>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
לפני שנתיים הוציא מיש רוזנוב (35) את 'שמור עלי', אחד הסרטים הבולטים בפסטיבל הקולנוע הגאה באותה שנה, שהמשיך וזכה להצלחה עולמית בפסטיבלים רבים.
עוסק בשאלה "מהי גבריות?"
מדובר בסרט ערפדים קווירי שמספר את סיפורו של חייל ביחידה צבאית סודית המעבירה את חייליה ניסויים שהופכים אותם למפלצות אכזריות, אלימות וחזקות. הגיבור הוא אחד מהחיילים החדשים ביחידה שיוצא לחופשה בה נתקל ביחצ"ן מסיבות המפלרטט איתו ומעלה בו רגשות שמערערים אותו. חבריו ליחידה מתרגזים מהתנהגותו של ההומו הצעיר והגיבור מוצא את עצמו מגן עליו מפניהם, ומפני עצמו, בעודו מתמודד עם משיכתו אליו.
"כשהתחלתי ללמוד קולנוע היה לי רעיון לסרט ערפדים פוליטי", מספר רוזנוב, "מהר מאוד הגעתי לסרט שמדבר על מיליטריזם והגדרת גבריות. אני חושב שבארץ, גם בקהילה הלהט"בית, מאוד מתעסקים בהגדרה עצמית כגברים, איך המיניות מסתדרת עם הציפייה להיות גבר ובטח בחיבור בין הומו וגבר. הערפדים כאן הם מטאפורה לכוחניות ברוטלית, בניגוד למיניות שהיא אנושית. אחד האתגרים היה להתמודד עם ערפדים שהם לא סקסיים ומגניבים לעומת התפיסה הרווחת היום, שהם מבטאים צד של אפל של מיניות (כמו ב'דם אמיתי' ו'דמדומים')".
רוזנוב מציין, כי בסרט המיניות הופכת את הגיבור לפחות גברי והצד המפלצתי מפצה על זה. "השאלה היא האם לחיות כאדם כפי שהוא (גבר הומו) או להפוך לגבר כפי שהחברה דורשת - מפלצת. יש דברים בדינמיקה הצבאים שאפשר לתפוס כהומוארוטית אבל אני לא מאמין בהגדרות של איפה מיניות מתחילה ונגמרת, הכל נזיל ומיניות זה חלק מהתקשורת בין בני אדם".
בעת ההקרנה הראשונה של הסרט קם אחד מהצופים וזעק שהסרט האלים "מתיר את דמם של הומואים בישראל". הצופה התייחס לרצח בברנוער שהתרחש באותה השנה. "כמה שזה היה 'סקסי', זה בא מאדם שלא הבין את הסרט. במכתב שהוא פרסם אחר כך הוא כתב שהזעקה שלו לא הייתה על התרת דמם של הומואים, אלא על הכפשת מדינת ישראל. זה פשוט סרט ביקורתי על המדינה, דווקא מתוך אמונה שיש בחברה הזאת מספיק דברים יפים והיא יכולה להתקיים בלי מרכיב מיליטריסטי היסטרי".
אז מה בסרט בכל זאת מתייחס לרצח? "רגש ואנושיות נופלים קורבן בארץ לצורך 'להיות חזקים'. אחד הדברים שהיו יותר קשים לי אחרי הרצח בברנוער הוא שהקול שהיה התגובה המיידית היה 'אנחנו לא מפחדים, אסור לפחד, הם לא יפחידו אותנו', וזה בולשיט כי היה מאוד מפחיד. ניסינו בזמנו לייצר קמפיין שיאפשר לפחד. כשאתה לא מאפשר לפחד להיות שם ומדחיק אותו פנימה, הוא גדל והופך למפלצת כמו כל רגש מודחק, כמו מיניות".
השנה, עבד רוזנוב על פרויקט ייחודי לסוגו ומגניב במיוחד. שמו 'imaginary encounters' ומדובר בשילוב בין איור לשירה. מיש מתייחס לפרוייקט כ'הייקו קווירי', כשהייקו הוא צורת שירה יפנית מצומצמת מאוד המציירת במילים רגע סתמי לכאורה, אך חושפת בו את הנשגב והעל זמני.
יוצר יומן ויזואלי
"גלגלתי רעיון של יצירת קומיקס שיהיה מאוד אישי וכנה ודרכו לעבד ולבטא תהליכים שאני עובר בחיבור אל המיניות והרגשות שלי", אומר רוזנוב. "במקרה הגעתי לפורמט של קומיקס קצר וממוקד שהפך להייקו גרפי. הייקו הוא משהו מאוד מגביל- שלוש שורות, חמש-שבע-חמש הברות עם דרישות מסויימות לתוכן. אבל זה היה מלהיב - צריך לבחור משהו מפוקס ולזכך אותו כמה שיותר".
לאחר שהאיורים הראשונים זכו לתגובות חיוביות רבות, החליט רוזנוב להפוך את הפרוייקט לבלוג בו התחייב לפרסם הייקו בכל שבוע. במשך שנה הוא יצר 50 קומיקסים. האיורים, כמו שניתן לראות, עוסקים לא רק ברגשות אנושיים של כאב ופגיעות, אלא גם במיניות הומוסקסואלית על סך צורותיה.
"בגלל שאני לא אדם מאוד פואטי ושירה זה תחום שיותר קשה לי להחבר ולהוציא מעצמי, זה הפך למשהו מאוד מאתגר וגיליתי שיש משהו מאוד משחרר. זה התחיל אחרי סיום של מערכת יחסית אינטנסיבית של חמש שנים שבה גיליתי המון על עצמי והעולם הרגשי ויצרי שלי. אחרי זה, כשהייתי שוב 'בחוץ' אבל עם תובנות חדשות ובוגר יותר, ערכתי את המפגש עם עצמי והעולם דרך ההייקויים. יש שם דברים שעוסקים בהפתעה של חיבור שנוצר פתאום, חוסר בטחון, תחושות כמו בדידות ותסכול, כמיהות, ניסיונות לראות את עצמי בסיטואציות שונות. זה הפך להיות יומן ויזואלי שבו אני לוקח דברים ומפגשים שקורים לי ויוצר מפגשים דימיוניים שעוסקים בסיטואציות ריגשיות שחוויתי ושדמיינתי'.
רוזנוב מספר, כי התחייבותו לפרסם הייקו בכל שבוע היתה אמנם מלחיצה, אבל זה דווקא עשה לו טוב. "כל הזמן הסתובבתי בראש עם מילים ודימויים שמתחברים לסיפורים של שלושה פאנלים ולקראת סוף השבוע הייתי מתיישב, משחרר ומתמסר לכיף של מכחול ודיו. זה פחות פנטזיה מינית של 'מה הייתי רוצה לעשות' אלא לזכך מצב כך שיעורר תגובה רגשית אצל הצופה".
לא נמשך לגבריות "מושלמת"
אחד מהדברים הכי בולטים ביצירות של רוזנוב הוא שהדימוי הגברי הוא מאוד לא 'מושלם', אין כאן שרירי חזה מחוטבים, זרועות מפוסלות ואיבר מין של כוכב פורנו. הדמויות הן לרוב בגילאים שונים, רזות מאוד או עגלגלות, שעירים או נפולים, אמיתיים. "הרבה פעמים כשיש מוטיבים להט"בים זה מגיע כמשהו אקזוטי ו'אחר'. רציתי שזה לא יהיה ככה, לא אוסף של יצירות קינקיות אלא רגשות שכל אדם יוכל להזדהות איתם. אני באופן כללי לא נמשך למושלמות הגברית הפנטסטית. היופי נמצא בייחודיות ובחוסר המושלמות, זה מה שמרתק, הדמויות שיש בהייקויים הם תוצאה של התבוננות באנשים, חיפוש אחרי הדברים האלה ולהראות כמה שזה יפה. יש דברים מאוד שונים מבחינת תוכן- יש דברים אישיים וביוגרפיים מאוד, יש דברים שבאים ממחשבה כללית אבל החיפוש הוא תמיד להראות אנשים שנראים אמיתיים".
עם זאת, אי אפשר להכחיש שכמו 'שמור עלי', יש משהו מאוד מחרמן ב'מפגשים דימיוניים' של רוזנוב. "כמו שאמרתי על 'שמור עלי', מיניות זה משהו שמעורבב בכל הבט של החיים שלנו ולא מנותק והרבה יותר נזיל. בכל מקום נתקלים בהפרדה- 'זה מיני וזה לא מיני ואם זה הופך למיני זה לא בסדר'. הרעיון הוא לטשטש את גבולת המיניות כי הכל בסדר ותמיד בסדר, חילון המיניות, הפיכה שלה ליומיומית. אנחנו כל הזמן פוגשים את עצמינו במקום היצרי והמיני וזה לא רק משהו שמתקיים רק במועדונים או רק בחדר מיטות או רק באטרף. המקום של הייקו הוא לקחת רגע סתמי ולהפוך אותו לאדיר ומדהים ועמוק ועולם ומלואו. אין רגעים קטנים, עצם החיים והחוויה זה כל כך מופלא ואני חושב שהפרוייקט יצא כמשהו שמדבר על זה- שזה מדהים שאפשר לחיות ולהרגיש דברים".
והתגובות לא מפסיקות להגיע. "זה מעורר באנשים תקווה. קיבלתי תגובות של אנשים צעירים ובני עשרה. בחורה לסבית בארון ובחורה טרנסית שעוברת תהליכים כתבו לי שזה היה להם מדהים לראות עיסוק במגדר ושינוי בצורה כזאת יומיומית, כמשהו שקיים כמו כל דבר אחר שקיים. גם קיבלתי תגובות מכל מיני אנשים שהייקו תפס אותם ברגש, במצב או במערכת יחסים שהיו בהם. בשבילי כיוצר זה דבר מרתק, יצירה כאמצעי לתקשר רגשות בצורה בלתי אמצעית, לשפוך את הרגשות ליצירה ויזואלית ושאתה תחווה משהו משלך. בגלל שהרגשתי שאני רוצה להיות מאוד כנה עם מה שאני מדבר מגיעה הבחירה היצירתית בהומוסקסואליות. עבדתי בצורה מאוד אינטואיטיביות, ולכן זה הרגיש לי נכון".
התעניינות מאחת מהוצאות הקומיקס הגדולות בארה"ב
רוזנוב לא משחק רק עם הגדרות של מין, אלא גם של מגדר – מהי המשמעות של להיות גבר ומה זה אישה ומה זה יופי ובאמת ההייקו הכי פופולארי שהגיע להכי הרבה מקומות הוא curves'', 'עקומות' של שתי דמויות מתנשקות וככל שאתה יורד מפאנל לפאנל אתה מבין שמדובר בטרנסים, כך שמה שנראה ברור ומוגדר בפאנל העליון מתהפך. הטקסט אומר שהיופי לא הולך בקווים ישרים. מבחינתי הוא מבטא את כל האג'נדה של הפרוייקט".
לאחרונה, הגיע ההייקו הזה לג'סטין הול, עורך אנתולוגייה של קומיקס להט"בי בהוצאת 'פנטגרפיקס', אחת מהוצאות הקומיקס הגדולות בארה"ב. "זה כבוד אדיר כי יש שם מיטב קומיקס להט"בי של 40 השנים האחרונות בעולם המערב עם אנשים סופר-מוכרים והספר עצמו מאוד מרשים. הוא נורא התלהב כי לספר קוראים 'no straight lines' שזאת השורה מההייקו".
רוזנוב כבר הפך שניים מהאיורים לסרטונים ויש עוד אחד בדרך. "לא מדובר בשחזור אלא בלהבין מה הרגע ולספר אותו באמצעים של קולנוע. התוצאה יצאה משהו בין קולנוע לוידאוארט".
אחד מהסרטונים יוקרן בסוף החודש בפסטיבל סרטי שירה בברלין ורוזנוב מתכנן לערוך את שלושתם לסרט קצר שבו החלקים יוצרים תהליך. מלבד זאת, בעקבות המחאה החברתית, מיש מתעסק היום באיורים ואנימציות פוליטיות (המפורסם מהם הוא 'מפלצוני הכנסת'), מכין עוד סרט קצר לצילומים וכותב סרט באורך מלא, שניהם מתעסקים עם מיניות קוויריות, כל זאת בעודו מלמד ארט ועיצוב דמויות בבצלאל כבר שש שנים.
במפתיע, פרוייקט 'Imaginary encounters' לא קיבל תגובות שליליות "אולי כי זה פרוייקט לא ציני באופן מאוד בולט. מי שזה הטריד אותו כנראה פשוט נמנע מלהגיב. יש יוצרי קומיקס סטרייטים שאהבו את האומנות אבל היה להם קשה עם המיניות גרפיות אבל תמיד ממקום של'זה לא אתה זה אני'. שאלו כמה פעמים למה אני בוחר להראות זין בפריים ונראה לי שנתתי תגובות מספקות ואני שמח על כך".
הפרוייקט כולו נמצא באתר. מה ההייקו שהכי נגע בכם?