אירוע ההשקה של "בדרך הביתה", הסדרה החדשה של הבימאי תומר היימן ("תומר והשרוטים", "בובות נייר"), שנערך אמש בסנימטק, הצליח להוציא מהבית חברים רבים של היוצר, ביניהם אסי עזר, מיכאל מושונוב, עפר שכטר, אורלי וילנאי וגיא מרוז, ערן צור, עינת ארליך ורונה קינן, שמבצעת את שיר הנושא של הסדרה.
ב"בדרך הביתה", שתעלה ב-18 לנובמבר ב-yes וכבר הספיקה לזכות בפרס סדרת התעודה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים, מביא היימן תיעוד אינטימי של הרגעים המשמעותיים בחייו ב-15 השנים האחרונות - כולל חיפושיו בתוך העולם ההומוסקסואלי - על ידי שימוש בסרטי 8 מ"מ ישנים.
"מדובר בסדרה מרגשת עד דמעות", אומר מיכאל מושונוב, "זה החזיר אותי לילדות כי אבא שלי תמיד היה מצלם אותי והייתי אומר לו אל תצלם. יש שם את סיפור האהבה בינו לבין החבר שלו, שזה גדול מהחיים, אתה מרגיש שזה לא יכול לקרות וזה קורה וזה מרתק, והתרגשתי מאוד מהיחס של אמא שלו כלפי הילדים".
"במיוחד הזדהיתי עם אימא של תומר", מוסיפה עינת ארליך, "שהיא דמות שאפשר לומר אפילו טרגית, אישה מדהימה, והחיבור אליה הוא כנראה בלתי נמנע עם כל מה שהיא עוברת".
"עברתי תהליך לא פשוט של חשיפה", מספר היימן, "חשיפה שלי מול עצמי וחשיפה שלי מול אחרים. זה בהחלט דיאלוג מפרה, מרגש וגם לא קל".
מה גולת הכותרת של הסדרה מבחינתך?
"מבחינתי מימד הזמן שחולף ממלא תפקיד מרכזי בסדרה הזאת. סרטי ה-8 מ"מ שאבא שי צילם לפני למעלה משלושים שנה הם עבורי אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר ביצירה הזאת: מה קורה לאנשים במהלך השנים, איך משתנים החלומות והפחדים שלהם, איך אהבה שנדמה שהיא אינסופית יכולה להסתיים ואיך בוחרים להתמודד עם זה. כשהתחלתי לחשוף את החומרים לאט לאט הבנתי שהם לא רק 'חומרים פרטיים' אלא שיש בהם משהו שיכול לגעת גם באחרים".
גילית משהו חדש על עצמך? על ההורים שלך?
"לא משהו חדש, אלא יותר אישוש למשהו שכולנו במקום מסוים יודעים תמיד אך לפעמים שוכחים, שמשפחה וזוגיות אלו הדברים שהכי משפיעים עלינו ושלא משנה בכלל מי אתה ומאיפה אתה בא, אין שום דרך לעקוף את ההתמודדות עם השאלות הכי בסיסיות האלה של החיים - איפה אנחנו חיים? עם מי? איזו אחריות אנחנו לוקחים על ההורים שלנו? גם גיליתי הרבה אהבה. גם אהבות שנגמרות במימד הזמן משאירות מקום נעים לחזור אליו וגם אהבה עכשווית טובה ונעימה מהמשפחה שלי ומאנדריאס - אהבה שלא תלויה בדבר" .
איך המשפחה שלך קיבלה את החשיפה שלך בסדרה?
"אח שלי הבכור ,שהגיע במיוחד לפרמיירה, עלה לבמה בזמן שאני אמרתי תודות, הפתיע אותי בזר פרחים גדול ובעיקר במילים חמות של אהבה וקבלה. זה השאיר מאחור הרבה חששות והתלבטויות משפחתיות שליוו את עריכת הסדרה וזה היה הדבר שהיה הכי חשוב לי.
"יצאתי מהארון בגיל 24 והמשפחה קיבלה את זה הכי יפה שאפשר, זה מעולם לא היה אישיו גדול מבחינתם. בסדרה הנוכחית ההתעסקות שלי היא כבר לא בשלב הזה של התחבטויות של יציאה מהארון אלא בחיפושים ובתהיות שלי בתוך העולם ההומוסקסואלי על גווניו השונים, ומבחינתי החיבור בין הציר הזה של הסדרה לבין הציר המשפחתי הוא מה שהופך אותה ליותר מורכבת ומעניינת".
