>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
האם במקום הומואים, היינו מסכימים שיקראו לנו נבלוסים, על שם העיר נבלוס, כלומר שכם? אולי במקום לסביות, נחזור למילה הקדומה המגדירה נשים הנמשכות לנשים בתור "מתחככות"? והאם נקבל על עצמנו את הדעה האומרת כי כלהט"בים אנו מושפעים מהתרבות הגרמנית?
ד"ר עפרי אילני, עיתונאי, חוקר ועורך שותף של הבלוג ארץ האמורי, לא חושב שאנו צריכים להפסיק להשתמש במילה גיי ולעבור למילה קדומה, ערבית. אבל כדאי, לתפיסתו, שנכיר את ההיסטוריה של הלהט"בים במזרח התיכון ונבין כי עד לא הרבה זמן, מבחינת הסביבה להיות הומו היה, ובכן, להיות ערבי.
ממשים תשוקה לגברים באלגי'ר ובמרוקו
אילני, שהוציא את הדוקטורט שלו על היחס לתנ"ך בהיסטוריה הגרמנית, חוקר בשנים האחרונות תחומים אחרים, בהם ההיסטוריה של היחס להומואסקסואליות בארץ מאז תקופת המנדט. "זה סקרן אותי. אנחנו לא כל כך יודעים את ההיסטוריה של הקהילה, שלכאורה החלה עם הקמת האגודה לשמירת זכויות הפרט ב-1975. גיליתי שבתקופת המנדט היו די הרבה כתבות בעיתונות שעסקו בנושא של מעשי סדום ומשכב זכר, וכאשר ניסו להסביר מדוע אנשים עושים את המעשים האלה, קישרו את זה לעצם ההימצאות במזרח התיכון ולקרבה לערבים". במילים אחרות, בארץ ישראל עוד לא הכירו באותה התקופה את הביטוי "עוד באירופה...".
אילני שובר במחקר שלו כמה מהדעות הרווחות בקהילה של ימינו. הוא בתחילת שנות ה-30 לחייו כך שגם הוא מכיר את הדעה הרווחת שכולנו גדלים איתה ומגדלים בעת ובעונה אחת, רק שהוא חוקר את מה שלכולנו אין ככל הנראה זמן או חשק לעסוק בו.
"היום מתייחסים לתרבות הלה"טבית בתור משהו שמגיע מהמערב, כחלק מההשפעה המערבית על העולם. כך מתייחסים לזה במדינות ערב כמו גם בקהילה החרדית בארץ. מבחינה היסטורית זה ממש לא היה ככה. עד לפני 50-100 שנה, מין בין גברים באירופה היה טאבו ואנשים היו נוסעים למזרח התיכון, למדינות כגון מרוקו, אלג'יר ומצרים, בשביל לממש את התשוקה שלהם לגברים. היה בזה הרבה ניצול, אבל כנראה שדווקא במדינות הערביות היה פחות פיקוח ומבחינות מסוימות אנשים היו יותר חופשיים".
איך זה קרה בעצם, שמה שהיה מוקצה באירופה, היה חופשי – יחסית – באזורנו? "באירופה, כחלק מהמודרניות, מאז המאה ה-18 ועד המאה ה-20, היה פיקוח הדוק על הגוף ומיניות. רופאים ומחנכים עסקו בפיקוח על ילדים ואנשים, על מנת שיחיו בהתאם לנורמה ומה שנחשב "טבעי". לעומת זאת, במדינות לא אירופיות פחות נכנסו לאנשים בין הסדינים. בעוד שביהדות אסרו על משכב זכר, יש מחקרים המראים כי בקהילות יהודיות שחיו במדינות מוסלמיות, משכב זכר היה קיים והעלימו מכך עין. במקביל, בעולם המוסלמי היתה תרבות של שירה אירוטית המכוונת לנערים, הקיים בשירת ספרד ובא לידי ביטוי בכתיבה של משוררים יהודים שהיו תחת ההשפעה שלה".
אם מחפשים דימיון בין תרבות העבר לזו של הווה, הוא הייצוג הדומיננטי של הומואים ומיעוט התיעוד של אהבת נשים זו לזו, שלא לדבר על שינוי מין. "על לסביות כתבו הרבה פחות. בהרמון המזרחי היו סיפורים על יחסים לסביים, אבל אי אפשר לדעת אם זה אמיתי. בספרות הערבית כותבים על מגע בין שתי נשים וקוראים לאותן נשים 'מחככות'.
"היו גברים שהתלבשו כמו נשים עוד בימים מאוד קדומים. באיסטנבול, למשל, בתקופה האימפריה העותמנית, היו רקדנים שהתלבשו כמו נשים. כמובן שאלו היו אנשים שלא זכו למעמד חברתי משובח במיוחד אבל היה להם תפקיד מסוים בחברה. התייחסו אליהם כאל משהו שולי, אבל עובדה שאפשרו להם להתקיים".
יש השפעות שליליות לשחרור של ההומואים
מה קרה, בעצם, ב-100 השנים האחרונות, שכל זה החל להשתנות? באופן פרדוקסלי ואפילו מקומם, אלו זכויות הגייז במערב אשר תורמים ליד הקשה נגד הומואים במדינות ערב.
"במאה ה-20, בגלל שהאירופים התחילו להסתכל על הערבים ועל המיניות 'הפרועה' שלהם, האינטלקטואלים הערבים שפעלו למען המודרניזציה ניסו לדכא את השירה המכוונת לנערים, למשל.
"היום, בכל מיני מדינות מתייחסים להומוסקסואליות בתור סוג של לייף סטייל מערבי, ולכן במצרים, למשל, היחס להומואים בעשורים האחרונים רק הדרדר, כתגובה לתנועת הזכויות של הגייז שהגיעה מהמערב. זה מצב מסוכן". למרות זאת, אילני לא סבור כי אנו צריכים להרגיש אשמים, אבל הוא ממשיך להציג כיצד החופש שלנו מחמיר את הכלא של האחר.
"בחברה הישראלית, אם היית מבקר בה לפני 30-40 שנה, היית רואה הרבה יותר גברים מתחבקים או מחזיקים ידיים. למה? כי אף אחד לא חשב שזה אומר משהו על מה שאנחנו קוראים נטייה מינית. הנוכחות בתוך השיח הציבורי של 'הדבר הזה שנקרא הומו', מאלץ אנשים לבחור. אם אתה הומו אז יש לזה משמעויות וקוד התנהגות, ואם אתה סטרייט אתה לא רוצה שגבר אחר יגע בך. כן, יש השפעות שליליות לשחרור של הומואים במקומות מסויימים בחברה ובעולם".
אילני מייחס את הקושי עם הומוסקסואליות לסוגיות הדומה והזר. "כשאתה חוקר את ההיסטוריה ביחס לנושא בעולם, אתה רואה שההתנגדות לגייז תמיד התקשרה להתנגדות לזרים. עד לפני הרבה זמן, הצרפתים אמרו שהומוסקסואליות היא תולדה של השפעה בריטית. הבריטים אמרו שהמקור צרפתי, הגרמנים אמרו שהיהודים הביאו את זה, היהודים אמרו שזה ערבי או משהו שבא מהדקדנטיות הגרמנית. אנו חיים בעולם הטרו-נורמטיבי והמיניות החריגה מזוהה תמיד עם הזר".
מתחברים לאותם זרמים שקשורים למקום בו אנו חיים
את מחקרו המרתק יציג אילני מחר בערב (13.5) בבית העיר בתל אביב. "מהתשוקה למזרח ועד תשוקות מזרחיות" הוא אחד משני ערבים, הנערכים תחת הכותרת "מאחורי השיחים: רגעים מושכחים ופנטזיות מודחקות", במקביל לתערוכה "שירזי בבית העיר". ערבים אלו מיועדים לעסוק ברגעים, בדמויות ובצדדים נשכחים בתולדות הלהט"ביות המקומית, ובקשר בינם לבין ההווה והעתיד של כולנו.
בערב הראשון ישתתפו ראג'י בטחיש, סופר ופעיל קווירי, יעל משעלי, חוקרת מגדר ומיניות, דיג'יי יותם פאפו, ממייסדי הליין "אריסה" וליאורה "אורסולה" לופיאן, עיתונאית תרבות ואשת חברה. הרקע לנושא הערב, מסביר אילני, הוא החיבור מחדש של הקהילה הלהט"בית לתרבות המזרחית.
למרות שהוא אינו אומר זאת מפורשות, המחקר של אילני משולב בתפיסה חברתית-פוליטית. "אנו חיים כאן במזרח התיכון, גם אם נרצה להתייחס לעצמנו כאירופים. השאלה היא אם רוצים להתייחס לעצמנו כאלמנט זר המייצג את ההשתלטות של המערב על המזרח או – למרות שזה לא - להתחבר לכל מיני זהויות וזרמים ומסורות שקשורות למקום הזה.
"אני לא חושב שיש לאנשים יותר פתיחות, אבל אני חושב שיש פוטנציאל מסוים שאני מקווה שאפשר לפתח אותו. כשמדברים על גייז במזרח התיכון יראו לך כמה מסכנים ההומואים הפלסטינים או האירנים כי מדכאים אותם. זה נכון, אבל בואו ננסה להסתכל על זה בזוית קצת אחרת, דרך ההיסטוריה, ולראות שזה לא חייב להיות ככה. המציאות לפיה להומואים טוב במערב ורע במזרח היא די חדשה, ואני מקווה שזה יוכל להשתנות".
איפה? בית העיר - ביאליק 27 תל אביב
מתי? יום שני, 13.5 ב-20:30