>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
וידוי ספרותי אמיץ
נתחיל מהסוף. המהדורה המחודשת כוללת פרקים חדשים לקראת עליית הסדרה 'אמא ואבאז'. הקשר בין הטורים לסדרה ברור גם במצב העניינים הכללי (הפרקים החדשים מתארים את יחסי זוג גברים אל בנם הבכור שנולד עם חברה סטרייטית) וגם באפיזודות עלילתיות (כמו, לדוגמא, הסיטואציה בה הגברים צריכים נאלצים להאבק לקבל צמיד נוסף לחדר היולדות). ברור שמדובר בתעלול יחצ"ני כשהספר הוא מעין מוצר-נלווה לסדרה. עטיפת הספר אפילו מציגה את הקאסט של הסדרה. אבל החיבור לסדרה, גם אם היא נהייתה מוקד חשוב לדיונים טלוויזיונים ו\או גאים, הוא לא מה שמגדיר את הספר. מדובר קודם כל בווידוי ספרותי אמיץ, מצחיק נורא ונוגע ללב.
הספר מוקדש ל'ערן, אהבת חיי' אבל בחלקים נרחבים ממנו הוא בעצם עוסק, בהומור מפתיע, בחלקים הבלתי מתפקדים של הזוגיות הזו. "אחד הדברים הקשים ביותר בחיים עם בעלי היא התחושה ששום דבר טוב לא נצבר. שזוכרים רק את הדברים הרעים, ואת הטובים לוקחים כמובן מעליו", כותב ברנהיימר בפרק שמוקדש לפרידות המרובות של הזוג, שחי ביחד כבעל ובעל מאז שנות העשרים לחייו. הספר מדבר הרבה על קנאה, אובססיות, רכושנות, חרדה וקשיי תקשורת, בעיות שמאפיינות את רוב מערכות היחסים (נכון? או שזה רק אני?). חוץ מזה, הוא גם מתאר ב'זמן אמיתי' כמה אפיזודות משמעותיות ומשבריות בחיי הזוג- מעבר למגורים בחו"ל, התפצלות ומערכת יחסים בטווח רחוק, התאהבות באדם נוסף, אימוץ כלב ולבסוף, כמובן- ההחלטה על ההפיכה להורים.
מאחורי הקלעים של צילומי הסדרה
מערכת היחסים בין השניים מוצגת בלי לשים דגש מיוחד על זה שמדובר במערכת יחסים חד-מינית. בכריכה האחורית של הספר נטען ש'שניהם גברים, וחיי הנישואים שלהם דומים להפליא לחיי הנישואים כפי שהם מוכרים לכולנו'. אולי הקהל הסטרייטי יסתקרן משרטוט חיי זוגיות לא-הטרוסקסואלית. אבל אותי, אתכם, ואת ברנהיימר, זה לא מעניין. בכנות כמעט מפחידה ברנהיימר מציג מודל של אהבה מורכבת, מיוחדת וכן, לעיתים גם ממש קשה. אבל דווקא מהמקומות האלה, ברנהיימר מצליח ליצור הגדרה מזוקקת של 'אהבה'.
לא לוקח את עצמו ברצינות
אבל אל תחשבו לרגע שמדובר בסאגה רגשנית וכבדה. לברנהיימר כשרון מדהים שלא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות (לפחות בכתיבה פרוזאית).
הספר עמוס ברגעים קומיים כמו פרידה מאמא בנמל תעופה מול דיילת קרקע ("'את לא תתעסקי עם החבר של הבן שלי,' היא אמרה לה במבטא הונגרי מאיים, 'לא סתם חבר, בן זוג! הם ביחד, הם חיים ביחד. הם שוכבים. יש לך בעיה עם זה? איפה הממונה עליך?'"), שיחה עם כתב אמריקאי בעת ביקור בפסטיבל ברלין עם 'יוסי וג'אגר', לו כתב ברנהיימר את התסריט (אדבוקט: 'כן, אבל הגנג-בנג, איך זה בדיוק מתנהל?' אני: 'בחיל הים יש זובורים מדהימים, משפדים אותך עם קנה של אם-16 מקוצר לרקטום' אדבוקט: 'אפשר לסדר לי ביקור בסטי"ל?'), וחתונה אלטרנטיבית עם רבה 'פוסט-רפורמית לסבו-אמריקאית' ('בטקס שנמשך כחמישים דקות שדמו לנצח, היא עשתה קציצות מהמונח 'בעלי', שיספה את גרונה של המילה 'אישתי' והציעה את המונח האלטרנטיבי 'חצמד'- שפירושו חצי שהוא גם שלם. "רפי האם אתה לוקחת את בחיר לבך סמי להיות חצמד שלך לכל הנצח נצחות?' היא אמרה במבטא אמריקאי כבד, שער ראשה הקצוץ עטוף בטלית ושפמה צבוע בצבעי הגאווה'). ברנהיימר מסוגל להוסיף, באמצעות שנינות חדה, הומור לכל סיטואציה, גם אם היא קשה וכואבת כמו שיחה על יחסים פתוחים, או רצח רבין.
כמו שאתם שמים לב, ברנהיימר מסרב לקבל על עצמו אמיתות 'קוויריות' מוחלטות. מצד אחד הוא עושה עבודה חשובה לאג'נדות הקהילה בהנגשת תכנים גאים והרחבת הדיון על נושאים כמו זוגיות והורות, אבל מנגד הוא ממש לא מפחד להיות לא פוליטיקלי קורקט. "שמח וטוב לבב כלסבית שמצאה אלמנט דכאני חדש בתרבות הפטריאכלית" הוא ציטוט אחד מיני רבים בו מרשה לעצמו ברנהיימר לצחוק בצורה גלויה על סטריאוטיפיים לסביים כמו נרגנות, לוחמנות ותפיסות זוגיות. הוא גם מדבר על א-מיניות (בפרק המוקדש לגיל ריבה) ועל ביסקסואליות, משתמש בשמחה במושג 'קוקסינל' וכמובן דן בפנטזיות הומוסקסואליות, מצהיר שהוא נמשך לטיפוס המוכר כ'סטרייט-אקטינג' ונהנה לרדת גם על אוחצ'ות ונשיות. אבל שום דבר כאן לא נעשה מתוך שרירותיות, בורות או חלילה- שנאה. ברנהיימר נאמן לחוויה שלו מעל לכל סטנדרט חברתי וזה מה שהופך את הספר הזה לכל כך מקסים.
בעקרון, את חווית ההורות שמתאר הספר ניתן לחוות גם דרך הסדרה 'אמא ואבאז'. מלבד, כמובן, הפנינים הספרותיות של ברנהיימר, כמו הפרק שדן בתגובת שלישייה ההורים לביקורת מצד 'הממסד האלטרנטיבי' לכך שהחליטו למול את בנם, או הפרק שמתאר את החרדה מההתמודדות של בנם עם שאלות על הזוגיות החד-מינית של הוריו. אין ספק שהפרקים החדשים (חמישה במספר) מרגשים במיוחד, אבל הלב האמיתי של הספר נמצא בסיפור האהבה האמין, הישיר והשובה שבין ברנהיימר לבעלו (לו מעולם לא נישא בשום טקס). מצד אחד, מצאתי את עצמי צוחק בקול רם ושולח פסקאות שנונות לחברים ומצד שני נאלצתי לעצור את הקריאה לא פעם כשהספר העמיד אותי מול אמיתות חדות על אהבה, חברות, זוגיות וכאב. תגיעו אל הספר בלי ההשפעה של 'אמא ואבאז', לטוב ולרע, ואל תתנו ליחצ"נות להרתיע אתכם, מדובר ביצירה שחבל לפספס.