>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
הקושי אותו חווים הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים – בעיקר בגיל ההתבגרות – ובעקבות מקרי התאבדות רבים ובריונות הומופוביים בגיל זה, הובילה לפרויקטים שונים שצצו ברשת במטרה לעודד בני נוער להט"בים, לגרום להם לאהוב את עצמם ולעזור להם לעבור בשלום את גיל ההתבגרות למרות ההצקות שהם חווים – בהתבוננות קדימה אל עתיד טוב יותר.
The L Project, הוא פרויקט בריטי גאה, בהפקתן של המוזיקאיות ג'ורג'י פיין וסופיה אנטוניה מילון. מטרתו היא איסוף תרומות למען מניעת בריונות הומופובית בבתי ספר ברחבי בריטניה. ג'ורג'י וסופיה איגדו את מיטב חברותיהן, להקלטת שיר בשם It Does Get Better, שמופץ בימים אלו ברחבי הרשת למכירה. הכנסותיו מוקדשות להעברת הרצאות מאירות עיניים בבתי ספר במדינה.
השיר נכתב במקור כהקדשה לנער בן 15 שסיפר לפיין על ההצקות שהוא סופג בבית הספר בעקבות היותו הומוסקסואל. אחרי שכתבה את השיר עבורו, הבינה פיין שהיא רוצה לחזק את כל ה"בייבי גייז" בבריטניה, והפכה את הפרויקט לתופעת רשת.
ליזי הלסבית כובשת את הרשת
כיאה לתופעת רשת, החליטו הלסביות הבריטיות לצוות אליהן אייקון רשת לסבי– ליזי הלסבית (Lizzy The Lezzy), ולהפוך אותה לסמל הפרויקט. אם עדיין לא יצא לכם (ובעיקר לכן) להכיר, ליזי הלסבית היא דמות מצויירת של סטנדאפיסטית לסבית, המגוללת את סיפור חייה בדרכה המשעשעת והמאד פרובוקטיבית ברשת, מאז 2006.
היוצרת של ליזי, רות סלווין, היא קולנוענית בריטית יהודיה שעלתה לישראל, ואת ליזי היא יוצרת מכאן. סלווין עצמה יצאה מהארון דווקא אחרי תקופת בית הספר, אך קיבלה רמזים על נטיותיה מחברים ללימודים עוד אז. "לפני עשר שנים פגשתי מישהו שלמד איתי בבית הספר. הוא הזכיר לי שבבית הספר הוא אמר לי שאני לסבית, ואני הלכתי וסיפרתי למורה, כי נורא נעלבתי. הוא היה דו-מיני, אגב. זה לא שחשבתי שהכל רגיל בבית הספר - הרגשתי שאני שונה, דמיינתי ורציתי, אבל לא הבנתי איך זה יכול לקרות. לא הרגשתי שזה משהו שהוא ממשי".
"מחכה לערב התרמה בכיכובו של גל אוחובסקי"
אני שואלת את סלווין אם מעבר לנגישות ולאוניברסאליות של המדיום, האם לדעתה כמות הקמפיינים ברשת נובעת בגלל שערוץ תקשורת גדול לא היה לוקח על עצמו משדר התרמה למען גוף קהילתי. "אני לא יכולה לדבר על אנגליה, אבל יכול להיות שפה זה היה קורה", היא אומרת. "יכול היה להיות בערוץ 2, למשל, ערב התרמה לקהילה. עם אסי עזר, רונה קינן, גל אוחובסקי, גואל פינטו וכל מני סלבים קהילתיים".
סלווין בטוחה שאנשים ירימו טלפון ויתרמו למוסדות גאים כמו הבר-נוער או למניעת אלימות הומופובית. "אני חושבת שיש הרבה אנשים בארץ שמספיק פתוחים ומבינים את החשיבות של הנושא, וכן, הם כן יתרמו. אולי זה בגלל שישראל היא מדינה קטנה, יותר מפתוחה – ויש בה תחושה של ערבות ההדדית ושל כולם מכירים את כולם. אני אשמח לקחת חלק באירוע כזה, אם יהיה".
ליזי הלסבית היא פרובוקטורית לא קטנה, אך באופן מפתיע כמעט ולא היו כל ביקורות בנוגע לדמותה, אומרת סלווין. "היה רק בן אדם אחד ששלח מייל והעביר ביקורת, אמר שזה לא ראוי. אבל מעבר לזה כולם התלהבו", אומרת סלווין. "אני בכל מקרה לא מייחסת חשיבות לכל השונאים, הם לא מעניינים אותי. אני כן נזהרת עכשיו יותר עם התכנים באופן כללי וביחס לפרויקט – כי לפעמים הגסות שלה עוצרת את השיתוף של הקליפים וחבל. למרות שזה לאו דווקא מצחיק באותה המידה. זו סוג של פשרה אמנותית, אבל מצד שני, הגסויות כבר קצת נמאסו גם עלי". "לפעמים אני חושבת לעצמי, אם הייתי עוקבת אחרי עצמי בטוויטר אז כל היום הייתי מגיבה ב- 'אוי, או, אוי – על הבוקר עם ה Muff munching!'".
צפו באודישן של ליזי לפרויקט
ליזי החלה את דרכה כבידור נטו "לשעשע לסביות ברחבי העולם. ליצור משהו עבור לסביות על ידי לסבית".
בנוסף לסרטונים ביוטיוב, יצרה סלווין סרטון לפתיחת העונה החמישית של "The L Word" ("ישנן בנות"), בשיתוף עם The Human rights campaign, שהוקרן בארצות הברית בפרימיירה. היא גם לוקחת חלק פעיל בחיי התרבות הלסביים בישראל, ומייצגת אותנו בעולם.
"השתתפתי כמה פעמים ב'לסבית קטלנית' (פסטיבל הססרטים הלסבי) ובפסטיבל ה-TLV ב-2008. גם נסעתי עם דנה וענת לגרמניה, כחלק מ-'Tel Aviv Gay Vibe', לפורום לסבית קטלנית. הקרנו שם את 'Lizzy dose gay Israel' ועוד סרטים לסביים ישראלים. כמובן שהייתי רוצה ושמחה לשיתוף פעולה עבור כל מני מטרות פילנטרופיות, עם גופים גאים ישראלים".
שגרירה בחינם
אני שואלת אותה אם היא רואה את עצמה כשגרירה של ישראל? "אם תשלמו לי כסף, בהחלט!" היא עונה בטון משועשע. "לא, סתם, כן אני רואה את הנסיעה לגרמניה כנסיעה שגרירותית. האמת היא שאני מרגישה במקום קצת בעייתי כיוצרת שיוצרת גם לחו"ל. אני מהססת במובן הזה, כי אני מרגישה שיש המון שנאה כלפי ישראל ברשת. אני מאמינה שישראל צריכה להדגיש את הליברליות שלה יחסית למדינות שמקיפות אותה, ולי יש בזה חלק, שאני כן גאה בו מאד. אבל בהחלט יש קושי בעובדה שלא הכל פה סוגה בשושנים ורודות. מעבר לזה אני רואה את עצמי כאדם שיוצר לא רק לישראל, אלא לעולם".
"אני לא ישראלית במקור – לכן גם היה לי כיף במיוחד לעבוד עם הבנות מאנגליה. דרך החשיבה שלהן הייתה מוכרת לי, השפה, זה היה ממש כיף והתגעגעתי למנטליות הבריטית". ובכל זאת, סלווין כמעט ואינה מכירה את הסצנה הגאה באנגליה. "קשה לי לדעת במה מתבטא השוני בין הבנות הבריטיות לישראליות כי לא הייתי חלק מהסצנה שם באמת, בגלל שיצאתי מהארון רק בארץ. האמת היא שאני פעילה גם בטוויטר ושם הרוב אמריקאיות, וגם איתן יש לי פערים מסוימים. עם הבריטיות הרגשתי הכי במקום כי זה פשוט השורשים שלי, וכמובן כי הן היו מתוקות להפליא ושיתפו פעולה מאד יפה".
שנייה לפני שאנחנו מסיימות את הראיון, מגיע בפייסבוק מסר מג'ורג'י שאומרת "ליזי סיפרה לנו כי תל אביב נבחרה לעיר הגאה בעולם השנה, והזמינה את כולנו להתארח בביתה. בתקווה, נוכל להגיע יום אחד ולנגן עבור כל הלסביות הישראליות המקסימות עליהן היא סיפרה לנו".
נשמע מקסים, אני חושבת לעצמי, ומסיימת את הראיון בתקווה לעתיד ורוד יותר לנוער הלהט"ב הבריטי והישראלי, ובציפייה למשלחת הלסביות עם המבטא האנגלי ההורס.
>> הראל סקעת: אני רוצה להיות אבא"