובים וחזקים יותר, ונראה שיש כאן ניסיון לחזור על הנוסחה האירוויזיונית המאוסה של מילה אחת שאיש לא מבין אבל מתחיל לפזם. ועם זאת, השיר הצליח להתחבב עלי.
שיר מס' 7: שוויץ, Unbreakable (בלתי שבירים), הצמד סִינְפְּלוּס
"אתם יכולים לעשות כל שתרצו/ לא חשוב כמה זה קשה/ אתם יכולים לעשות זאת, אתם יכולים לעשות זאת/ אז אנא, אל תיזהרו, עיצמו את עיניכם/ צאו לטיול אל מחוץ לראשכם/ אתם יכולים לתת לי יותר/ שחו בניגוד לזרם/ בעודכם הולכים אחרי חלומכם הפרוע ביותר, חלומכם הפרוע ביותר/ בלתי שבירים"
לצערי, גם השנה שוויץ שולחת שיר באנגלית, למרות ששלוש השפות הדומיננטיות שבה, גרמנית, צרפתית ואיטלקית, היו בעבר השפות הדומיננטיות בתחרות עצמה.
בניגוד לרוב חבריי חובבי האירוויזיון, אני ממש אוהב את השיר הזה, בו תמכתי עוד מהשלבים המוקדמים של הקדם-אירוויזיון השוויצרי, הנחלק לשלושה חצאי גמר נפרדים של שלושת הערוצים בשפות השונות. הטלוויזיה דוברת האיטלקית ממשיכה להביא את השירים היפים יותר, לדעתי, מהקונפדרציה הנייטרלית ביותר שיש באירופה.
שיר מס' 8: בלגיה, Would You? (האם אתה?), אייריס
"בוא ותמצא אותי, הסתתרתי מפניך/ בוא ותתפוס אותי, נמלטת ממך/ זה היה קל, קל עבורך
להאמין לי כשאני אומרת: "אני אוהבת אותך"/ אך מה היית עושה כשביתי היה ריק?/ חיי בתרמיל והרחק ממך/ לקחת את אהבתי כמובנת מאליה, האם אתה תתגעגע אלי?/ כל בחור אחר היה עושה זאת, האם אתה?"
בלדה שמנסה לשדר עוצמתיות מעושה. בקדם-אירוויזיון הבלגי הזמרת נראתה סובלת על הבמה. יחד עם השמלה הלבנה נטולת הכתפיים, היא נראתה יותר כמו במסיבת סיום של התיכון באנטוורפן מאשר ככוכבת פופ. עם זאת, אם היא תבצע שינוי משמעותי בהגשת השיר הערב, היא אולי תצליח בכל זאת להיכנס אלינו ללב.
שיר מס' 9: פילנד, När Jag Blundar (כשאני עוצמת את עיניי), פֶּרְנִילָה קרלסון
"כאגם ללא מים, כמנורה ללא אור/ חיים ללא צבעים – זה לא אתה/ מישהו שאתה רואה כשאתה עוצם את עיניך, כמו מלאך לפניך/ מישהו המסייע לך לעוף כששכחת כיצד/ מאוהבת ללא רגש או צוחקת ללא קול/ חיים ללא צבעים – זה לא אתה/ מישהי ששכחה את כל הדאגות, אישה עם אומץ/ מישהי שמבינה את מה שאתה אומר, אפילו כשאתה מדבר ללא מילים"
לראשונה מאז 1998, תישמע מעל בימת האירוויזיון אחת השפות האהובות על חובבי אירוויזיון רבים: שבדית. וזה מגיע דווקא מפינלנד, שאם לא ידעתם, השבדית היא השפה הרשמית השנייה שלה, שכן כשישה אחוזים מאוכלוסיית פינלנד הם שבדים.
בפעם הקודמת שפינלנד שלחה שיר בשבדית, ב-1990, היא לא קיבלה משבדיה ולו נקודה אחת (אגב, היא קיבלה אז מישראל שלוש מתוך שמונה הנקודות היחידות שלה).
אם לשפוט לפי ההימורים, גם השנה שבדיה לא תצביע לפינלנד, שכן שבדיה מופיעה ומצביעה בחצי הגמר השני, ופילנד אינה מסומנת כעולה לגמר. יחד עם זאת, השיר השקט סוחף ומרגיע. כמו שאומרת מרינה סולודקין בחיקויו של טל פרידמן: אני נהניתי!
שיר מס' 10: ישראל, Time (זמן), להקת איזבו
"זמן, זמן, אל תאכזב אותי/ אתה האיש בחצר המשחקים שלי/ למה שתאמר אציית, לילה ויום/ תרגיש חופשי להדליק אותי/ תרגיש חופשי לשנות את שירי/ אני אספור, ואתה תמשיך לשיר את שירי/ אני אומר: זמן-זמן, תן לי רק סימן-מן, תן לי את הזמן/ למה לוחץ עלי? תישן/ אתה חייב לתת לי עוד זמן/ זמן-מן, למה לא תישן-שן, תגיד לי כמה זמן/ למה להיות שחור-לבן?"
על השערורייה סביב בחירת השיר הישראלי לתחרות לא צריך לפרט. במקום קדם אירוויזיון מושקע של המפיק חיים סלוצקי, קיבלנו בחירה תמוהה בלהקה שבחירתה היא לצנינים בעיניי. כל כך הרבה אמנים טובים יש לנו בארץ, במיוחד אחרי "חי בלה לה לנד". למה לא יכלו לשלוח את אלון דה-לוקו או את ג'ולייטה?
אישית, אני ממש לא אוהב את השיר הזה, ואם זה היה תלוי בי, הוא לא היה עולה לגמר. למרות זאת, ולו רק כדי לראות את הדגל הכחול-לבן האהוב שלנו על לוח הניקוד, אאחל לחבר'ה בהצלחה.
וללא קשר לדעתי על השיר, אני מבקש להודות ללהקת איזבו על ייצוג מדינתנו, על ההתמודדות עם אבטחה חסרת תקדים בתחרות שמתקיימת במדינה שיש לה גבול פתוח עם איראן ועל כך שהם לוקחים ברצינות את המשימה לשיר באירוויזיון ולא מזלזלים.
שיר מס' 11: סן מרינו, Facebook, Uh, Oh, Oh (פייסבוק אה, או, או), ולנטינה מוֹנֶטָה
"רוצה להיות יותר מסתם ידיד?/ רוצה לשחק שוב בסייבר-סקס?/ אם אתה רוצה לבוא אלי הביתה/ פשוט תקליק עלי עם העכבר שלך/ פייסבוק, או או או.../ כולם אוהבים אותך כל כך/ אתה מתחבר, אז זה מתחיל/ ומחשבך משוחרר ולוקח את זמנך/ הסצנה היא לילה לאנשי החברה הגבוהה/ עכשיו אתה בפייסבוק, בכל מקום, בכל זמן, לילה ויום"
איגוד השידור האירופי אסר על השמעת המילה "פייסבוק" בתחרות, כיוון שמדובר בפרסומת לחברה מסחרית, בדומה לשיר של שבדיה בבריסל 1987, "Fyra Bugg Och En Coca-Cola" ("ארבעה מסטיקים וקוקה-קולה). אז על בימת האירוויזיון השיר יוצג תחת השם: "The Social Network Song" ("שיר הרשת החברתית").
הזמרת ולנטינה מוֹנֶטָה ביקרה לפני כשבועיים בישראל, ונפגשה עמנו, חברי ה-OGAE Israel, הזרוע הישראלית של מועדון חובבי האירוויזיון העולמי. ההתרשמות שלי: בובת ברבי שכל דבר נראה לה "סבבה". ידידי ליאון קיכלר שאל אותה: "התאכזבת שלא נתנו לך לשיר על פייסבוק?". "לא, זה סבבה". "מה את חושבת על ישראל?". "מדינה סבבה". "איך איזבו?". "להקה סבבה". ""מה את חושבת על השירים האחרים?". "כולם סבבה".
אז תרשו לשאול בצורה הכי סבבה בעולם: מה זה השיר האינפנטילי הזה?! זה מה שמביאה לנו הרפובליקה העתיקה ביותר בעולם? אגיב כמו שהגיב פעם יצחק רבין כשנשאל בטלוויזיה על שמעון פרס: "אני אקח כדור נגד בחילה".
שיר מס' 12: קפריסין, La La Love (לה לה לאב), איווי אָדָאמוּ
"מתה על הדרך בה אתה ממלא אותי חיים/ מותק, אנו יכולים לשבור את מהירות האור/ אין ממה לפחד כשאתה קרוב/ רק תן לי עוד/ מגיעה אל השמיים, אני מכוונת גבוה/ עוצמת את עיניי, ואז זה כמעט כאילו אתה עף/ למעלה באוויר, בוא נעוף לשם/ אל תרפה לעולם/ הו... הרגש את האנרגיה בינך לביני, מותק, זה כל כך נכון/ הו... הרגש את האנרגיה פשוט משתלטת, משתלטת עליי/ כמה חיכיתי לזה/ לה לה... לה לה לה לה לה לה לה... לה לה לה לה לה לה לאב"
מאז מסיאל הספרדייה שניצחה את קליף ריצ'ארד בהפרש של נקודה אחת בלונדון 1968, לא נשמע שיר עם כל כך הרבה "לה לה לה" באירוויזיון (והתחרות הזאת ידעה הרבה שירי "לה לה לה" במשך השנים).
ועם זאת, מדובר באחד השירים היפים ביותר השנה, שבהחלט עשוי להביא לקפריסין הישג גבוה יותר מההישג הגבוה ביותר שלה עד היום – מקום חמישי. מי יודע, אולי גם ניצחון ראשון? תכל'ס, לא הייתי מתנגד פשוט לשחות מחוף לידו באשדוד ישירות לאירוויזיון בלימסול או בלרנקה. בהצלחה איווי!
שיר מס' 13: דנמרק, Should've Known Better (הייתי צריכה לדעת טוב יותר), סוֹלוּנָה סמאי
"הייתי צריכה לדעת טוב יותר/ עכשיו אני מתגעגעת אליך כמו שהסהרה מתגעגע לגשם/ משתנה כמו מזג האוויר/ אולי זה נכון, אולי אתה לא הולך להשתנות/ אני מרגישה כאילו יש לך שני בתים/ עדיין, אני מרגישה כאילו אתה חסר בית/ היכן שאנו חיים אני מרגישה כמו זרה/ כשאתה בבית, אני אפילו מרגישה מוזר יותר/ אני גרה בשטח הפקר/ ללא דרך הביתה, כאילו אינך מבין/ כי אתה כל כך כאן, אתה כל כך שם, לא באמת בשום מקום"
שיר קצבי, קליט וזורם, זמרת שחשה את עצמה אבריל לאבין ומילים על אהבה נכזבת וגעגוע, מתובלות ב"אינשאללה", ברוח הסהרה. מתאים למי שמפנטז כמוני, על רכיבה על גמלים בסהרה. אהבתי.
שיר מס' 14: רוסיה, Party For Everybody (מסיבה בשביל כולם), להקת הסבתות מבּוּרָנוֹבוֹ
"החתול שמח, הכלב שמח/ החתול שמח, הכלב שמח/ אנחנו במצב רוח מרומם ושמחות מאוד/ אנחנו במצב רוח מרומם, הידד/ לשיר בקול ז'וֹן ז'וֹן ז'וֹן, לרקוד במלוא הנשמה, הנשמה
לשיר בקול ז'וֹן ז'וֹן ז'וֹן, כולם ביחד/ מסיבה בשביל כולם – ריקדו/ בואו וריקדו/ בואו וריקדו/ בואו – ובום בום בום"
נתחיל עם אינפורמציה: הסבתות מגיעות מבּוּרָנוֹבוֹ, עיירה ברפובליקה האוּדמוּרטית שבמערב רוסיה. זה גם יהיה השיר הראשון באירוויזיון בשפה האוּדמוּרטית. בלהקה, אגב, יש 12 סבתות, אך כיוון שעל פי חוקי התחרות מותר רק לשישה אמנים להיות על הבמה בשיר אחד, חצי מהן יישבו בגרין רום.
מישהו אמר לי, בתור בדיחה, שהם פשוט שומרים כמה סבתות רזרביות, אם אחת מהן תתפגר. אבל אני מאחל לכולן אריכות ימים, למרות שכאשר אני מסתכל עליהן, המחשבה הראשונה שעולה במוחי היא: בכמה פוגרומים השתתפת, יא אנטישמית? גועלי מצדי, אני יודע.
ועכשיו אעבור לזעם הבוער בקרבי: רוסיה ממשיכה במאמציה להרוס את התחרות. שיר תת-רמה שבוודאי יתברג גבוה, רק בגלל שאנשים לא מבינים את ההבדל בין שיר טוב לבין משהו שראוי להיות אתנחתא קומית חביבה.
אז נכון, מולדובה הביאה ב-2006 סבתא חביבה שהיכתה בתוף, אבל לפחות מדובר היה בשיר של להקה מוכשרת. אז רבים יאהבו אולי את הסבתות הללו, אני פשוט אמחה דמעה על הורדת הרמה של השירים בתחרות. גועל נפש!
שיר מס' 15: הונגריה, The Sound Of Our Hearts (צליל לבבותינו), להקת קומקפט דיסקו
"העולם הגדול כולו הוא מקום אחד בלבד/ אתם יכולים לומר שהכל אותו הדבר/ אתם עשויים להרגיש את השנאה שהוא זורע/ אתם יכולים להראות שזאת לא דרך ללכת בה/ זהו צליל לבבותינו, אם תאזינו/ זהו הלהט ממעל, והוא יכול לומר את הכל/ זהו החום שהם אינם יכולים לקחת/ זהו הצליל של... זהו הצליל של... צליל לבבותינו".
שיר מצוין, שלמרבה הצער ממוקם בין השיר הרוסי לאוסטרי – שני שירים נוראיים המבוססים על גימיקים. אני מקווה שהוא לא ייבלע, כי אני חושב שמגיע להם לעלות לגמר.
שיר מס' 16: אוסטריה, Woki Mit Deim Popo (נענעו את הישבן), הצמד טְרָקְזִיטְטָץ
"אנחנו אינדיאנים יפים, חובשים נוצות על ראשינו/ ועכשיו הוציאו סיריכם, כנופיית מרק האטריות מגיעה/ אימרו, בנות, האם לא ראיתכן כזה קהל צוהל כבר זמן רב?/ והם רוקדים ומנענעים על המוטות, בברים/ ואני מוקסם, בנות, הביטו כיצד הם משתרעים, אהה.../ קדימה, נענעו את הישבן, נענעו את ה (אוּ אוּ) שלכן/ נענעו את הישבן, כן, כן, ככה אני אוהב את זה/ קדימה, נענעו את הישבן, נענעו את ה (אוּ אוּ) שלכן/ נענעו את הישבן, שכן אתן מה שאני רוצה"
כאילו שהשפה הגרמנית לא מספיק מגעילה, אנחנו עוד צריכים להיחשף ללהג המילפירטלי, המדובר באוסטריה עילית, שנשמע עוד נוראי יותר. השיר עצמו נוראי. ואין לי עוד מה להוסיף.
שיר מס' 17: מולדובה, Lăutar (לָאוּטָר), פאשה פָּארְפֶנִי
"שם בחוץ, מחכה הלילה, היא נראית נחמד יותר מהכלה/ כשהיא מחייכת, אני שוכח את מילות השיר שלי/ התעוורתי, השתגעתי, לא מהיהלום שהיה לה/ אלא מהיופי שהצית את לבי/ מעולם לא הייתם בהופעה שלי/ לא ראיתם את מבטה, החצוצרה הזאת/ אך הצליל חודר ישר אל נשמתי, גורם לך לאבד שליטה/ החצוצרה הזאת הופכת אותך לשלי, ילדה"
לָאוּטָר היא מילה ברומנית, המתייחסת אל בני מעמד הנגנים בקרב הצוענים. ואכן, דובר השיר הוא לָאוּטָר המאוהב בחצוצרה שלו. אז כחצוצרן אל חצוצרן, אני מאחל הצלחה לשיר הצועני הנפלא הזה (ולא, אני לא מנגנן בחצוצרה, למי מכם שקשה לו להבין בדיחות).
שיר מס' 18: אירלנד, Waterline (פני המים), הצמד ג'דוארד
"סכרים, לא יכול לחכות/ הנה היא באה, איטמו אותם, מוטב שתאטמו אותם מהר/ מאוחר מדי, נסחף/ מרגיש את הגל בדיעבד/ עולה מתחתיי/ מעולם לא הייתי קודם לכן מאוהב כה קשות/ אני כל כך קרוב לפני המים/ חשבתי שנקלעתי למצב ללא שליטה בפעם האחרונה/ אני כל כך קרוב לפני המים/ והאופן שבו אני אוהב אותה עכשיו/ אני יודע שזה נועד לרדת כמו (הגל) הגדול"
צמד הקוקיצות האירי, יוצא חלציו של האקס פקטור הבריטי, חוזר זאת השנה השנייה ברציפות לייצג את ארץ התלתן, עם שיר טוב יותר מהשיר המצוין שלהם בשנה שעברה. זהו השיר שאני הכי אוהב השנה. אוחצ'ות מתוקות שלי, בהצלחה!
ביום חמישי: חלק ב' של הסקירה – שירי חצי הגמר השני